השם ישמור
השם ישמור
social
facebook whatsup email tweeter
22.2.10
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר
האם שינוי שמו של אדם באמת יכול לתקן את העבר ולאפשר עתיד חדש? אלה ארזי והרבה תמר דבדבני חותמות את הסדרה "אותמונה"

"לא בחרתי לבוא לעולם / לא בחרתי בשמי הפרטי / לא בחרתי ממש כמו כולם / באבי, אמי, במשפחתי". במילים אלה פתח המשורר אהוד מנור ז"ל את שירו "קשר משפחתי". לרשימת הדברים שאינם נמצאים בשליטתו של האדם - הורינו, המשפחה שאליה נולדנו ואפילו הלידה עצמה - הוסיף מנור גם את השם הפרטי. רובנו אכן נושאים עמנו בחיינו את השם שניתן לנו בלידתנו, אך יש בינינו כאלה שבוחרים לשנות את שמם או שמישהו משנה אותו עבורם.

 vt1
פרשנות למאבק של יעקב. סלבטור רוסה, המאה ה-17

תופעת שינוי השם היא תופעה נרחבת בעם ישראל לדורותיו ובקושי מוכרת בעמים אחרים. תופעה זו נובעת מהיותנו עם דורש שמות ומהיותנו עם נודד, אשר מתלכד עם זהויות שונות ומתנתק מהן חליפות.

 

ראשון לבעלי השמות המשתנים הוא אברהם אבינו. לאחר לידת בנו ישמעאל פונה אליו אלוהים ואומר: "וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ. וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ" (בראשית י"ז, ה'-ו'). שינוי השם הוא חלק מברית שכורת אלוהים עם אברהם ונדמה כי הוא המקור לברכת הפריון הנזכרת אחריו. תובנה זו מתחזקת לאור שינוי השם של שרה, הנזכר בהמשך אותו פרק: "שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ. וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ" (שם, ט"ו-ט"ז). שינוי שמם של אברהם ושרה מבשר לשניהם ברכה, נצחיות ושלטון.

התנתקות ותיקון
השם הוא חלק מן הזהות של האדם, ושינויו יכול להוות נטישה של זהות העבר למען זהות חדשה. במדרש תנחומא (פרשת בלק, כ"ה) טוען הדרשן: "בזכות ד' דברים נגאלו ישראל ממצרים, שלא שינו שמם, ולא שינו לשונם, ולא גילו מסתורין שלהם ולא נפרצו בעריות". המשותף לכל המרכיבים הבלתי משתנים הללו טמון בהיותם כלים לשמירה על זהות: השמירה על השם ועל המלבוש המסורתי, כמו השמירה על הקול הדתי הייחודי ועל גבולות המשפחה, מאפשרת לדעת הדרשן את המשכיות העם במצרים ולפיכך גם את גאולתו משם. לפעמים דווקא הרצון לשנות את הזהות או את הגורל הכרוכים בשם הוא זה המוטיבציה לשינויו.

נדמה שרעיון זה בא לידי ביטוי בסיפורו של יעקב. רגע לפני המפגש המאיים עם עשו לאחר שנים של בריחה, פוגש יעקב באיש הנאבק עמו בלילה. אנו איננו יודעים מי האיש, אך מובן מן הסיפור שיש בו משהו על-אנושי כיוון שהוא מעיד על עצמו שאור השחר מאיים עליו. בסופו של המפגש מבטא יעקב את תחושתו שהיה זה אלוהים עצמו: "כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי" (בראשית ל"ב, ל"א). בניגוד למעשה שהוביל את יעקב לברוח מעשו, הפעם זוכה יעקב בברכה המגיעה לו: "וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי. וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב. וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל" (שם, כ"ז-כ"ט). הברכה טמונה בשינוי השם מ"יעקב" ל"ישראל". כזכור, השם "יעקב" נושא בתוכו גם משמעות של מרמה ובגידה, ולכן במקרה זה יש בשינוי השם מעין התנקות מחטאי העבר (גניבת הברכה) ואפשרות לתיקון בדרך להתחלה חדשה.

אמן הבארוק האיטלקי סלבטור רוסה (1673-1615) מביא פרשנות מעניינת למאבק הנכפה על יעקב באישון לילה. במבט ראשון נראה שיש בציור שתי דמויות נפרדות, אך אם נתבונן היטב נבחין ששתי הדמויות הנאבקות חולקות זוג ידיים וזוג רגליים בלבד, כאילו מדובר בדמות אחת. נראה כי רוסה רצה לומר שלא מאבק בין דמויות שונות מתחולל כאן, כי אם מאבק פנימי בנפשו של יעקב. המאבק של יעקב הוא מאבק אישי למיגור תכונות המרמה והבגידה שמתאפיינים בשמו: "ויעקבני זה פעמיים" (בראשית כ"ז, ל"ו) .

המאבק הפנימי והתיקון עולים בעוצמה רבה גם בפעם השנייה שבה נזכר שינוי שמו של יעקב. לאחר מות רחל בעת לידתה את בן-אוני (שיעקב משנה את שמו ל"בנימין"), מסופר כך: "וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת רָחֵל עַד הַיּוֹם. וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וַיֵּט אָהֳלֹה מֵהָלְאָה לְמִגְדַּל עֵדֶר" (בראשית ל"ה, כ'-כ"א20). יעקב הוא זה שבונה מצבה על קברי העבר, אבל ישראל הוא זה שממשיך ללכת הלאה, אל העתיד.

כמו יעקב הנאבק בזהויותיו השונות, גם דוד מתאפיין בכמה זהויות סותרות הנאבקות על מקומן בהנצחת שמו. דוד הוא אחת הדמויות המורכבות ביותר בתנ"ך. הוא מוצג כנגן, רועה, לוחם, פושע נמלט, משורר, נביא ומלך. מצד אחד ידיו מגואלות בדם, ומצד השני נגינתו ושירתו מזכים אותו בתואר "נעים זמירות ישראל". כיצד ניתן לאפיין דמות רבת פנים זו באמנות? גיבורי המקרא מזוהים בעבודות אמנות על ידי "אטריבוט" (מאפיין) אחד או שניים, לא יותר. באיזה אטריבוט לבחור כדי להציג את דוד? במאבק בין הזהויות האפשריות בחרה האמנות להציג את דוד המנגן בנבל. זו בחירה מודעת, שמנציחה את הפן הרוחני והאידילי באישיותו של דוד.

 vt2
מאבק בין זהויות. מדליון קרמיקה, בוריס שץ, 1925

ישנו רובד נוסף בהדגשת הפן הרוחני של דוד. בציורים רבים דוד מצויר על פי המתווה המקובל בציורי אורפיאוס. אורפיאוס היה גדול המוזיקאים על פי המיתולוגיה היוונית, והוא נתפס כנגן בעל השראה אלוהית המסוגל להשליט שלווה בין חיות טורפות. כמו אורפיאוס, גם מזרעו של דוד ייוולד האדם שישכין שלום בין החיות ("וגר זאב עם כבש") ויביא אל העולם את העידן המשיחי.

"ציורי השם" של דוד זונחים, אם כן, את תחילת דרכו כלוחם נחרץ ואכזר, ובוחרים להתמקד בפן הרוחני של אישיותו - נגן, משורר, מלך ונביא. דוד הוא לא רק "נעים זמירות ישראל" של זמנו, אלא זה שפניו לעתיד - מבשר הגאולה. ממש כשם שפניו של ישראל היו מופנות הלאה (בראשית ל"ה, כ"א) והשאירו את יעקב מאחור.

כמו שרה
האם שינוי השם באמת יכול לתקן את העבר ולאפשר עתיד חדש? נדמה שרבי יצחק טוען שכן: "ארבעה דברים מקרעין גזר דינו של אדם, אלו הן: צדקה, צעקה, שינוי השם ושינוי מעשה" (בבלי ראש השנה ט"ז, ע"ב).

 vt3
התמקדות בפן הרוחני. דוד כאורפיאוס, 1475
המהרש"א, בחידושי האגדות שלו על קטע זה, מנסה להסביר את חוסר ההתאמה בין דברי רבי יצחק לבין הפיוט המוכר "ונתנה תוקף", שבו מופיע המשפט המנחם: "וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה מַעֲבִירִין אֶת רעַ הַגְּזֵרָה". בדברי רבי יצחק נוסף לשלוש אלה גם שינוי השם, אך לדעתו של המהרש"א, אין סתירה בין שתי האמירות. בהסבר מפורט ומקסים ברגישותו הפסיכולוגית טוען המהרש"א ששינוי שם יכול להועיל לשנות את גזרתו של אלוהים רק אם האדם עצמו נקי מכל חטא. להוכחת דבריו הוא מביא את שרה אמנו, ששינוי השם שלה אכן שינה את גורלה - לאחריו היא בורכה ביכולת ללדת - אך מראש לא נגזרה עליה עקרות בשל חטא כלשהו.

לדעת המהרש"א, אדם המבקש לשנות את שמו ייזכר בשרה אמנו וסיפורה יעוררו לחשבון נפש: "כשנותנין לאדם שם אחר כמו בשרה יחשוב - אף שבשרה נשתנה מזלה ע"י שינוי שמה, לפי שלא היה שם שום מעכב כי לא היה בה שום חטא, אבל אני שחטאתי מה יועיל בי שינוי שמי בהוראת שמי למזל אחר?! שהרי החטא מעכב בי! וע"י כן ישים אל לבו לשוב בתשובה שלמה ושהוא רוצה להיעשות איש אחר וצריך אני לתקן מעשי". כלומר, הבחינה העצמית של האדם - האם חטאתי? במה? - והדאגה שמא שינוי השם יוכל להשפיע על גורלו הן אלה שיעוררו אותו ל"שינוי המעשה" ולתיקון דרכיו, ואלה הן שיובילוהו לעתיד חדש.

 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus