במדבר ב

"וַיִּהְיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת  וַיַּקְרִיבוּ אֹתוֹ הַמֹּצְאִים אֹתוֹ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן וְאֶל כָּל-הָעֵדָה .  "

מצאו איש מקושש עצים בשבת. מה אתם יודעים. לא חשוב שהוא רוסי שמשתכר פחות ממינימום, לא חשוב שהוא לא יהודי, לא חשוב שבכלל היה יום רביעי ולא שבת. אבל זו היתה עונת מלפפונים, עוד שנתיים עד המונדיאל הבא שייערך בכרכמיש אשר על נהר פרת. העם השתעמם במדבר והיה צריך לתת לו קצת אקשן ופתאום נפל עלינו הסרגיי הזה ממש כמו מן מהשמיים.

הבן אדם לא הבין מה רוצים ממנו. היה בטוח שזה קטע של חיים הכט בכלל. פתאום מביאים אותו לאודישן מול משה, אהרון וזקני העדה. "וַיֹּצִיאוּ אֹתוֹ כָּל-הָעֵדָה אֶל-מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ בָּאֲבָנִים וַיָּמֹת  כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה". . .

הלכו לשאול את אלוהים מה לעשות אתו. ואיך אלוהים מגיב? נכון, בואו נעשה מזה ענין! בואו ננפח את הדרמה! נסקול אותו באבנים!!

  זה ללא ספק היה אחד משיאי הריאלטי באותה תקופה וכולם התחילו לרגום מקוששים. בגלל זה אין היום מקוששים. שמתם לב לזה? אנשים נדלקו על הקטע של הסקילה. לכל ילד שני התחילו לקרוא בוסקילה ומקצוע הקוששות עבר מן העולם.