"הקריירה זה שטויות"
תחנות בזמן
social
facebook whatsup email tweeter
דודו כהן //
17.3.13
תחנות בזמן
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר

"הקריירה זה שטויות"

לקראת צאת אלבומו החדש "העטלף והתרנגול" אריאל זילבר עובר עם דודו כהן דרך תחנות בזמן: אימו ברכה צפירה, החצוצרה של לואי ארמסטרונג והחזרה בתשובה. ומה לגבי להקת תמוז? לא תחנה ששווה להתעכב עליה

ההופעה של אמא: הערכתי מרחוק

בשנות ה-50, בחג החנוכה, ראיתי את אמא שלי, ברכה צפירה, מופיעה בבית העם בתל אביב. הייתי קטנצ'יק, ומאוד הושפעתי מההופעה שלה על הבמה. אחר כך, לימים ולשנים, ניסיתי לחקות הרבה פעמים את אופן ההופעה שלה על במה.
 

אמא שלי היתה זמרת גדולה מאוד בתל אביב ובארץ ישראל. היא הופיעה הרבה, ולקחה אותי מדי פעם להופעות מהקיבוץ, שבו גדלתי כילד חוץ. באותה הופעה שזכורה לי במיוחד האולם היה מלא מפה לפה, ובכלל - התפלאתי איך היא מופיעה כך בטבעיות. היא הצחיקה את הקהל, שרה איתו שירים, ממש זרמה. מאוד הערכתי אותה מרחוק. גם מקרוב, כשהיא היתה איתי.

 

לואי ארמסטרונג והחצוצרה: אין מה לעשות, חייב ללמוד תווים

הפעם הראשונה ששמעתי את לואי ארמסטרונג זכורה לי היטב. זה היה תקליט בסגנון ג'אז, ופשוט השתגעתי איך כל אחד מהנגנים מנגן מה בראש שלו ובסוף הכול נשמע כמו דבר אחד. שמעתי את התקליט המון פעמים, עד שהוא נשחק לחלוטין. אני חושב שאז, בגיל 15, התאהבתי בחצוצרה. מיד לאחר מכן השגתי חצוצרה. לא ידעתי שאהיה מוזיקאי, לא חשבתי בכלל על מקצוע, אבל לואי ארמסטרונג הזה כל כך השפיע עליי עם כוח הנגינה שלו, שפשוט נמשכתי לכך.
 

עד אז הייתי רגיל למוזיקה קלאסית. אבי היה נגן התזמורת הפילהרמונית, ומגיל שנה-שנתיים היה לוקח אותי לחזרות של התזמורת ומושיב אותי שם מתחת לכיסא שלו. כנראה שספגתי את הכול.

בגיל 18 אמרתי לעצמי שאני חייב להתחיל ללמוד מוזיקה באופן רציני. עד אז כתבתי כל מיני מנגינות שניגנתי עם החצוצרה, אבל לא ידעתי איך לרשום את המנגינות. כתבתי היכן כל אצבע לוחצת, וכך ניסיתי לזכור את המנגינות, אבל תוך זמן מסוים לא הבנתי את התווים המאולתרים האלה. ואז הבנתי: 'אין מה לעשות, חייב ללמוד תווים'. הלכתי ללמוד מוזיקה אצל רפי בן משה, שהיה אז המנהל האמנותי של כל הלהקות הצבאיות.

  " בתחילת שנות ה-70 רציתי לעשות קריירה גם בחו"ל. בצרפת עשו לי תקליט עם פלייבקים - רק צריך לבוא ולשיר. אני זוכר את האולפן: התחלתי לשיר עם האוזניות, ומשהו נתקע לי. פתאום אמרתי לעצמי: 'מה, אתה עכשיו תשיר בצרפתית ותופיע בצרפת? זו לא השפה שלך, זה לא הבית שלך'. החלטתי תוך שניות: 'זהו, אתה חוזר לארץ. זו הארץ שלך, ולא יהיה לך שום מקום אחר בעולם' "

הבריחה מצרפת: זו לא השפה שלך

בתחילת שנות ה-70 רציתי לעשות קריירה גם בחו"ל. בצרפת עשו לי תקליט עם פלייבקים - רק צריך לבוא ולשיר. זה היה ב-73', לפני פרוץ מלחמת יום כיפור. אני זוכר את האולפן: התחלתי לשיר עם האוזניות, ומשהו נתקע לי. פתאום אמרתי לעצמי: 'מה, אתה עכשיו תשיר בצרפתית ותופיע בצרפת? זו לא השפה שלך, זה לא הבית שלך'. החלטתי תוך שניות: 'זהו, אתה חוזר לארץ. זו הארץ שלך, ולא יהיה לך שום מקום אחר בעולם'.

באותה תקופה, אגב, הופעתי עם מייק ברנט. חיממתי את החימום של החימום של החימום שלו. היו איזה חמישה חימומים לפניו. כבר טעמתי מזה, אבל לא אהבתי את זה. הבנתי שזה לא בשבילי. רציתי רק לחזור.

 

תמוז וסולו: סליחה, זאת לא תחנה

לא היה שום דבר שם, בתמוז ובקריירת הסולו שלי. עשינו מוזיקה, התפרקנו וזהו. מבחינתי זו לא תחנה, זה חלק מהחיים. ככה זה: יש קריירה, עובדים, מקימים להקות, מקליטים תקליטים.

תחנה בחיים אמורה להיות משהו עקרוני, אבן דרך. לא היה שום עיקרון בתמוז, היתה רק מוזיקה. גם קריירת הסולו לא היתה תחנה. פשוט זרמתי מבלי לחשוב. זה לא באמת השפיע.

 

החזרה בתשובה: אכפת לי

בסיפור העקירה של אריאל שרון עם גוש קטיף הבנתי יותר מתמיד שאכפת לי ממה שקורה בארץ, אכפת לי מהאנשים. הגעתי למסקנה שאין זכות קיום לעם הזה אם הוא מנותק מתורה ומצוות. אם אנחנו מנותקים, אנחנו מנותקים גם מהקב"ה, כי זה מה שהוא רוצה מאיתנו. זה כתוב בתורה, במשנה, בגמרא, בנביאים, ואנחנו לא תמיד מקשיבים. את זה הבנתי בגוש קטיף – אולי לא במודע, אלא בהרגשה.
 

ברגע שהחלטתי שזה הכיוון, הכול כבר זרם. החלטתי שאני יהודי, ויהודי אמור ללכת אחרי תורה ומצוות. הלכתי לבית הכנסת בפעם הראשונה בחיים מתוך בחירה אישית. זה עניין אותי, עשיתי בדיוק מה שהם עושים. שאלתי איך מתפללים, התעניינתי בנושא המצוות, רציתי להיות חלק מזה.
 

מה החזרה בתשובה עשתה לקריירה? אין לי מושג. אני בכלל לא מחשיב את הקריירה שלי, אין לה שום ערך בפני עצמה בעיניי. היא חלק מהחיים שלי. יש אנשים שכעסו עליי, יש אנשים שלא יכולים לסבול אותי, מה אני יכול לעשות?


האמת היא שכשלא הייתי דתי, הקריירה עניינה אותי. הייתי מתייחס לתקשורת בנחמדות. היום אני מבין שזה שטויות. היום אני עוסק בתורה ועושה מוזיקה. יש לי הרבה הופעות, אני לא יושב בבית ומתבטל. מנגן בפסנתר, בחצוצרה, מחפש מנגינות ומילים. עכשיו יצא הדיסק החדש שלי "העטלף והתרנגול", שכולו קודש. יש בו שירים של הרב יצחק גינזבורג, טקסטים מתהילים וגם טקסטים מקוריים שלי שמבוססים על היהדות, אבל באופן די מרומז. זה עולם אחר.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus