47. השלמת ציוד.
social
facebook whatsup email tweeter
29.5.10
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר

עוד בשבוע שעבר אמרו לנו שנתחיל להתאפס על הציוד, מכיון שנזדכה עליו עוד לפני שבת, כולל הנשק. "ואיך יתקיים טקס ההשבעה?" "עם נשק אחד שיעבור מיד ליד". סופו של עניין, את הנשק עוד החזקנו אחרי שבת, וגם את הציוד החזרנו רק ביום ראשון.

תמיד שמעתי על המושג השלמת ציוד בצבא. זה משמש כמילת קוד&nbspלמן גניבה מקובלת. היה לי ברור שאני לא אשלים ציוד לעולם ויהי מה. גם אם אקנס על זה, לא אגע במה שאינו שייך לי. בפועל התברר שהעסק מתנהל אחרת לגמרי, או יותר נכון לא מתנהל. אין בכלל מושג כזה שלי ושלך. יש כך וכך קסדות באוהלים ובסביבתם, ואיש אינו יודע מה של מי. לא להשלים ציוד, פירושו בעצם לחכות שכולם ירוקנו את הערימה ולא להשתתף בזה, דבר חסר טעם לגמרי ואינו נדרש על פי שום כלל. אין דרך לוודא מה היה שלך אתמול או ביום הראשון שקיבלנו את הציוד. לא אחת גם חזר ציוד לידי הסגל בדרכים שונות, כמו פריט שנמצא מושלך או מישהו שלא חזר משבת עד יום שני, וכאשר הוציאו את הציוד המופקד לשבת נשאר ציוד והוחזר לידי הסגל. אך מבחינת הסגל הציוד עדיין באחריותינו על פי המספר המקורי, למרות שחלקו כבר נמצא ברספיה. בתורנויות שמירה, עבר ציוד מיד ליד והחליף בעלים. לעמוד מצידה של כל החגיגה הזו ולהתנדב להיות זה שאינו מחזיר ציוד, זאת לא מוסריות אלא סתם בטלנות, כך הרגשתי.

אמרנו למפקדים שאין דרך לעקוב אחרי חפצים. הם טענו שצריך היה לרשום שמות. חיילים טענו שחפצים אלו עוברים ממחזור למחזור ונראים כלוח מודעות. אין טעם למלאות אותם בעוד שמות. הצעתי שימספרו את כל החפצים במספר סידורי אחיד וכל חייל יקבל סידרת חפצים בעלת אותו מספר. הרעיון נרשם, נשאר לברר אם הוא ימומש בעתיד. דומני שבסופו של דבר לא חייבו כמעט אף אחד על ציוד, ודאי לא אותנו, התורתו, שמשכורתנו היא של אנשי מילואים באמצעות&nbspטופס 3010 המוגש למעסיק או לביטוח לאומי, כך שאין ממה לנכות את מחיר הציוד.

בזמן השחרור, ניגש אחד מאתנו לברר איך הוא יכול להחזיר מחיר של פריט שאבד באשמתו מחוץ לבסיס. הוא ידע שלא ניתן לנכות ממשכורתו והיה מוטרד מכך. הוא רצה להחזיר. הוא הציע לחשב את מחיר הנסיעות שהוא חסך לצבא, בכך שהביא אתו רכב גדול ואסף חיילים רבים. כמובן שאין במערכת מי שיעשה את הקיזוז הזה, אבל בינו לבין מצפונו הוא יכול היה לסגור את העניין.



בערב חיכינו לסמל כדי לבצע מטלה בפיקודו. הזמן חלף והוא התעכב. התיישבנו על הרצפה והתחלנו לשיר. האוירה היתה משוחררת משהו. לפתע הוא הופיע, מתקדם במרץ אל מעגל היושבים, שבחרו מצידם להתעלם. הוא כעס ממש: "מה אתם בכוכב נולד?" הוא לא יכל להבין איך אנחנו מרשים לעצמנו. כל העבודה התנהלה אחר כך כשהוא כעוס ואנחנו רגועים ואדישים. ניהלתי אז ויכוחים עם כמה חברים, תוך כדי עבודה, על נושאים העומדים בכבשונה של יהדות, כמו גלגולי נשמות ומעמדו של ספר הזוהר. אצלנו התעופפו אמוציות, והסמל לא ידע את נפשו.



ישבנו עם המפקדים לחוו"ד סוף. קראנו את הגיליון האישי, עם חוות דעתו של המפקד. בזמן פנוי כלשהו, הצענו לדבר דברי תורה. דיברתי אני, דיבר הרב הספרדי ודיבר החסיד. זה בא בסיפור חסידי של עשיית מופת על ידי רבי קדום, זה פרס רעיון כלשהו וזה המחיש את כוח התפילה בעזרת משל עממי. שוב באו לידי ביטוי הבדלי הגישות האישיים והסביבתיים בינינו.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus