דירה להשכיר

הסוגיה שהוטלה לפתחו של השיח הציבורי בימים האחרונים, כמעט שהפכה להתנגשות בין תורה למוסר, בין מייצגי הקול התורני למייצגי המוסר האנושי. נס אירע לה לשאלה עתיקת יומין זו, שאין הקול הרבני אחיד וישנם גם מגנים ומסתייגים מפסק ההלכה המתפרסם. כלפי מה הדברים אמורים? כלפי מכתב הרבנים, האוסר על מכירת והשכרת דירות לנכרים בארץ ישראל. לולא עמדו לנו נשיא המדינה, ראש הממשלה, ושר החינוך, והסירו את חרפת הגזענות מעל המדינה, הלא כסדום היינו לעמורה דמינו, בשנאת הגר הואשמנו ועדי השוואה למדיניות הנאצים טרום השואה כבר הגענו.

אמנם נכון שהפסיקה הגורפת אינה מדויקת והיא מתעלמת משיקולים מקומיים, כטיבו של פסק גורף המופנה כלפי כלל האוכלוסייה ומרחב הסיטואציות האפשריות, וכבר עמדו על כך כמה מן הרבנים, מבין החותמים ושלא מביניהם. אך משום מה לא קם איש מוסר אחד להשמיע את קול המיעוט על פי אמות מידה מוסריות. ברצוני אך לחדד מעט את הדיון, למען לא יעמוד המוסר כולו לצד אחד, כשם שאין ההלכה כולה עומדת לצד שני.

ממחוללי הסערה. הרב שמואל אליהו

כשם שהכללה מלאה ומוחלטת של כל הנכרים תחת קטגוריה אחת היא בעייתית, כך גם קריאתו של ראש הממשלה את הפסוק: "משפט אחד יהיה לכם לגר ולאזרח הארץ" כניגוד למכתב הרבנים, בעייתי אף הוא, חוטא בהכללה, ומחמיץ את הדיון. זאת גם אם נתעלם מניתוק הפסוק מהקשרו, בו מדובר על גר המבקש להקריב קרבן במקדש, ופסוק זה לא להקנות לו זכויות בא, כי אם להשוות את חובותיו לחובות האזרח בדיני הקרבת קרבנות.

זעקתם של נוטלי עטרת המוסר ומוחים בתוקף כנגד קריאת אותם רבנים, לוקה בצדקנות ובהיתממות שאינה במקומה. כביכול קמו בוקר אחד שונאי זרים, ניצלו סעיף נשכח בשולחן ערוך והחליטו לקרוא לדחיקת רגליהם של אזרחים נאמנים במדינה, אך ורק משום אי שייכותם לעם היהודי. ולא היא! האם המשוואה נכון להיום שווה והוגנת, שניתן לטעון שכעת היא מופרת בקריאה זו המפלה נכרים לרעה? כלום זכויות היהודים כבר ברורות דיין ולא נותר לנו אלא להשוות אליהן את זכויות הנכרים?

הנעלבים ואינם עולבים 
יש להבדיל הבדל ברור בין מוסר יחיד למוסר לאומי. חז"ל למדונו כי "כל המעביר על מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו" וכי מעלה גדולה היא לאדם שהוא מן "הנעלבים ואינם עולבים". האם אומה המעבירה על מידותיה באופן קבוע תוכל לשרוד על פני האדמה? האם מותר למנהיג העם להיות נעלב ואינו עולב? הגמרא דורש על דוד המלך את השם 'עדינו העצני', שכשהיה לומד תורה היה מעדן עצמו כתולעת וכשהיה יוצא למלחמה הי מקשה עצמו כעץ. אין מקום לגזור ממוסר הומני אנושי של יחידים למוסר לאומי.

בערים ערביות אין צורך לפלפולים מוסריים כדי למנוע מיהודים לקנות בהם דירות. המקומיים שאינם חפצים בכך יודעים להסביר את עמדתם באר היטב, עד שכל ויכוח פוליטי-אתי-דתי הופך למיותר. המחיר הישיר שישלם מי שיתגורר באום אל פחם בניגוד לעמדת הציבור, לא ייגזר על פי דיונים מלומדים או שטחיים, ומידת צדקתו של ה'פולש' לא תעמוד לו ביום עברה.

ולמה נדבר בתיאוריה? הלא כל הסכסוך הישראלי פלסטיני על ארץ ישראל לוקה בחוסר שוויון זה. איך זה שיש דיון על מעמדם של ערביי 48 ואין שום דיון על מעמדם של יהודי 48? משום שלא נותר יהודי אחד בכל גבולות ממלכת ירדן, יום אחד לאחר שהם כבשו את השטח, (למעט שבויים). האויב אינו ממתין עד שנשתכנע שהוא מוסרי או צודק, אלא מבצע את משימותיו מבלי להסס.

אין באמור כדי לדחות על הסף את הדילמה המוסרית, ולא באתי להשוות את מידותינו למידות שכנינו. עם זאת אני מבקש לעורר את השאלה שנדחקה, האם אין משקל להדדיות במוסר? האם העובדה שהצד שכנגד אינו מקבל עליו את כללי המוסר האמורים, אין לה השלכה על חובת הצד הדוגל באותו מוסר.

דומה שלא דילמה של מוסר מול תורה יש לפנינו, כי אם דיקטטורה של שיח דמוקרטי, בו אסור לומר בקול רם מה שרבים חושבים ונוהגים, מטעמי תקינות פוליטית. אותם מאשימים בחוסר מוסר לא יסכימו לעמוד בעצמם למבחן אהבת הזר, כאשר שכנם שלהם ימכור דירה לזר, בן עם אחר או אפילו בן עמם שלהם שאינו נוהג כמותם באורחות חייו.

מי שביקשו לקבוע חוק 'בין גדרה לחדרה', בל יטיפו למי שחרדים מהתבוללות נכרים בינינו והפיכת שכונות שלמות על פיהן. ושמא לא רחוק הוא היום בו אף איסור נישואין לנכרי יהיה אסור בפרסום פומבי מטעמי גזענות חלילה. ועוד מילה אחת על חוסר עקביות מוסרית. האמנם זכויות היהודים מכובדות בכל אתר במדינת היהודים? כדאי לברר באגף המקומות הקדושים במשרד ראש הממשלה.

כתב: יצחק מאיר יעבץ
לתגובות:editor@bac.org.il