"המסר יותר חשוב לי מהמוזיקה"
"המסר יותר חשוב לי מהמוזיקה"
social
facebook whatsup email tweeter
9.2.11
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר
השינויים שעברו על החברה הישראלית עשו לסאבלימינל רק טוב. הוא כבר לא צריך להתנצל. אף אחד לא יקרא לו פאשיסט או גזען. "יש הבדל בין 2001 להיום. המפה המוזיקלית השתנתה לגמרי", הוא אומר רגע לפני צאת אלבומו החדש

אחרי שבשנה וחצי האחרונות התמסר קובי שמעוני, או בשם הבמה שלו סאבלימינל, בעיקר לסגנון האלקטרוניקה והפופ, חשבנו שהוא כבר לא יחזור אל שירי ההיפ-הופ הציוניים והנוקבים שאיתם פרץ את הדרך. אבל הסינגל ששחרר באחרונה, "עיניים להם" (עם צ'ולו), כולל לוגו ישראל על העטיפה, מסמן את שובו לזירת האג'נדות הדעתניות. 

  • הצטרפו לדף הפייסבוק של בית אבי חי  

    האם זה קורה באופן זמני או לתמיד? שאלה טובה, כמו גם הרמה להנחתה עבור ראיון חברתי שהחלטנו לקיים עם שמעוני, שהמסר שלו בפזמון הוא "עיניים להם אבל הם לא רואים, אוזניים להם ועדיין לא שומעים, והקול קורא והכל כבר קרה, אל תירא ישראל גור אריה הלוא אתה".

      כהן סאבלימינל1
    מחפש גיבורים. סאבלימינל

    "השיר החדש זה בעצם אני", אומר שמעוני. "נכון שבשנה וחצי האחרונות בעצם טיילתי בארץ האלקטרו. כבר 13 שנים אני מוכר בתוך זה שעושה היפ-הופ, אבל הפעם עשיתי שירים עם גוון יותר דאנסי. חשבתי 'כמה כבר אפשר להטיף?'. רציתי לעשות טיול קליל יותר, אבל איפשהו במקביל צברתי כל הזמן בבטן עוד ועוד. בכלל, אני מסוג האמנים שההשראה שלהם מגיעה יותר ממקומות חברתיים, והמסר יותר חשוב לי מהמוזיקה. מה ששבר אותי בסופו של דבר היה אסון השריפה בכרמל. הרגשתי שאני חייב לעצור הכל ולהוציא משהו מהבטן והנשמה. כי עם כל הכבוד למוזיקה האלקטרונית, אתה יכול להרקיד איתה, אבל אי אפשר להביא איזה מסר עמוק בשיר שמיועד לרחבות הריקודים. לכן חזרתי לשורשים שלי, והפעם אפילו לא הבאתי את המסר בעקיפין כמו שעשיתי בדרך כלל, אלא הבאתי מסר מאוד ישיר. העיקר שהוא יעבור הלאה, נקודה. ובאמת, הטקסט של השיר הזה זעזע הרבה מאוד אנשים, כי כמות התגובות שקיבלתי עליו הייתה באמת אדירה. הרבה מהמעריצים אמרו שהם התגעגעו למוזיקה הזאת".

    בשיר אתה שר "תבין, מנהיג חייב להיות לו שפע, בכמות. מנהיג בצבע, לא אחד שנראה מהצד סמרטוט". זו ביקורת ספציפית?
    "לא, ממש לא ספציפית. זה הכי כללי. אני בעצם מדבר על זה שהיום אין לנו דמות שהיא מודל לחיקוי - זמר, רב, פוליטיקאי, ספורטאי, אפילו לא כבאי גיבור. והיום אני לא מכיר גיבור כזה. היום גם אם יש לנו ספורטאי מצטיין שמביא מדליות בתחרויות עולמיות - בסוף מסתבר שאין לו מה לאכול. גם אם הוא פוליטיקאי מוצלח - בסוף מסתבר שהוא אנס, שקרן ומושחת. פעם ילדים רצו להיות כבאים, אבל היום תראה איך כבאים נראים. דמויות כאלה צריכות להיראות כמו סיפורי הצלחה. כל הזמן יש ביקורת נוקבת על ראש הממשלה, השרים וכו' שהם טסים במחלקה ראשונה, שהם נמצאים בבתי מלון יוקרתיים, שהאוטו שלהם ככה וככה. ואני אומר: וואלה, זה ראש הממשלה שלנו. הוא הנציג. אתה יכול לראות את אובמה אחרת? אצלנו בארץ הפוליטיקאים נראים ויזואלית כמו כולם. זה נראה לי לא הגיוני. אני רוצה שהמנהיג שלי או מישהו אחר שהוא הצלחה בעיניי, שיחיה כמו הצלחה. אצלנו מחפשים את העדינים, לא את הגיבורים. אם יש מישהו שהוא כביכול גיבור, כולם מנסים להוריד אותו. ואני חושב שחייבים גיבור, מודל חיובי לחיקוי".

    בשיר אתה מעלה ביקורת גם על זה שאנחנו לא יודעים לתת כבוד למנהיגים שלנו גם כשהם בחיים. גם אתה היית כזה, לא?
    "מה הסיפור שהכי כואב לי? עד שרבין נרצח לא ידעתי באמת מי זה רבין. הכרתי רק את החרצוף שלו, וידעתי שהוא 'ימכור את ירושלים'. רק אחרי שהוא נרצח טרחו לבוא וללמד אחד כמוני מה הוא עשה, כמה הוא שירת ומה הוא נתן למדינה. לא זכיתי לכבד אותו בחייו, ואחרי שהוא נרצח הבנתי כמה גדול הוא היה. גם אריאל שרון, כל עוד הוא היה בחיים לא הפסיקו לרדוף אותו. אין ספק שהאנשים האלה נתנו את החיים שלהם עבור המדינה בדרך שהם האמינו בה. אז היה ראוי לעמוד ולתת להם כבוד ותחושה שמוקירים אותם. לצערי הדברים האלה קורים רק אחרי שמנהיג גדול הולך מאיתנו. לא צריך לחכות עד לשם, אפשר לתת לאנשים פרחים גם בזמן שהם עדיין יכולים להריח אותם".

    סיגריה בפה של עראפת
    העמדות האולטרה-ציוניות של סאבלימינל לא בדיוק תואמות לדימוי הרווח של מוזיקאי תל אביבי טיפוסי וזיכו אותו בלא מעט מתקפות. עכשיו, כש"סמאלן" היא כמעט מילת גנאי ו"נאמנות ואזרחות" הפכו לפריט חובה במדים הישראלים נראה שהעמדות של סאבלימינאל כבר מזמן לא מעוררות כעס.

    איך אתה מסביר את זה?
    "יש הבדל בין 2001 להיום, עשר שנים אחר כך. המפה המוזיקלית השתנתה לגמרי. כשהוצאתי את האלבום הראשון ב-2000 רוני בראון אמר לי 'לא משנה מה הדעה הפוליטית שלך - אסור שתגיד אותה, כי ככה אתה מאבד חצי מהלקוחות'. אמרתי לו שזה ממש לא שיקול מבחינתי. זה היה שינוי אדיר. כשהוצאתי את 'חי מיום ליום' אמרתי 'המדינה מתנדנדת כמו סיגריה בפה של ערפאת'. על המשפט הזה אמרו שאני פאשיסט וגזען. וזה על משפט שהיום נשמע כמו בדיחה. אני מרגיש שהיום זה השתנה, מה גם שמבחינת הזהות כעם ותהליך השלום עברנו דרך ארוכה. אז כן, גם היום אני ציוני ויהודי גאה. יש אנשים שלוקחים את המילה ציוני והופכת אותה למשהו שלילי. בציונות אין שום דבר שלילי. אני פשוט אוהב את העם שלי בציון ".

    נשמע שהמוזיקה שלך תמשיך לכלול אג'נדות גם בהמשך. לא איבדת את זה.
    "ממש לא איבדתי את זה. אני חייב להגיד שהמנוע ליצירה שלי היא האג'נדה שלה. אמנם אני מוזיקאי והאל בירך אותי בכישרון הזה, אבל מה שגרם לי להגיע למוזיקה היא הרצון להגיד משהו. המוזיקה שלי הכי נועדה להביע את עצמי. וזה מה שאעשה בכל הזדמנות. גם אם בדרך יש שירים יותר קלילים".

    כתב: דודו כהן 

  • לדיון ותגובות היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו

  • מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
    שתפו
    facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus