7. סידנא המפקד.
social
facebook whatsup email tweeter
15.8.09
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר

יום חמישי עלה עלינו, כשהחמה כבר ברום הרקיע. קמנו בזריזות, כדי לעמוד בחוץ בתוך רבע שעה, על מדים מלאים ונעליים שרוכות, לקבל את המפקד. איכשהו זה הוגדר אתמול בלילה. בצבא לא מגדירים יותר מידי פעמים. בחצי פעם אתה אמור לקלוט את הנוהל והפעם השניה כבר נאמרת בטרוניה מאיימת. בתוך כמה פעמים בודדות, זה כבר עובר לענישה. חייל נורמטיבי קולט את העניין די מהר.

אחרי נוהל ההשכמה, שוחררנו - החיילים הדתיים, כשלושים במספר, לתפילת שחרית מוארכת. יום חמישי היום ומוציאים ספר תורה. המפקדים יודעים זאת היטב, הם הוכשרו במיוחד לטירונים דתיים והנוהל מחייב תוספת של עשר דקות, גם אם הם מתקשים לשלב זאת בסדר היום הצפוף, צפוף עד מאוד בטחינת מים אינטנסיבית. חמשה עשר החיילים שאינם מתפללים, הועסקו בצורה כלשהי.

אחרי התפילה, טורים לחדר אוכל, הגדרת נהלים, אכילה, זמן חובה, הפסקה, ולסדר היום. היום הוקדש כולו לשיחות הכרות עם הסגל, מהמ"פ ועד המ"כ. למדנו להכיר את הסמל, את המ"מ, את הרס"פ, את הסמ"פ ואת כל מי שילווה את הטירונות שלנו, ישירות או מאחורי הקלעים. מכאן ואילך, הפניות לכל מפקד חייבות להיות לפי מעמדות ותפקידו, בהתאמה. כשם שלא תעז לקרוא לפרופסור ד"ר ולא פחות חמורה היא הטעות ההפוכה, כך לא יעלה על הדעת שתקרא לסרס"פ סמל, חלילה וחס.

בצהרים חולקנו לשלש כיתות וישבנו כל כיתה עם המ"כ שלה. האיש שעשה על חברי כיתתי את הרושם החזק ביותר, היה המ"כ שלנו. כמעט ניתן לומר שהיינו מאושרים. בחור משכמו ומעלה, אנושי, ערכי, איכותי במיוחד. ממש התרגשנו לראות מפקד כזה בצבא וחשנו זכיה על כך שאנחנו פקודים ישירים שלו. התחושה הזו לא פגה עד יומי האחרון בבט"ר וכל יתר הכיתות הודו בכך בפה מלא.

לאחר ששוחח איתנו והקדים את הערכים למשמעת, כמעט חשבתי שהוא עובר על חוקי הצבא. הוא הצהיר בצורה גלויה, שחשובה לו הרעות והערבות ההדדית בכיתה, יותר מאי אלו דקדוקי משמעת, למרות שגם עליהם הוא עתיד לעמוד. הוא יצא החוצה תוך שהוא מנחה לגשת אליו אחד אחד לראיון אישי. לימים הוא יטען, שגם באותה שיחה וגם באוטובוס, הוא הציג את עצמו בשמו הפרטי, שלא לשימוש חלילה. כשלעצמי, לגבי האוטובוס אני לא בטוח, היינו נתונים עדיין בשוק, אבל היום ודאי שלא. אך יצוא יצא המפקד, פתחתי והרביתי בשבחו באזני חברי לכיתה. חבר ממוצא מרוקאי, נענה ואמר בחיקוי של סבותיו: זכותו תגן עלינו במלעיל כמובן. חשבתי שהוא סונט בי, כאומר אל תיסחף, תיכף תהפוך אותו לבבא. ברבות הזמן התברר, שהוא אמר זאת כמעריץ בפני עצמו. הוא נהג לכנותו בצחוק שלא בפניו סידנא - אדוננו במרוקאית. התואר המקובל לכנות בו את המקובל המרוקאי, כבבא סאלי ובניו.

תוך כדי כך, נקראתי לראיון הכירות עם המ"מ, בחור חביב וסימפטי גם הוא. אמרתי לו אז, שזיהיתי כבר את שני אנשי האיכות בסגל ואני שמח שאני כפוף ישירות לשניהם. נדמה לי שהוא הסמיק קלות. באותה עת, עד שנכנסנו לשגרה, לא היתה בהירות מוחלטת ביחסי פקוד - מפקד. מבחינת ההיררכיה הצבאית, אין כל משמעות לגיל. הכל עניין של פז"מ ודרגה. נולדת בעצם ביום שהתגייסת. גם אם המפקד צעיר ממני בתריסר שנים ויותר, אני צעיר ממנו בצבא. למרות זאת במפגש הראשון עם אדם, אינך נמלט מלהרהר איך היה נראה המפגש הזה, אם הוא היה מתבצע באזרחות. מפקד בן עשרים, ששומע מאדם בן שלושים ואחת מה דעתו עליו, קשה לו שלא להפנים את זה כמחמאה מאדם מבוגר ממנו. מבחינתי ראיתי באנשי הסגל בחורים צעירים ממני, שבתוקף הנסיבות הם מפקדי, גם אם אין להם בהכרח עליונות אמיתית עלי. ככה זה בצבא.

הוא שאל על מצבי האישי, מצב משפחתי. אצל חייל המתגייס בגיל המקובל, השאלה מכוונת כלפי הוריו ואחיו. כך זה גם מופיע בכל הטפסים שמילאנו אתמול. אצל חייל הנשוי זה מכבר, השאלה מתורגמת בעיקר לכיוון המשפחה שהקמתי - זוגתי וילדי. אבל גם משפחתי בה גדלתי, עולה בשיחה. הוא אמור להתעניין במצבי הכלכלי באופן כללי והאם יש לי הגבלות מיוחדות או תנאים שיש להתחשב בהם במיוחד. סיפרתי לו את סיפורי:

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus