אקו-לב לחרדים

בנוהג שבעולם, זר המזדמן לשכונת מגורים, שופט אותה על פי מראה החיצוני: שכונת יוקרה, המאכלסת בעלי מעמד גבוה, תתאפיין בין היתר בטיפוח סביבתי, הן בשטחים ציבוריים ירוקים והן בגינות הבתים. שכונות עניות משדרות קושי ולעיתים הזנחה, וישנן שכונות ברמת טיפוח סבירה ברמות משתנות, המעידות על השתייכות למעמד סוציו אקונומי הממוקם אי שם באמצע. אם ירצה האורח לנחש את רמת הדתיות של התושבים, הוא יצטרך לחפש בית כנסת ולנחש לפי גודלו או פשוט לבקר בשכונה בשבת.

אך לזהות שכונה חרדית זו משימה קלה בהרבה. אזור מגורים חרדי יתאפיין לרוב בהרבה שחור ומעט ירוק. בניינים מחליפים את השטחים הירוקים, בתי כנסת קטנים וגדולים, במבנים או במקלטים, מחליפים את מקום הפארקים, וגינות ציבוריות ישנן גם ישנן, אך על כל גבעול דשא מועדפת נדנדה, והקרקע יכולה להיות מרופדת גם בפלסטיק. ניקיון מופתי בדרך כלל לא יצוד את העין, שרידי חטיפים וסימני פעילות של ילדים ניכרים היטב בשטח, ואת הכניסות לבניינים מעטרות עגלות ואופני ילדים ולא אדניות פרחים ושיחים ריחניים.

חיוניות שמורגשת למרחוק. שכונה חרדית (צילומים: פלאש90)

ועם זאת, השכונה המתוארת אינה משדרת מצוקה וגם לא הזנחה. השכונה משדרת חלופה אינטנסיבית של משאבים קיומיים יומיומיים, תחת השקעה רחבת דעת ביופי ובאחיזה נואשת בטבע, החומק מעולמנו המתועש עד לזרא. אורחנו כי יתבונן סביבו, לא יבחין באדישות ובאפאתיות המשדרות עייפות ממעמסת החיים, ולא יחוש את עצמו בסביבה חסרת חיים. להיפך, המולת שכונה חרדית וחיוניותה ניכרות למרחוק. אך מאפיין זה של חינניות סביבתית נעדר לרוב מהנוף.

התיאור עד כאן עולה בקנה אחד עם סדר עדיפויות צודק ומובן בחלוקת משאבים מוגבלים. הציבור החרדי לרוב איננו ממעמד כלכלי גבוה, והוא לבטח יעדיף להפנות את כספו לצרכיו הבסיסיים שבלעדיהם הוא יתקשה לקיים את חייו, מאשר ללבלוב וקישוט שנאים הם לאדם ומרחיבים את דעתו ובלבד שלא יבואו על חשבון הקיום היומיומי.

אלא שעדיין ניתן היה לצפות לניצול חכם יותר של משאבים לטובת סביבה אקולוגית יותר, כאשר אין הדבר כרוך בעלויות משמעותיות, ולעתים אף ניתן בדרך זו לחסוך בעלויות. לדוגמא, חוק מיחזור בקבוקי פלסטיק פסח בסופו של דבר על בקבוקי השתייה הגדולים מ-1.5 ליטר, במאמץ של שר חרדי לשחרר את המשפחה הברוכה מתשלום דמי הפקדון. זאת למרות שאין מדובר בתשלום, אלא בפקדון הנפדה עם השבת הבקבוקים למיחזור. יודע פוליטיקאי נפש שולחיו שמתקשים הם לעמוד בנטל זה והם יעדיפו אף להפסיד את כספם מאשר להנהיג מיחזור משפחתי לאחר כל שבת בה צרכו משקאות קלים.

גם שיטת הבנייה משקפת סדרי עדיפויות

שיטת הבנייה אף היא משקפת סדר עדיפויות, המעמיד את ניצול השטח הפנימי של הדירה הרבה לפני החזות החיצונית. כך הוא בבנייה ראשונית של דירות המיועדות לציבור החרדי, ובאופן בולט אף יותר בבנייה מאוחרת של הרחבת דירות, הנפוצה עד מאוד בשכונות חרדיות, שכן הדירות נקנות עבור זוגות צעירים, ולאחר שנים לא רבות עליהן להימתח עד לאכלוס של פי חמישה במספר נפשות לדירה. התכנון הראשוני אינו לוקח זאת בחשבון כמעט, וכך נוצרים בניינים מאולצים הנדסית ואסתטית, על מנת לעמוד בצורך הקיומי של המשפחה. העדפה מובנת ומאולצת זו, מביאה אחריה חוסר מודעות גם כאשר מחשבה נוספת היתה מאפשרת קיומם של שני הרכיבים גם יחד – הרחבת הדירה עם פגיעה מועטה יותר בנוף.

משאבים מוגבלים
מליצה נפוצה היא: "מקום יש בראש להניח בו שתי תפילין", מליצה המבוססת על דברי התלמוד כי מקום הנחת התפילין בראש מסוגל להכיל שתי תפילין זו לצד זו. המליצה אומרת כי אדם מסוגל להכיל בראשו יותר ממוקד עניין אחד, וכי תחום התעניינות ועיסוק אחד אינו שואב אליו בהכרח את כל תשומת לבו של האדם. התפילין עצמן מכילות ארבעה נושאים, ארבע פרשיות שבתפילין (יציאת מצרים, מכת בכורות, אמונת הייחוד, ותורת הגמול), ואם כך ניתן אף להרחיב את המליצה עד לשמונה נושאי עניין מקבילים. אך גבול יש גם לכך. סדר עדיפויות אינו רק של משאבים כלכליים. גם המשאב המנטאלי מוגבל.

החברה החרדית היא חברה אידיאליסטית, הבונה את סדר יומה על פי עקרונות ואידיאלים. באלו יש לערוך סדר קדימויות, עד שלעיתים ערכים ועקרונות חשובים, גם כאלו שמקורותיהם ברורים בארון הספרים היהודי, הן בתנ"ך והן בדברי חז"ל, מתקשים למצוא את מקומם הראוי בסולם העדיפויות. מודעות לאיכות הסביבה היא משימה חשובה שאיש לא יחלוק עליה, ועם זאת מי שידרוש להשקיע בכך זמן איכות עלול להיתקל בחשדנות, כביכול סיימת עם כל המטלות הקודמות?

כפפה זו הרים בשנים האחרונות הרב יהודה גנוט, שהקים את ארגון חרדים לסביבה. ידועה גם פעילותו הפורייה של ח"כ משה גפני, שכאשר אינו עסוק בצורכי בוחריו, הוא נרתם לכל חוק ירוק ואף יוזם כאלה. אין סתירה בין חרדיות לאקולוגיה, להיפך. רק ש"מה שהלב חושק הזמן עושק".

יצחק מאיר יעבץ
לתגובות: editor@bac.org.il