האמירה שמאחורי השירים

ההיכרות עם הגיטרה: הבחור מהשכונה

אני בן 11 וחצי, חיי בשכונת שפירא בתל אביב ולומד בבית הספר ביאליק ברחוב לוינסקי. היה אצלנו בשכונה בחור שמנגן בגיטרה, שר באנגלית קלוקלת ומחקה את אלביס פרסלי. אני הוקסמתי מכך שהוא מחזיק גיטרה בצבע אדום, שנראתה לי כמו חלום. עיניי נדלקו, ויחד איתם ראשי. ציירתי אותה בכל מיני צורות, חיפשתי אותה בתמונות ובתקליטים ומצאתי אותה בעיקר אצל הצלליות ואצל קליף ריצ'ארד, אבל עוד לא החזקתי אותה.
 

אני כבר בן 13 וחצי. אני מוזמן לבית חברי מהכיתה שלמה שטרנברג ז"ל. עד אז לא ידעתי שהוא פורט קצת על גיטרה. אצלו בבית ראיתי את הגיטרה תלויה על הקיר בחדרו. זאת היתה הפעם הראשונה שהחזקתי גיטרה ביד, והיא כבשה אותי לגמרי. מאז אני והגיטרה מאוהבים. מובן שנרתמתי ללמוד לנגן בה בכל זמן שיכולתי. נפגשתי עם חברים בשכונה במטרה לארגן להקה, ותוך כדי חיפושים, הכרתי את חיים רומנו הגיטריסט, שהיה בעצם שכן שלי ולא ידעתי עליו. משם והלאה הכול היסטוריה.

להקת הצ'רצ'ילים: מחכה לחיים רומנו
 

השנה היא 1964 ואני בן 14 וחצי. אני כבר יודע לנגן בגיטרה ומחפש להקה להצטרף אליה.

מעל ביתי מנגנת באופן קבוע להקה שעושה חזרות. אני מתעניין ומגלה שחיים רומנו מנגן בלהקה. אני כבר יודע לקרוא תווים ויודע שחיים לומד שתי כיתות מתחתיי באותו בית הספר. אז אני מחפש אותו בקיוסק מול בית הספר, שבו כולם נפגשים. אני מסתובב עם ספר תווים לגיטרה מתחת לזרוע, בתקווה שחיים יראה אותי וישאל אם אני מנגן בגיטרה. ואכן, כך קרה. חיים ראה ושאל, ואני כמובן עניתי שכן, וכך נוצר קשר בינינו.

היינו נפגשים ומנגנים יחד. עבדתי אז בעבודת כפיים, ואמי היתה מכינה לי אוכל לעבודה. אבל במקום ללכת לעבודה, הייתי הולך לחיים הביתה ומתפרפר מימי עבודה. הייתי מעיר את חיים בבוקר, והוא, שהיה מתעורר רעב, היה שואל אם יש לי משהו לאכול. הייתי נותן לו את הפיתה המלאה בכל טוב שאמי היתה מכינה לי, בתמורה לכך שננגן יחד. זה עבד טוב מאוד, כי מהר מאוד גיליתי להקה שחיים ניגן איתה מדי פעם במועדון בצפון תל אביב ששמה טקילה, שהיה גם השם של החבורה שהיתה נפגשת שם בכל יום שישי. כך הכרתי את יצחק קלפטר ואת עמי טרייביטש ז"ל. יחד איתו ועם חיים הקמנו את להקת הצ'רצ'ילים.

אריק איינשטיין ואני: בוא ננסה ונראה מה ייצא
 

השנה היא שנת 1969. אני חבר בלהקת הצ'רצ'ילים, ואנחנו כבר מנגנים וידועים בכל הארץ. כבר הקלטנו אלבום ראשון שנקרא "מקרה אישה" והופענו בכל מקום בארץ. בשלב מסוים החליט הזמר שלנו, סטן סולומון, שהוא עוזב את הלהקה. האמרגנים שלנו חיברו אותנו ואת נעם שריף המנצח לזובין מהטה, המנהל המוזיקלי של הפילהרמונית תל אביב בשביל לקיים מופע מיצירות קלאסיות של באך, שהקלטנו באותה שנה. הקונצרט היה הצלחה גדולה מאוד.
 

בד בבד פנו מטעמו של אריק איינשטיין בבקשה לפגוש את להקת הצ'רצ'ילים כדי שילוו את אריק בהופעות ובהקלטות, וכך קרה שאריק והלהקה התחברו. באותה שנה אריק עבד עם שלום, שפרש ונסע ללונדון. לאחר מכן פנה אריק לרוב הקסלי, הגיטריסט שהיה בלהקת הצ'רצ'ילים, להקלטת אלבום ילדים. אריק פנה אליי שאלחין שיר לאלבום, וכך נולד השיר "אני מבין".

בתקופת חיי הלהקה עם אריק, נפגשנו הרבה פעמים בהופעות ומחוץ להופעות. פעם, כשהיינו באילת בהופעה, פנה אליי אריק ושאל אם ארצה לעבוד איתו ולכתוב שירים. אני, שהייתי נבוך וביישן, אמרתי לו שאני לא יודע להלחין  ושמה שיצא לי זה היה מקרה. אז התשובה של אריק היתה, "תראה, אני לא יודע, אתה לא יודע - בוא ננסה, ונראה מה ייצא". לאחר המשפט הזה אזרתי אומץ, נפגשנו לעבוד, והשאר היסטוריה.
 

ביצועים ראשונים ולימודים: מיקי, תאסוף חומרים מהבית
 

עד שנת 1975 העבודה במשותף של אריק ושלי הניבה שני אלבומים - "בדשא אצל אביגדור" ו"סע לאט", ועוד שירים כמו "ערב מול הגלעד" ו"אימא אדמה". זה היה מאוד אינטנסיבי, מה גם שהייתי בלי השכלה מוזיקלית של ממש ורציתי ללמוד מוזיקה ברצינות. זאת היתה החלטה שקיבלתי עוד בתקופת היותי חלק מלהקת הצ'רצ'ילים,  ובשל כך עזבתי את הלהקה בשנת 72'. אז פורק הקשר עם אריק  ויצאתי ללמוד מוזיקה. מכיוון שאין לי בגרות, לא קיבלו אותי לאקדמיה למוזיקה, ולכן הצטרכתי לחפש מלגות וללמוד באופן פרטי. בד בבד הציע לי יהונתן גפן להצטרף כנגן בס למופע שלו ושל דני ליטני "מכתבים למערכת". מובן שהעיתוי היה מושלם.

בזמן החזרות יהונתן ביקש שאשיר שיר, ולא ידעתי מה לשיר. גם קצת נבהלתי, כי לא היה לי ניסיון בזה. יהונתן הציע שנכתוב שיר חדש למופע, וכך נולד השיר "אבא סיפור". אני בהחלט יכול להגיד שיהונתן גפן היה זה שעודד אותי לשיר. אחרי המופע הזה הוא הזמין אותי לכתוב מוזיקה ולשיר במופע חדש שהוא העלה ששמו "אדם וחבל". שם כבר הייתי זה ששר את כל השירים. נוסף על כך, הלחנתי למילים של יהונתן את השירים "אהבה יוונית", "זה היה סיפור של חורף" ועוד.

מאותו רגע הגלגל התגלגל מעצמו, ונוצרו הזדמנויות נוספות. הקלטתי אלבום ראשון ששמו "אגדת גבריאלוב", ואחריו "מיקי גבריאלוב" ו"אבנים". אני זוכר את המורה שלי אומרת לי, "מיקי, תאסוף חומרים מהבית, שירים שגדלת עליהם, שירים שלמדת בבית הוריך ותקליט אותם". המשפט הזה חי איתי עד שנת 1990. זו היתה השנה שבה החלטתי לאסוף שירים ששמעתי בבית הוריי ממסורת טורקית-יוונית ומה שהשכונה הכילה. כך נולד האלבום "כשחלמתי על הבית". האלבום כלל שירים ששמעתי בבית הוריי שתרגמתי וביצעתי, כמחווה להוריי. " החלטתי לאסוף שירים ששמעתי בבית הוריי ממסורת טורקית-יוונית ומה שהשכונה הכילה. כך נולד האלבום "כשחלמתי על הבית". האלבום כלל שירים ששמעתי בבית הוריי שתרגמתי וביצעתי, כמחווה להוריי "

האלבום הקרוב: בעקבות המהות
 

שלוש שנים עברו מאז הוצאתי את האלבום האחרון שלי, "מיקי גבריאלוב סווינג דה ג'יטאן", שהיה אלבום מיוחד במינו שכלל שירים שכתבתי בסגנון סווינג צועני. מאז אני מקליט ומוחק שירים, כותב ומלחין שירים חדשים והופך בקרביים של השירים. לקח לי שלוש שנים עד שמצאתי שירים שאני אוהב ומרגיש שהם שלמים. בשבילי זה ציון דרך, כי אחרי כל כך הרבה שירים שהקלטתי לבד ועם אחרים, הרצון ליצור אמנם לא פוסק, אבל ההחלטה מה לשיר ולהקליט היא יותר ויותר קשה. אני נהיה קפדן יותר ויותר ובררן יותר ויותר. ואני שמח שכך מתאפשר לי. לא תמיד היתה לי הפריבילגיה לעשות כך. לא תמיד ידעתי מה אני רוצה לשיר כזמר. לא תמיד ידעתי מה אני רוצה להגיד כזמר.

אני חושב שזו מהות העניין למי שרוצה להיות זמר. לא מדובר בדבר מובן מאליו. זה לא רק קול, זה לא רק לחן ואלה לא רק המילים - זה המכלול של הדבר, ויש אמירה מאחורי השירים. אולי היא לא תשנה את העולם, אבל היא בהחלט תגדיר את השיר ואת הזמר.

הצטרפו לדף הפייסבוק של בית אבי חי

לכל הפרטים על המופע "אני ואתה" - מתן קליין  מנגן מיקי גבריאלוב