דברים

בספר דברים אלוהים מנסה כל הזמן להזכיר את הרפרטואר המצרי שלו. "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם  אַתֶּם רְאִיתֶם אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה לְעֵינֵיכֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לְפַרְעֹה וּלְכָל-עֲבָדָיו וּלְכָל-אַרְצוֹ" שאל משה. האמת, שהם לא כל כך זכרו בהתחלה. היו הרבה סרטי אקשן וסדרות פעולה במצרים. אף אחד לא ממש זכר איזו סצינה היתה באיזה פרק. חוץ מזה, אלוהים מאוד אוהב לספר ולהזכר בכל הפירוטכניקה שהוא עשה במצרים. בסדר, אז הם עשו כאילו הם זוכרים.

פתאום אולהים מתחיל להוריד עלהם קללות. אם לא תעשו ככה, יהיה לכם ככה.... ניסו להרגיע אותו כמה חברה אבל הוא די איבד שליטה בקטע הזה. אם לא תאהבו אותי, אני אכה בכם וכאלה דברים. התחלנו לחשוב שיש לנו פה דודו טופז 2. גם היה עוד קטע, שעד שמשה הגיע לגיל 120, פתאום אולהים דפק לו ברז והחליט שהוא לא מאשר לו להכנס לכנען. למה? בגלל איזה סיפור שאף אחד כבר לא זכר, משהו שמשה הרביץ עם המקל שלו, לסלע שאלוהים הכי אהב במדבר סיני.

אנשים התחילו לדבר. אמרו: כל עוד זה היה לטובתנו נגד המצרים, חיינו עם זה בסבבה. אבל האלוהים הזה יכול גם להתהפך עלינו. יש לו קריזות לא נשלטות. הוא מגאלומן, חושב שהוא באמת אלוהים. הוא עוד שולח את משה לאיזה הר לראות משם את הדיוטי – פרי הממוזג שאליו לא יגיע. לא נעים

בכל מקרה, מפה יהושע לוקח פיקוד ועוד צפוי לו עתיד גדול עם אלמונית בשם רחב, מהמועצה המקומית ערבות יריחו.