מאומן היטב

חלילית במרפסת: יושב שעות ומחפש מנגינות

החלילית שקיבלתי בכיתה ד' אפשרה לי לגלות את העולם של הניגון, להתחבר אליו ולהעביר באמצעותו את רוב השעות הפנויות שלי. הייתי יושב שעות במרפסת ומחפש מנגינות. שם הבנתי שהמוזיקה היא צינור החמצן שלי להחייאה פנימית. בכיתות ה'-ו' המשכתי הלאה לפסנתר.

 

המשחק היה יצירה ורצון לראות לאן אני מגיע; פחות הלימוד הטכני. המשכתי גם במסגרות של נגינה עם אחרים וגם לבד עם עצמי. במקום שגדלתי בו, הקיבוץ, זה היה החיבור התת מודע שלי לעולם של התפילה. הרי מוזיקה היא עולם של תפילה, של דבקות. רבי נחמן אומר שעולם הניגון נמצא עולם אחד מתחת התורה. אז עדיין לא ידעתי את זה, אבל הרגשתי את זה.

 

שנה של התבוננות: יצאתי מכל מסגרת ומכל הגדרה

 

בגיל 22 השתחררתי מהצבא, עזבתי את הקיבוץ, הגעתי לתל אביב ובמשך שנה הייתי רק בהתבוננות, במטרה לראות מי אני, מה אני רוצה ומאיפה באתי. הרעיון היה לצאת לרגע מהמעגל הקבוע והאוטומטי – עכשיו ללמוד, עכשיו לטייל בעולם, עכשיו לעשות כסף. עצרתי ואמרתי: רגע, מי אני בכלל? מה אני עושה בעולם הזה?

 

בתקופה הזאת הרבה אנשים שהכירו אותי חשבו שממש השתגעתי, כי יצאתי מכל מסגרת ומכל הגדרה. תוך כדי כך התחילו תהליכים של כתיבת שירים ומילים. שם התחילו החיים הבוגרים שלי, ושם התחלתי את החיפוש שלי, את היציאה מההגדרות שאחרים קבעו בשבילי.

 

המסקנות בתום השנה הזאת היו בעיקר שאני לא יודע מי אני. הרגשתי שייקח הרבה יותר משנה לגלות מי אני ומה התכלית של החיים שלי וכל השאלות מהסוג הזה. אבל הדבר המיידי שהבנתי הוא שלא מתאים לי לעבוד בשום דבר שלא קשור לבני אדם. לכן, הלכתי לעבוד בתור גנן בגן ילדים למשך תקופה מסוימת.

 

להקת רוך: הצלחה שהובילה לתסכול

 

קצת אחרי תקופת ההתבוננות העצמית שלנו, ואפילו די בו זמנית, הקמתי ביחד עם ארז לונברג את להקת רוך. בתור ילדים היינו החברים הכי טובים, והשותפות היתה טבעית. זו היתה להקה של חיפוש. דיברנו הרבה על הילדות, על מה שעבר עלינו בחיים עד עכשיו, על איך אנחנו לא רצים אחרי העולם הזה.

 

זו היתה להקה מאוד דוסית במהות שלה. מאוד אהבו אותנו, ובתל אביב היינו סוג של הצלחה מקומית חזקה. ההופעות שלנו היו מלאות בהרבה אנשים עם נרות, והיו לנו גם שירים שהצליחו ברדיו. הכול היה מוצלח, חוץ מזה שלא היה שם את מה שרצינו באמת, אז התפרקנו. מה רצינו? ובכן, חיפשנו את אלוקים, אבל לא הבנו שאנחנו מחפשים את אלוקים. לא חיפשנו שימחאו לנו כפיים ושנהיה מפורסמים; דווקא היינו כל הזמן נורא מוטרדים ולא שמחים בזה. מצד אחד, היה לנו פרץ יצירה מדהים, כולל מאות שירים במגירה והמון שפע, ומצד שני, המון תסכול והרגשה שזה לא זה, כי אין בזה משהו רוחני ונשגב יותר. לא ידענו להגדיר למה בדיוק, אבל חיפשנו התעלות כלשהי. חיפשנו כאמור את ה', אבל לא ידענו איך קוראים לזה.

 

גידי דבוש, "הכל ברצון"

תנ"ך בהודו: היהדות סיפקה הקלה גדולה

 

החזרה בתשובה החלה בהודו. עזבתי את החיים כאן כדי לעשות שם סדנאות ולהקליט דיסק. חשבתי שאולי שם אבין משהו. עם זאת, לא דיבר אליי כל ההינדואיזם. הוא בעיקר העיק עליי מאוד.               ואז, בסייעתא דשמיא גדולה, יצא לי לקרוא את התנ"ך. אימא של אשתי, חברתי באותה תקופה, שמה לנו את התנ"ך בתיק לפני שיצאנו, ובשלב מסוים ניגשתי אליו. אחרי שסיימתי את כל חומר הקריאה שהיה לי שם, התחלתי לעבור על החומש, לפי הסדר.

 

כשהגעתי לפרשת "כי תבוא", שהיא פרשת ההפטרה שלי, קראתי בין השאר את הקללות. כתוב שם שמי שלא יילך בדרכי השם ילקה ב"תמהון לבב" – אונקלוס אומר שזה שעמום, רש"י אומר "אוטם הלב". ואז התחלתי להבין שהמצב הפנימי שלי נמצא גם הוא בידי ה'. כלומר, אם אני סובל – זה גם סוג של עונש. זה הפך אותי. שם, בפעם הראשונה, הסתכלתי על התורה לא מתוך העיניים הרגילות, אלא מתוך נקודת החיפוש שלי, ואמרתי לעצמי וואו, מישהו מדבר איתי מתוך הפסוקים האלה! זה לא סתם. " ארבע שנים אחרי שחזרתי בתשובה, הגעתי לציון של רבי נחמן מברסלב באומן. עד אז, במשך שש-שבע שנים, הייתי בהפסקה מוחלטת מהמוזיקה, אבל כשהגעתי לרבנו, שם גם הצלילים חזרו וגם הדיסק הזה החל להיווצר "

 

ואז חזרנו לארץ והתחלנו בתהליך התשובה. הוא היה מאוד קל לי. הגילוי שיש יום שלא מדברים בו בטלפון ולא נוסעיםהיה מבחינתי הקלה אדירה. זה גאוני, איך אפשר בלי זה? איזה יופי שיש יום אחד בשבוע שבו אני יכול לא לענות לטלפון, ואף אחד לא ייעלב; לגדל זקן ולהפסיק להסתכל בראי; להפסיק להתאים צבעים בבגדים; להתנתק מכל עולם המדיה ועולם המוזיקאים בתל אביב – כל אלה סיפקו לי הקלה גדולה מאוד.

 

החיבור לרבי נחמן: שם הדיסק החדש החל להיווצר

 

ארבע שנים אחרי שחזרתי בתשובה, הגעתי לציון של רבי נחמן מברסלב באומן. עד אז, במשך שש-שבע שנים, הייתי בהפסקה מוחלטת מהמוזיקה, אבל כשהגעתי לרבנו, שם גם הצלילים חזרו וגם הדיסק הזה החל להיווצר. שם הרגשתי שהגעתי לרב שלי. ובאמת, לדיסק קוראים "הכול ברצון", כי רבנו אומר שרצון זה עיקר שהכול תלוי בו. רבי נחמן מחדש דבר נורא חזק: על פי רוב, בעולם, כשאדם רוצה משהו, הוא לא רואה בזה עבודה. אבל רבנו אומר שעצם הרצון הוא העיקר. כלומר, ללכת עם רצון זו העבודה הכי חשובה. כשיש לך רצון, אתה פועל, גם אם לא רואים את זה כרגע.

 

הרצון המקורי שלי היה לגלות את הנקודה הפנימית, את נקודת האמת. בכל השנים שהסתובבתי וחיפשתי, לא ידעתי לאן זה מוביל. בנקודת הזמן הזאת הרגשתי שמצאתי.

 

אלבום הבכורה שלי התחיל מהרב ארז משה דורון, שבאיזושהי דרך גילה את החומרים הישנים שלי ואמר לי שאני חייב לעשות עם זה משהו, כי זה חלק ממה שאני אמור לעשות בעולם. עד אותו רגע לא היה לי בתפיסה שלכתוב או לבצע שיר זה חלק מעבודת השם. זה היה חידוש גדול מאוד. ואז כשזה חוזר – זה חוזר. מאז התחברתי לעמית יצחק ושמוליק דניאל, שהפיקו את האלבום, ואז זה כבר עבר לפסים אחרים לגמרי והפך להיות יצירה שהיא לא רק שלי, אלא יצירה משותפת, שאני מקווה שתצליח לחדור ללבבות.

Model.Data.ShopItem : 0 6