מכשפות ומכשפים עליך ישראל
פרשת השבוע
social
facebook whatsup email tweeter
אביגדור שנאן //
21.1.14
פרשת השבוע
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר

מכשפות ומכשפים עליך ישראל

"מכשפה לא תחיה" היא אחת המצוות הקצרות, הנאמרות בקצרה ובפשטות. אביגדור שנאן מקדיש את פרשת משפטים לדיון בבעיה העיקרית שהכישוף מעורר

פרשת משפטים – הפרשה הראשונה של התורה המוקדשת כמעט כולה לענייני הלכה, דינים ומצוות – עוסקת בנושאים רבים ומגוונים עד מאוד: דיני עבדים ודיני נזיקין שגורם אדם לחברו (על ידי נגיחה בידי שור [והיום: פגיעה בידי כלי רכב?], הצתת אש לא מבוקרת, פתיחת בור בלתי מסומן ועוד ועוד), דיני שומרים ודיני השבת אבדה, וכן מצוות שעניינן בדאגה לגר, ליתום ולאלמנה, הלוואות לנצרך וענייני שלוש הרגלים (פסח, שבועות וסוכות), כולל האיסור "לא תבשל גדי בחלב אמו" (שהובן במהלך הדורות כאיסור על עירוב בשר וחלב) וכיוצא באלה עוד ועוד.parash_kishufpשינוי סדרי טבע. כישוף (Thinkstock)

         

כן נזכרת במהלך הפרשה הזאת, לראשונה בתורה, המצווה לקיים בכל שנה שביעית את שנת השמיטה, שבמהלכה אין לעבד את הקרקע ויש להותיר את כל תבואתה לאביונים ולחית השדה. נושא זה יעמוד בוודאי במרכז הכנותיה של מדינת ישראל לקראת שנת תשע"ה, שהיא שנת שמיטה, ועוד נשוב אליו – ולא פעם אחת.

         

אך פינה זו תוקדש הפעם לאחת המצוות הנאמרות בקצרה ובפשטות: "מְכַשֵּפָה לא תחיה" (שמות כב, טז). לכאורה, מדובר כאן רק בלשון נקבה, אך דבר זה  נעשה רק – אומר התלמוד – "מפני שרוב נשים מצויות בכשפים" (סנהדרין סז ע"א), ובידינו עדויות רבות לכך שגם גברים עסקו במקצוע מבהיל זה, כגון הזכרת "מכשפים" בין יועציו של פרעה (שמות ז, יא) ואף "מכשפים" בני עם ישראל, הנזכרים בדברי הנביא מלאכי (ג, ה). את כולם, אומרת התורה, יש להמית.

 

הכישוף היא עשיית מעשה הנראה כשינוי סדרי הטבע או התערבות במהלכם התקין, כגון הפיכת מים לדם, הורדת אש משמים, הפיכת אדם לחמור או מניעת אישה מעוברת מללדת. הכישוף נתמך בנוסחאות קסם, בפנייה אל מלאכים או אל כוחות שטניים, בעשיית מעשים כגון קשירת חוטים צבעוניים על עץ, שריפת חומרים שונים ומשונים בקלחת לוהטת ועוד ועוד, כידם הטובה של המכשפים והמכשפות.

 

הבעיה העיקרית שהכישוף מעורר היא הקושי להבחין בין מעשה כשפים ובין נס לגיטימי. משה הפך את מי היאור לדם, אך כך עשו גם חרטומי פרעה ומכשפיו. בעיני המצרים, שני המעשים הם ממין אחד, ואילו התורה מדגישה כי הראשון הוא נס שחולל ה' למשה ואילו השני נעשה בדרכי כישוף. ובאמת, כיצד אפשר להבחין ביניהם?

 

בקושי זה, אומר התלמוד, הרגיש אליהו הנביא כאשר ביקש מן האלוהים להוריד אש על המזבח, באותו סיפור ידוע על תחרותו עם נביאי הבעל: מי שיוריד אש מן השמים על המזבח שהקימו מאמיניו הוא האלוהים האמיתי. כשמתפלל אליהו ומבקש מה' שייענה לתפילתו, הוא אומר בין השאר "ענני ה' ענני" (מלכים-א יח, לז). הכפילות של "ענני" מתבארת יפה בתלמוד (ברכות ו ע"ב): "ענני – שתרד אש מן השמים, וענני – שלא יאמרו מעשה כשפים הם". " החשש פן לא יוכל העם להבחין בין הכישוף שאיננו לגיטימי ובין הנס הוא חשש מובן, והכול תלוי באמונתו ובהנחות היסוד של המתבונן בכישוף/נס. הטשטוש האפשרי שבין הנס ובין הכישוף היה – ולמען האמת עודנו, עד עצם היום הזה – תחום אפור שהאמונה הצרופה נלחמת בו "

 

החשש פן לא יוכל העם להבחין בין הכישוף שאיננו לגיטימי לבין הנס – שינוי סדרי טבע והתערבות במהלכו בידי האלוהים – הוא חשש מובן, והכול תלוי באמונתו ובהנחות היסוד של המתבונן בכישוף/נס. הטשטוש האפשרי שבין הנס ובין הכישוף היה – ולמען האמת עודנו, עד עצם היום הזה, לפחות בתרבויות שונות ובחוגים חברתיים שונים – תחום אפור שהאמונה הצרופה נלחמת בו, ואם אין היא מקיימת יותר את המצווה "מכשפה לא תחיה", הריהי מנסה לפחות לא לתת קיום וחיוּת לכישוף ולדומיו.

 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus