אזוב ועצבת
אזוב ועצבת
social
facebook whatsup email tweeter
אסף וול //
1.10.09
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר
המוני ישראלים נוהגים לבקר בכותל במהלך חג הסוכות. אסף וול משוכנע שרק מי שמחפש עבודת אלילים, דיכוי נשים ומניעת חופש פולחן מוזמן להתייצב ברחבה

 

 הצנחנים בכותל
 

בשנת 1967 נכבשה - או שוחררה - רחבת הכותל. עד אז פרחו שיחי הצלף הקוצני באין מפריע וציפורי שיר קיננו בין האבנים. לפתע הופרע השקט, וצנחנים נרגשים מילאו את הרחבה. לפתע הופיע רב מזוקן ותקע בשופר, ומאז אין עוד מנוחה סביב הרחבה. לשווא ניסו האבנים להסביר כי לא זה המקום המקודש, אלא כמה עשרות מטרים משם, בהר הבית.

יחסי ציבור טובים סימנו את הכותל כמקום המקודש ביותר לעם היהודי. אולי משום כך אני נמנע מלבקר בו. בתור ילד הילכה עלי רחבת הכותל קסם רב, אך לא עוד. במאמר זה אני קורא לציבור הישראלי, היהודי והכללי שלא לבקר ברחבת הכותל מכמה טעמים.

 

בין האל לאלילים
הטעם הראשון הוא עבודת האלילים הנהוגה בכותל. באופן פרדוקסלי, מי שמגיע לכותל כדי להעיד על אמונתו באל אחד משתתף בפולחן עבודה זרה אלילי מובהק. לחישת בקשות לקירות תמך ודחיפת תפילות ותחינות אל בין אבנים מסותתות הן למעשה השתתפות בפולחן פגאני. הטענה שמדובר במדיום בלבד ולא בייחוס כוחות-על לאבנים היא שקרית. היהדות מגנה עובדי אלילים כבודהיסטים והינדים המתפללים לפסלים - ממש כפי שעושים המתפללים לכותל – אף כי גם הם אינם סבורים כי לפסל יש כוח כלשהו, אלא שהוא מבטא באופן סימבולי את קדושתו של האל. מדובר באחד העקרונות הבסיסיים ביותר ביהדות: אסור לקדש חפצים דוממים. אך מסתבר שיצר הפגאניות חזק מכל, ושהיהודים מצאו לעצמם דרך לעבוד קיר תמך הנדסי מהתקופה הרומית.

 

הטעם השני הוא מניעת חופש הפולחן. מי שבכל זאת מגיע לרחבת הכותל נדרש להתנהג בדרך שהשליטה על המבקרים כת קיצונית. המבקר ברחבת הכותל מכפיף את עצמו למנהגים שכפה מיעוט על כלל עולי הרגל. אין אתה יכול להתפלל כרצונך, וגם אם אתה גוי מוחלט, עליך לחבוש כיפה לראשך. אם לא תנהג כך - יבולע לך. אם אתה נוצרי, עליך להסתיר את סמלי דתך - נקמה על אלפיים שנות רדיפה נוצרית באירופה. נוסף לכך, משפחה אינה יכולה להגיע אל הכותל עצמו כיחידה אחת - על הבנות והנשים להסתתר מאחרי מחיצה, וכאן אנחנו מגיעים לסיבה הבאה.

 

דיכוי נשים. נשים אינן יכולות להתפלל בכותל כרצונן. הן נדרשות להתכסות בהתאם לסטנדרטים החרדיים עד שלבושן ישביע את רצון האגף הקיצוני ביותר של הדת היהודית. הן, כאמור, נאלצות להסתגר מאחרי מחיצה, דבר שלא היה קיים ברחבת הכותל לפני ארבעים שנה; איורים מלפני כמאה שנה, למשל, מציגים נשים וגברים המתפללים יחד ברחבה. העובדה כי אפילו בבית המקדש הראשון והשני לא היתה כלל הפרדה בין נשים וגברים אינה מעניינת איש. נוסף לכך, נשים אינן יכולות לקרוא בתורה ולבצע פולחנים יהודיים נוספים הנתפסים בעיני האורתודוקסיה כ"גבריים", כהתעטפות בטלית והנחת תפילין.

 

 חג הסוכות בכותל המערבי
 



הסיבה האחרונה היא התמיכה בניצול הדת למטרות כלכליות. "קדושתו" של אתר הכותל משמש אמתלה דתית להכנסה כלכלית. אין מדובר רק בקבצנים, המנצלים את השכינה השורה במקום כדי לפתוח את כיסי המבקרים. גם מבחינה רשמית הסתפחו אל קיר התמך בעלי ג'ובים שונים ומשונים, החל מ"סדרנים" וכלה ב"רב הכותל", העוסק בהנפקת ספרי חוקים הנוגעים לחומת האבנים שעליה הופקד. אחד מהם קובע, למשל, כי אסור לטוס מעל הרחבה או לנשק את ילדך באזור המקודש.

 סילבן שלום מבקר בכותל
 


קדושת האדם
לסיכום, אם אתה תומך נלהב בעבודת אלילים, מניעת חופש פולחן, דיכוי נשים וניצול רצון האלוהים לטובת הכנסות כלכליות - בוא אל הכותל. אך חשוב לזכור לפני כן שני דברים: הראשון, שיש אתרים קדושים יותר לעם ישראל - אחד מהם נמצא בבית אל, ועליו אמר יעקב במפורש "אין זה כי אם בית אלוהים וזה שער השמים". נשמע קצת יותר רציני מקיר תמך. שנית, אין באמת "אבנים עם לב אדם". מה שמעניין לגלות בהקשר זה הוא שדווקא יש בני אדם עם לב אדם. האדם נברא בצלמו ובדמותו של אלוהים וקדושתו עולה על כל אתר שהוא. לעבודת האדם יש יתרונות נוספים: אתרי הפולחן נמצאים בכל מקום, ואין צורך לפתוח עבורם חניונים מיוחדים בירושלים.

כתב: אסף וול

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus