סיפורי עמים
עוד בפרויקט
עליות
המתים שלנו חג הקרבן: מתי נפסיק להתקרבן? יפה לכם? יאללה, תנוחו תפסיקו לחכות למשיח מי החליט מה זה בכלל מושלם? הנפילה זה מה שנשאר רגע של הולדת האומץ לקבל הולכים אל הלא נודע איתך הסליחה משא האדם המוכשר האח הגדול מקוצר רוח ועבודה קשה אש תמיד אלי, אלי היו פה לפנינו דרוש וקבל שכר שלום לתמימות מדורת השבט על קיר הנצח המדבר הנורא הזה מילים ומעשים בכוונה תחילה רצון האל המטה בידם פעם שלא היה אף פעם מי אני ומה שמי בין האצבעות מה שאי אפשר למחוק שיעור היסטוריה דרושים כהנים על הליכה ועמידה שכינה ביניהם הגוף יודע סודות האל כל הזכויות שמורות? קהילות מדומיינות של מי האור הזה? ערב רב לקחת חלק רק בן אדם שקט. בבקשה על חוף הסליחה אחים בדם על צחוק וביטחון על קו הגבול מתיבה סתומה בחזרה אל טוב הגנה עצמית מתקשים אמרתי לכם ממלכת כוהנים עם עין הרע ראש ולענה אבל וריק הלמות הלב מרכז הכובד אדם ואדמה ברינה יקצור מלאכת החיים תשוקה, זהירות אתגר החירות הכנה לתיקון בין הקירות שריפה, אחים ברית עולם השם המפורש סיפורי עמים אי שקט כפרה למקומות, היכון דור המדבר לא טוהר ולא הדר אלוהי מסכה ושכנתי בתוכם המכהנים עבד כי ימלוך האותיות הקטנות החיים הרגע שבו מישהו ניגש שפת הסימנים לכל איש יש עיין ערך: אהבה שקרנים כל אחד והעקידה שלו להיות כאן צא מן התיבה הפעם הראשונה Get a life!
אלי ויסברט
עם זה ננצח לראות את הברכה להיכנס בשערי הטומאה
פרשת שבוע
מרחב מוגן כולם מדברים עליך אחריו?
עליות
social
facebook whatsup email tweeter
אלי ויסברט //
6.1.10
עליות
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר

סיפורי עמים

מתי ה"אנחנו" מתאחד עם ה"אני"? מתי קורה הרגע הזה שבו אנחנו מתבוננים על עצמנו כעם, ולא כיחידים? במלחמות? במשחקים של הנבחרת? ומה התחושה המתלווה לרגע הזה? עוצמה וגאווה, או חוסר אונים ואובדן שליטה? אלי ויסברט - עליות - פרשת שמות

ראשון
- את מבינה, להביא ילד... זה להיות חלק מהרצף, להתחבר להיסטוריה, לעבר, לעתיד. פתאום אתה כבר לא לבד בעולם, לא רק לעצמך, חלק ממשהו יותר גדול

- מי בכלל רוצה להיות חלק ממשהו יותר גדול?!

שני
פתאום קם אדם בבוקר
ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת,
ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום.

דגנים עולים מול פניו מבין חריצי המדרכת.
וניחוחות לראשו מדיפים עצי אזדרכת.
הטללים רוססים והרים, ריבוא קרניים,
הם יולידו חופת שמש לכלולותיו.

פתאום קם אדם בבוקר
ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת,
ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום.
והוא צוחק גבורת דורות מן ההרים,
ונכלמות משתחוות המלחמות אפיים,
להוד אלף שנים מפכות במסתרים,
אלף שנים צעירות לפניו
כפלג צונן, כשיר רועים, כענף.

פתאום קם אדם בבוקר
ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת,
ורואה כי חזר האביב
והוריק שוב אילן מן השלכת.

פתאום קם אדם בבוקר
ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת,
ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום.

 ("שיר בבוקר בבוקר", אמיר גלבוע)

שלישי
מתי ה"אנחנו" מתאחד עם ה"אני"? מתי קורה הרגע הזה שבו אנחנו מתבוננים על עצמנו כעם, ולא כיחידים? במלחמות? במשחקים של הנבחרת? ומה התחושה המתלווה לרגע הזה? עוצמה וגאווה, או חוסר אונים ואובדן שליטה?

lyvt1
(צילום: פלאש 90)

רביעי
"הכתפיים של גלעד צרות מלשאת את הקונפליקט במזרח התיכון כולו"

(נועם שליט)

חמישי
המילה "לאומי", למשל.
איך היא מרגישה לך? נוח לך איתה? נוח לך להרגיש 'לאומי'? לחשוב 'לאומי'? לקום בבוקר ולהיות 'לאומי'?
או שמה שהיה פאתוס הפך, סופית, לפאתטי.

שישי
וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה; אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ. רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי וִיהוּדָה, יִשָּׂשכָר זְבוּלֻן וּבִנְיָמִן, דָּן וְנַפְתָּלִי, גָּד וְאָשֵׁר. וַיְהִי כָּל נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ יַעֲקֹב שִׁבְעִים נָפֶשׁ, וְיוֹסֵף הָיָה בְמִצְרָיִם. וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל-אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא. וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם.

שביעי
במחי פסוק אחד עובר הסיפור מהאישי ללאומי. ספר בראשית היה ספרם של הגיבורים הבודדים, בני אברהם. ספר שמות יהיה ספרו של העם, ספרם של בני ישראל. האם נצליח להחיל את ערכי ספר בראשית על ספר שמות? האם נצליח להתעלות אל מעל לאנושי, להתבונן אל מעל לפרטי? למדנו מאברהם, יצחק ויעקב, האם נוכל ללמוד גם מסיפורם של בני ישראל?

מפטיר
מה זה אומר לכם, להיות לאומי?

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus