שריפה, אחים
עוד בפרויקט
עליות
המתים שלנו חג הקרבן: מתי נפסיק להתקרבן? יפה לכם? יאללה, תנוחו תפסיקו לחכות למשיח מי החליט מה זה בכלל מושלם? הנפילה זה מה שנשאר רגע של הולדת האומץ לקבל הולכים אל הלא נודע איתך הסליחה משא האדם המוכשר האח הגדול מקוצר רוח ועבודה קשה אש תמיד אלי, אלי היו פה לפנינו דרוש וקבל שכר שלום לתמימות מדורת השבט על קיר הנצח המדבר הנורא הזה מילים ומעשים בכוונה תחילה רצון האל המטה בידם פעם שלא היה אף פעם מי אני ומה שמי בין האצבעות מה שאי אפשר למחוק שיעור היסטוריה דרושים כהנים על הליכה ועמידה שכינה ביניהם הגוף יודע סודות האל כל הזכויות שמורות? קהילות מדומיינות של מי האור הזה? ערב רב לקחת חלק רק בן אדם שקט. בבקשה על חוף הסליחה אחים בדם על צחוק וביטחון על קו הגבול מתיבה סתומה בחזרה אל טוב הגנה עצמית מתקשים אמרתי לכם ממלכת כוהנים עם עין הרע ראש ולענה אבל וריק הלמות הלב מרכז הכובד אדם ואדמה ברינה יקצור מלאכת החיים תשוקה, זהירות אתגר החירות הכנה לתיקון בין הקירות שריפה, אחים ברית עולם השם המפורש סיפורי עמים אי שקט כפרה למקומות, היכון דור המדבר לא טוהר ולא הדר אלוהי מסכה ושכנתי בתוכם המכהנים עבד כי ימלוך האותיות הקטנות החיים הרגע שבו מישהו ניגש שפת הסימנים לכל איש יש עיין ערך: אהבה שקרנים כל אחד והעקידה שלו להיות כאן צא מן התיבה הפעם הראשונה Get a life!
אלי ויסברט
עם זה ננצח לראות את הברכה להיכנס בשערי הטומאה
פרשת שבוע
מרחב מוגן כולם מדברים עליך אחריו?
עליות
social
facebook whatsup email tweeter
אלי ויסברט //
11.2.10
עליות
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר

שריפה, אחים

ומדי פעם נמעד. נחצה גבול. נצית שדה. משהו קטן, מקומי, לא בכוונה. מי בכלל חשב על תוצאות כאלה? אבל האש כבר בוערת עד האופק. אלי ויסברט – עליות – פרשת משפטים
ראשון
קשה לקבוע בוודאות מי זרק את האבן הראשונה. מה שבטוח הוא שבעקבותיה התעופפו עוד אבנים רבות ושהשוטרים מצדם הסתערו באלות שלופות וזה לא נגמר עד שזה נגמר. אי אפשר היה לעצור את זה.

שני
אנחנו רוקדים עם הסכנה. מתקרבים ומתרחקים. הנפץ מתפתל בין אצבעותינו. הריגוש ממכר אותנו לחזור שוב ושוב. לגעת בסכנה.
ומדי פעם נמעד. נחצה גבול. נצית שדה. משהו קטן, מקומי, לא בכוונה. מי בכלל חשב על תוצאות כאלה?
אבל האש כבר בוערת עד האופק.
אש2.jpg
ונאכל גדיש או הקמה או השדה (צילום: פלאש 90)

שלישי
"כִּי תֵצֵא אֵשׁ, וּמָצְאָה קֹצִים, וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ אוֹ הַקָּמָה אוֹ הַשָּׂדֶה - שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת הַבְּעֵרָה".

רביעי
אם תרדנה בליל דמעותייך
שמחתי לך אבעיר כצרור תבן.
אם תרחפנה מקור עצמותייך
אכסך ואשכב על אבן.

אם תאמרי אל מחול לרדת
על אחרון מיתריי אנגן לך
אם תחסר לך מתנת הולדת
את חיי ומותי אתן לך

ואם לחם תאבי או  יין
מן הבית אצא כפוף שכם
ואמכור את עיניי השתיים
ואביא לך גם יין גם לחם .

 
אך אם פעם תהיי שוחקת
בלעדיי במסיבת מרעייך
תעבור קנאתי  שותקת
ותשרוף את ביתך עלייך.

(נתן אלתרמן, ניגון עתיק)

match.jpg
בקצה הבערה עומד אדם עם גפרור
חמישי
בקצה של כל בערה עומד אדם עם גפרור. האש אולי פראית, אבל ההבערה - תבונית.
גם בזה מותר האדם מן החיה.

שישי
האדם מעולם לא הכניע את האש, רק למד לנווט אותה לצרכיו. לא את האש שבחוץ, לא את האש שבפנים. האש מאפשרת את הישגינו המפוארים ביותר, אך גם עושה אותנו למסוכנים - לנו, לאהובינו, לאויבינו.

שביעי
נכון, ככה זה בתקשורת, ככה זה באהבה, ככה זה במלחמה - אבל אתה הצתת את האש. אתה הנחת לה להתפשט. אתה אחראי. שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת הַבְּעֵרָה.

מפטיר
וְכִלְיוֹן נֶפֶשׁ גָּדוֹל מִנְּשֹא תָּקַף אֶת-הָעֶלֶם, וְאַהֲבַת אֱלֹהִים עַזָּה מִמָּוֶת שָׁטְפָה לִבּוֹ בְּיָם גַּעֲגוּעֶיהָ. וַיֵּשְׁתְּ אֶת-תְּכֵלֶת הַשָּׁמַיִם בְּעֵינָיו וַיִּשְׁכָּר. וַיִּזְקֹף הָעֶלֶם קוֹמָתוֹ וַיָּרֶם יָד וַיִּקְרָא:
- אֱלֹהִים! גַּם אֶת-הָאֵשׁ אֲשֶׁר-בִּלְבָבִי הִנְנִי נוֹתֵן קֹדֶשׁ לַשָּׁמָיִם!
(ח.נ. ביאליק, "מגילת האש")

 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus