הביטו מסביב, אולי תמצאו שם בנות ברית חדשות
הביטו מסביב, אולי תמצאו שם בנות ברית חדשות
social
facebook whatsup email tweeter
30.1.11
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר
האם ישראל מהמרת נכון כשהיא שמה את יהבה על מדינות המערב? אסף וול חושב שכדאי לבדוק את האפשרות שהיתה מוקצית עד כה: להתחבר עם מדינות האזור

 sh_ml_bnyyn_mplgt_hshltvn_rvyytrs

בשנת 701 לפני הספירה נקלענו לברוך רציני מאוד, כשמלכנו חזקיהו הימר על הסוס הלא נכון. במאבק הגושים שלתוכו נקלע, בין מצרים לאשור, הוא ככל הנראה העלה את סכום ההימור והניח אותו על ארץ היאור. Big Mistake. 

הסיבות לבחירה הזו מורכבות מכדי לתמצתן כאן. מי שירצה יוכל לעיין בהן בספר דברי הימים למלכי יהודה. הספר הזה, אגב, לא נמצא באף ספרייה. מישהו שאל אותו אי שם בימי שיבת ציון ועדיין לא השיבו לדלפק ההשאלה. כך או כך, בסופו של דבר ניצב צבא אשור לרגלי חומות ירושלים. העומד בראשו, רבשקה, שליחו של מלך אשור ודובר יהודית, ביקש הבהרות. מן הסתם ניחש רבשקה את תקוותו של חזקיהו הנצור בירושלים לקבל סיוע מצרי. על כך הוא משיב לשליחי מלך יהודה: "עַתָּה הִנֵּה בָטַחְתָּ לְּךָ עַל-מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ הַזֶּה, עַל-מִצְרַיִם, אֲשֶׁר יִסָּמֵךְ אִישׁ עָלָיו, וּבָא בְכַפּוֹ וּנְקָבָהּ; כֵּן פַּרְעֹה מֶלֶךְ-מִצְרַיִם, לְכָל-הַבּטְחִים עָלָיו". בתרגום לעברית מודרנית: שום מצרים לא יבואו.

אבל המצרים באו. בקרב שהתחולל במישור אלתקה (תל-שלף שבאזור יבנה) הם ניגפו לפני האשורים ולא הקלו במאומה את הלחץ על מלכנו האומלל חזקיהו. אפשר לגלות כיצד נגמרה הסאגה על פי הכתוב בספר מלכים ב', פרק י"ח.
לא ביקשתי להזכיר את האירוע המקראי הזה כדי להעמיק ביחסי מצרים-יהודה-אשור של שלהי תקופת המלוכה. אלא לתת תוקף לאירועים שלהם אנו עדים עתה. ובכן, בתנ"ך נצרבה מצרים בתדמית היהודית כ"משענת הקנה הרצוץ". מעולם לא הצליחה לסייע למי ממלכי יהודה נגד אימפריות אחרות. ברגע שניתנה להם ההזדמנות, ניסו שליטיה לפשוט על שטחי יהודה-ישראל. זה היה כך עם מסעות תחותמס השלישי, עם שישק ופרעה-נכֹה ועם שליטי בית תלמי, שהתקוטטו על כברת הארץ שלנו עם האנטיוכוסים הרשעים של בית סלבקוס.

ההשפעה המצרית על החיים בתחומי ארץ ישראל חזקה עד ימינו אנו. מספיק לראות את החרדה שאוחזת במנהיגינו ואת הפעלתנות שבה אחוזים פרשנינו כעת כדי להבין זאת. אין הדבר נוגע רק לחוסר היציבות של שכנתנו מדרום-מערב, אלא לעובדה שבארץ ישראל תמיד קמו ממלכות-מדינות-אוטונומיות קטנות מדי, שאין להן קיום העומד בפני עצמו.

 rbbvt_mpgynym_rvytrs
מצריים השבוע. צילומים: רוייטרס

מאז השתנו הזמנים. ישראל דהיום היא מעצמה צבאית וכלכלית ולא רק בקנה מידה איזורי. מצרים לעומת זאת, ירדה ממעמדה האימפריאלי לפני מספר עידנים. אלא שאין בעובדה לשנות מהדילמות שעמדו בפני שליטינו המקראיים.

אף אנו נסמכים על בריתות שונות כדי לשרוד. אך כיצד נדע שאנו מהמרים על הסוס הנכון ולא על משענת רצוצה? המהומות במצרים מראות לנו שלמרות האשליה שבה חיינו עד כה, קיומנו תלוי על בלימה. האם אנו מהמרים נכון על הגוש המערבי, שחלקו (האירופי) מפנה לנו כתף קרה לעתים תכופות? מה האלטרנטיבה?

בשנות ה-50 וה-60 קמו במדינת ישראל תנועות שקראו להשתלבות במרחב השמי. הבולטת שבהן היתה ה"כנענים": האידיאולוגיה של אותה קבוצה היתה, בין היתר, ויתור על החיבור הפוליטי-תרבותי החזק עם המערב. הזיקה בין המסורת העברית העתיקה למסורת הערבית הסובבת אותנו נראתה להם הגיונית הרבה יותר.
אם כך, המציאות המזרח-תיכונית פעלה תמיד על מקדם סיכון גבוה. בהחלט ייתכן שהפתרון נעוץ בבניית יחסי קרבה והיטמעות בסובבים אותנו, ללא סיוע (התלוי בדבר) מן החוץ. איני יודע אם יש בינינו לבין עריצי העולם הערבי שפה משותפת כרגע, אך המציאות משתנה והבסיס השמי רחב. ייתכן שעלנו לחתור לחבירה לשכנינו, כמצרים, והפעם כשוים. אולי אפשרות זו עדיפה מלהתייצב כבני חסות של אימפריה זו או אחרת, כפי שמתרחש כעת.

עלינו לקחת את ההימור הנכון ולהביא בחשבון השתייכות לגושים נוספים. אחרת באמת לא יהיה לנו על מי לסמוך, מעבר לאבינו שבשמים.

כתב: אסף וול 
לדיון ותגובות הצטפו לדף הפייסבוק שלנו    

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus