רואים על לאה
תחנות בזמן
social
facebook whatsup email tweeter
דודו כהן //
21.10.12
תחנות בזמן
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר

רואים על לאה

לאה שבת מתרגשת בקלות. הגיטרה, ההקלטה הראשונה, רבי נחמן, ויותר מהכול, הבת דנה. דודו כהן ליווה אותה במסע בין תחנות בזמן והתרגש

הגיטרה הראשונה: זה היה חלום שהתגשם

את הגיטרה שלי קניתי מכספי בכיתה ח'. עבדתי מגיל צעיר, כבר בבית הספר היסודי. העבודה הראשונה שלי היתה החתמת תאריכים על ביצים, העבודה השנייה היתה להשגיח במפעל על מכונה שמקפלת נייר והעבודה השלישית היתה לארוז מוצרים במפעל לזכוכיות.

 

רכישת הגיטרה הראשונה היתה אחת החוויות הכי מרגשות בחיי. נסעתי לבד לאלנבי, לחנות כלי מוזיקה, שעדיין קיימת שם לדעתי. עליתי לקומה השנייה, שבה היו הגיטרות, וההתרגשות היתה עצומה; אי אפשר לתאר את זה בכלל. לא ידעתי איך לבדוק גיטרה, איך לדעת שהיא טובה. לא היה לי הידע והיכולת לבחור גיטרה. אחי שלומי אמר לי פעם שצריך להרים אותה על הצד ולבדוק שהמקום שעליו לוחצים הוא בקו ישר עם הגוף של הגיטרה. או משהו כזה. בדקתי שזה ככה, כמו שהבנתי אז. הכול היה בתמימות של פעם. הייתי בזמן אחר לגמרי. בדקתי כמה גיטרות, ניגנתי באחת מהן, גיטרה קלאסית מדגם סוזוקי, והחלטתי שזו הגיטרה שאקח. הם ארזו לי אותה בתוך קופסת קרטון בצורת משולש גדול. יצאתי וחיבקתי את הגיטרה בהמון אהבה. זה היה חלום שהתגשם. הגעתי לבית, שמתי אותה על המיטה של ההורים שלי והרגשתי כמו מלכה. העיניים שלי היו נוצצות;אפילו בכיתי מהתרגשות.

 

עזיבת הבית: עצמאות מעוררת חשש

כשעזבתי את בית הוריי, אחרי הצבא, עברתי לגור בבת ים עם חברה. זה היה צעד מאוד דרמטי בשבילי ובשביל ההורים. פתאום הילדה שוכרת דירה. זו היתה תקופה אחרת, לא כמו היום. אז זה לא היה מקובל כל כך, וההורים שלי קיבלו את המעבר בכאב ובדאגה. גדלתי במקום קטן - ההורים שלי ידעו לקום, לעבוד, לחזור הביתה, קצת חברים - לא היה יותר מזה. ופתאום נחשפתי לעולם הגדול.

 

בהתחלה לקח לי זמן להתרגל. התרגשתי ובכיתי. זה היה תהליך מעורב. היה בו הרבה טוב, הרבה חדש, אבל זה היה גם קצת מפחיד. זה היה צעד של שחרור, של חופש, של בגרות, של מדרגה אחרת, מקום אחר, חיים אחרים, חברה אחרת. הכול היה אחר. אחרי תקופה קצרה די אהבתי את זה. " דנה היא בת יחידה וקצת מפונקת, אבל מוטב שתהיה קצת מפונקת מאשר דברים אחרים. ילד שלא קיבל מספיק אהבה, זה הכי גרוע. מה שכן, אני לא רק מפנקת, אלא גם דורשת. בכל אופן, לא הייתי מוותרת על זה בעד שום הון שבעולם. אני יכולה להיות שקועה בטרדות היומיום, לקחת החלטות קשות וכן הלאה - זה מעייף ומתיש - אבל כשאני רואה אותה, אני ישר קופצת למקום אחר בתוכי "

 

הקלטת השיר הראשון: כמו כפרייה במנהטן

השיר הראשון שהקלטתי נקרא "לא זוכרת איזה חורף". זה לא השיר הראשון שכתבתי; הייתי כבר בת 29. אמרו לי שיש אולפן קטן במסריק בתל אביב. הגעתי לשם ונפגשתי עם הסאונדמן גיא לנדאו ועם ארקדי דוכין, שהיה המנהל המוזיקלי של המקום. ניגנתי לארקדי חמישה שירים שכתבתי, ובהמשך, הכנתי שם סקיצות של השירים. בסופו של דבר, את "לא זוכרת איזה חורף" הקלטתי באולפן של בן מוש באזור שינקין, והוא גם השיר הראשון שיצא.

 

זה היה מאוד מרגש ומאוד חדש. היתה לי איזו יראת כבוד לתחום ולמקום, למרות שלא הבנתי בזה שום דבר. הרגשתי כמו כפרייה במנהטן. זו לא בדיוק דוגמה טובה, אבל זו הפליאה שהיתה לי מהמציאות החדשה הזאת.

 

אימהות: אני קופצת למקום אחר בתוכי

בשלב מסוים בחיים ראיתי שלכל החברות שלי יש ילדים. זה עורר בי את השאלה מה קורה אתי. בסוף שמעתי את עצמי אומרת "כן, אני רוצה ילד". השם רצה שאאמץ, אז אימצתי את דנה שלי, והיום אני אימא מאושרת מאוד. זה הדבר הכי מדהים וגדול שקרה לי בחיים. יש בזה הכול - המון אהבה, המון דאגה, המון השתקפות שלך בילד, המון תשומת לב, שנועדה למעט בטעויות. להיות הורה זה מקצוע שחבל על הזמן, אחריות גדולה. אני עוברת בתחום הרבה דברים, ותודה לאל, זה הולך טוב.

 

לגדל אותה לבד, כאם חד הורית, זה לא פשוט. אני משתדלת להכניס שמחה הביתה, להכניס אנשים וחיים הביתה. אני לא מכירה משהו אחר, אבל בטח שעדיף להתחלק, כמובן, בתנאי שבני הזוג חיים בשלום זה עם זה. בכל אופן, ככה יצא אצלי, ומבחינתי - בשמחה.

 

דנה היא בת יחידה וקצת מפונקת, אבל מוטב שתהיה קצת מפונקת מאשר דברים אחרים. ילד שלא קיבל מספיק אהבה, זה הכי גרוע. מה שכן, אני לא רק מפנקת אלא גם דורשת. בכל אופן, לא הייתי מוותרת על זה בעד שום הון שבעולם. אני יכולה להיות שקועה בטרדות היום יום, לעשות החלטות קשות וכן הלאה - זה מעייף ומתיש - אבל כשאני רואה אותה, אני ישר קופצת למקום אחר בתוכי.

 

החיבור למקורות: יהדות וספניולית

הרבה שנים למדתי דרך הרב ארז משה דורון את משנתו ואת תורתו של רבי נחמן, שאליו מאוד התחברתי. הרגשתי שזה מאוד מדבר אליי. אחר כך השתתפתי בלימודי יהדות מאוד אינטנסיביים. דיברו שם על דברים שתמיד הרגשתי, אבל לא העזתי להגיד.shlvmy_shbtהנחיות לבחירת גיטרה. שלומי שבת

 

אני קצת מפרידה בין הנפש לתורה. אני יודעת שיש ביניהן קשר, אבל אני יותר חיפשתי את עבודת הנפש בדברים, ודרך רבי נחמן, יכולתי להבין, להתחבר ולהתחזק. הצלחתי גם להרגיש שרבי נחמן, שנפטר לפני שנים רבות, אוהב אותי. היו תקופות שניסיתי לשמור שבת וללכת על כל החבילה, אבל זה היה לי לא קל. האם אחזור לזה בהמשך? הכול יכול להיות.

 

היום אין ספק שהיהדות היא דבר טוב. איך אני יודעת שזה טוב? בגלל הדתיים שאני מכירה. אני רואה המון הכלה, המון קבלה, המון אנושיות, המון התחשבות. בעיניי, זה שווה הכול.

 

בניגוד לאלבום האולפן האחרון שלי, "פניי", פחות הרגשתי יהדות בכתיבת האלבום החדש שלי, שייצא בקרוב. בחצי ממנו יש שירים מקוריים בספניולית, וזה מאוד אחר בשבילי. זו שפת האם שלי. הרי הטורקים מדברים טורקית וספניולית - כלומר לדינו. זה התחיל מזה ששמעתי זמרת ישראלית שרה באלבום שלה שני שירים באנגלית. אמרתי לעצמי שמאוד מעניין שהיא מחפשת התרעננות והתחדשות. רציתי גם להחליף, לשנות, לזוז, ושאלתי את עצמי באיזו שפה אני יכולה לשיר חוץ מבאנגלית, שבה אני שרה מילדות. מיד כתבתי שיר בספניולית, והיה לי מאוד קל לזרום עם השפה הזאת - לשמוע מנגינות למילים האלה. זו התחדשות מבחינתי. התחדשות מבורכת. 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus