23. להרחיב את הגדר

יישום הלכות שבת לפרטיהן, דרש ערנות גבוהה לאורך השבת. בעוד המשמרת שלי נמשכת לה, השבת נכנסת ומבטי מתחיל לסקור את הגדר שסביבי. הרב דיבר בשיחת הפתיחה שלו לפני שבוע, על עניין עירוב-השבת בבסיס, או יותר נכון לדבר על היקף המחיצות, הנחוץ כדי להתיר טלטול חפצים בשבת.

בשבת אין מטלטלים חפצים במקום פתוח, עד שיוקף מחיצות ממש, או מחיצות העשויות מצורת הפתח = שני משקופים בשני הצדדים וחוט מתוח על גביהם, פתרון הנמצא בשימוש בכל הערים. בסיסי צה"ל מוקפים היטב בגדר ולכן מותר לטלטל בהם לכתחילה. ישנו עניין נוסף של עירוב רשויות. כאשר ישנם בעלי רשויות נפרדות בעיר, יש צורך לזכות כיכר לחם לכל התושבים, כדי להחשיבם כשותפים לדיור ברמה מסוימת. בבסיס גם עניין זה אינו מפריע, משום שהבסיס כולו עומד ברשות צה"ל ואין לאיש בעלות על חלק ממנו.

אלא שלא תמיד הקפת המחיצה לעניין שבת, זהה להקפת המחיצה לצרכי הביטחון. מחיצת שבת צריכה להיות סמוכה לקרקע, באופן שלא יווצר רווח העולה על עשרים וארבע סנטימטר, ברוחב ארבע מטר ושמונים. רווח כזה פוסל את היקף המחיצה כולה. מבט מסביב הראה לי, שיש מה לבדוק מתחת השערים. השער אינו צמוד לקרקע, כדי שניתן יהיה להניעו בחפשיות. חששתי שהרווח בין השער לקרקע מגיע לגודל הנזכר.

למרות שיש לי יחס של כבוד לרב הבסיס ואין לי סיבה שלא לסמוך על מילתו, העדפתי לבדוק בעצמי. ראשית, הרב הנוכחי עדיין בהליכי מינוי ואינו מצוי היטב בנבכי הבסיס. הוא הגיע לפני ימים ספורים. שנית, אין לי סיבה לא לבדוק בעצמי. מדוע לסמוך על מי שלא יהיה, אם אני יכול לסמוך על בדיקתי.

ביקשתי מחברי ששמר אתי לגשת לשער אחד למדדו בעזרת היד. ואני ניגשתי למדוד שער נוסף, לא לפני שרוקנתי את כיסי ופשטתי את האפוד מעלי, מחשש שהבדיקה תעלה תוצאה בעייתית. מפקדי האישי נכח שם, במסגרת תורנות בין המפקדים. הסברתי לו את מעשי. תוצאת המדידה השביעה את רצוני.

יש בעיה נוספת, שבזמן פתיחת השער, הבסיס בעצם אינו מוקף. יש בעניין זה דעות שונות בין הפוסקים. להלכה הכריעו שכאשר החיילים בתוך הבסיס, אינם יודעים שהשער פתוח, הם רשאים לטלטל. אך כאשר אני עומד ליד השער ורואה שהוא פתוח, יש מקום להימנע מלטלטל עד שייסגר השער.

פעם נוספת שנדרשתי לתגובה מיידית ולחשיבה, היתה במשמרת שהיתה לי לפנות בוקר של יום השבת. שמרתי אז בש"ג ראשי, מדדתי את השער כמו אתמול, הכל היה בסדר. מתפקידי היה לבדוק כל רכב שמבקש להיכנס. עם תחילת המשמרת, אמרתי למפקד האחראי על הש"ג, שאני רוצה לבקש מנהג שיבוא, שייצא מהרכב וייגש אלי, כדי שלא אצטרך לצאת מחוץ לשער כשעלי חפצים. הוא לא התנגד. לאחר זמן מה הגיע רכב. לא מצאתי דרך הגיונית להסביר לנהג מה אני רוצה, כשאני עומד בתוך הבסיס והוא יושב ברכב. בנוסף, נמלכתי שאין זה נכון להשליך את הבעיה אליו, גם אם הוא לא מוטרד ממנה. אם יש בעיה בטלטול בשבת, עלי לפתור אותה בדרך כלשהי ולא לגרום ליהודי אחר לטלטל במקומי.

פשטתי אפוא את האפוד מעלי, רוקנתי את כיסי ויצאתי מהשער כשרק הרובה עלי. במצב כזה אין ספק שזהו צורך בטחוני ממש. את מפתח השער לא לקחתי אתי. השארתי אותו במנעול התלוי על השער. לאחר מעשה, התברר לי שתעודת החוגר היתה עלי, עם פנקס השבי. אמנם לא שמתי לב לזה מראש, כך שיש גם פטור מתעסק על מי שאינו מודע למעשהו. בנוסף סביר לומר שגם זה צורך בטחוני. במקרה חמור של אירוע חטיפה למשל, יש משמעות להימצאותה של התעודה על החייל. בבירור הלתכתי שלאחר מעשה, ראיתי שאני מגובה הלכתית בספרי פוסקים שעסקו בכך. נרגעתי.

יומיים אחרי סיום הטירונות, פגשתי את הרב האחראי על תחום עירובין ברבנות הצבאית. שחתי לו את המעשה ושאלתי אותו, אם לא כדאי להרחיב את הגדר, כך שתקיף את השטחים שלפני הכניסות לבסיס. באופן זה, מי שייתקרב של השער יימצא כבר בתוך הגדר ולא יאלץ את השומר לצאת אליו אל מחוץ לגדר. הוא אמר לי שהוא עובד כעת בדיוק על עניין זה, מה שיפתור גם את בעיית השער הפתוח. אלא שבבסיס שלנו כלל לא היה אמור להגיע רכב בשבת לפי הנהלים. כנראה היו חריגות בגלל המבצע בעזה.