הולכים אל הלא נודע

שירות עצמי
באותם ימים עסקתי בנושאים יחסית אזוטריים, דווקא השיר הזה הוא מהיותר 'מיושבים' שכתבתי. הוא נוצר בהיותי בן 22. במבט לאחור, אני מופתע שבגיל כה צעיר הסתכלתי על חיי מקצה לקצה, כלומר מלידה ועד כלות,  'והיום השעות נגמרות וקטנות ואומרים שאשתי מזדקנת...'. כבר אז הוטרדתי מהתחלות וסופים ומקומי הבר חלוף ביקום. נושא יחסית כבד לנער שסביר להניח, ימים לפני כן, סיים לכתוב שיר טיפה פחות בעל משקל כמו, "אולי תשים לי קצת סוכר בתוך התה". היום אני מנסה להבין מי זה הבחור הזה, ולא בטוח שיש לי תשובה. אך זהו קסם הנעורים, דומני שמאז נהייתי טיפה יותר צעיר.

לכבוד הקיץ
אחד הולך לים להתבודד, ואט אט מסתבר לו שלעוד 8,000 איש, יש את אותו רעיון. מדובר במטפורה הלקוחה מעולם המדע הבדיוני הבין-גלקטי, שלעולם אנחנו לא לבד. למעשה השיר גורס שבכדור הארץ קשה למצוא פיסת אדמה בודדה שבה אפשר להשתרע בנחותה מבלי שטרקטור אימתני יעשה עלינו רוורס. זה שיר שבנוי על עיקרון כדור השלג, טיפה קישוני, מלשון אפרים קישון, מתחיל בתלולית ונגמר בהר.

מה הדאווין שלך
"שיר פטנט", מבוסס על טוויסט סלנג חביב שהיה נפוץ בשפת הרחוב של אותם ימים והיום די ארכאי, בלשון המעטה. האמת היא, שהשיר לא רב רבדים במיוחד, ובא לפוצץ בהומור את הבלון שבחורות מסוימות מנפחות מול הפרצוף שלך. מוזיקלית הוא מבוסס על מודוס נפוליטני. לא מעט טועים וחושבים שהמנגינה היא שלוחה של הגל המזרחי/אשכנזי של אותה תקופה. למעשה, הוא מושפע מרנטו קרזונה, זמר נפוליטני שמאוד חיבבתי אז. השיר לא לוקח את עצמו ברצינות מדי. ובאותה מידה, גם אני לא.

הכיסא נמוך מדי
זה שיר שלא ביצעתי בערך 20 שנה לפחות. הוא תמיד נראה לי קצת פשוט מדי. אבל דווקא בביצוע עם דניאל זמיר, שהיה זה שהציע שנבצע אותו, גיליתי אותו מחדש. אל אף שהוא נשמע קוריוזי, הוא דווקא שיר אהבה, בסופו של יום. כלומר, בלב השיר עומד בחור שהחיים מעמיסים עליו לא מעט תלאות וזאת לצידו, היא סוד הישרדותו. זה 'שיר מנטרה', כלומר הליין המוזיקלי חוזר על עצמו פעמים אינספור, אך בזכות הנגינה האינטלגנטית של החבר'ה של דניאל, דומני שהוא יזכה לביצוע מעניין.

ילד מזדקן
השיר הזה התחיל כבדיחה. הוא הופיע בפינת פוגי, ששודרה בתכנית של דורי בן זאב בגלי צה"ל. לשיר - או ליתר דיוק, לג'ינגל -  קראו "פוגי מתחשמל". איכשהו אולארצ'יק ואני היינו מספיק בוגרים להבין שללחן שכתבתי מגיע טקסט קצת יותר קשוב. אז אלון לקח על עצמו את המתלה, וכתב מילים מופלאות לטעמי, טקסט שנרקם בחדר קטן בבית הוריו בבת ים, שם גר והתייסר בפולנית. אלון הוא בן יחיד, ולאור הציפיות הרבות שהעולם תלה בו, הוא שרבט את לבטיו באופן די אוטוביוגרפי.

כתב: דודו כהן

הצטרפו לדף הפייסבוק של בית אבי חי 


דני סנדרסון יופיע עם דניאל זמיר במופע משותף  בבית אביחי ב-10.8, ובו יציגו עיבודים מרעננים לשירי כוורת