של מי האור הזה?
עוד בפרויקט
עליות
המתים שלנו חג הקרבן: מתי נפסיק להתקרבן? יפה לכם? יאללה, תנוחו תפסיקו לחכות למשיח מי החליט מה זה בכלל מושלם? הנפילה זה מה שנשאר רגע של הולדת האומץ לקבל הולכים אל הלא נודע איתך הסליחה משא האדם המוכשר האח הגדול מקוצר רוח ועבודה קשה אש תמיד אלי, אלי היו פה לפנינו דרוש וקבל שכר שלום לתמימות מדורת השבט על קיר הנצח המדבר הנורא הזה מילים ומעשים בכוונה תחילה רצון האל המטה בידם פעם שלא היה אף פעם מי אני ומה שמי בין האצבעות מה שאי אפשר למחוק שיעור היסטוריה דרושים כהנים על הליכה ועמידה שכינה ביניהם הגוף יודע סודות האל כל הזכויות שמורות? קהילות מדומיינות של מי האור הזה? ערב רב לקחת חלק רק בן אדם שקט. בבקשה על חוף הסליחה אחים בדם על צחוק וביטחון על קו הגבול מתיבה סתומה בחזרה אל טוב הגנה עצמית מתקשים אמרתי לכם ממלכת כוהנים עם עין הרע ראש ולענה אבל וריק הלמות הלב מרכז הכובד אדם ואדמה ברינה יקצור מלאכת החיים תשוקה, זהירות אתגר החירות הכנה לתיקון בין הקירות שריפה, אחים ברית עולם השם המפורש סיפורי עמים אי שקט כפרה למקומות, היכון דור המדבר לא טוהר ולא הדר אלוהי מסכה ושכנתי בתוכם המכהנים עבד כי ימלוך האותיות הקטנות החיים הרגע שבו מישהו ניגש שפת הסימנים לכל איש יש עיין ערך: אהבה שקרנים כל אחד והעקידה שלו להיות כאן צא מן התיבה הפעם הראשונה Get a life!
אלי ויסברט
עם זה ננצח לראות את הברכה להיכנס בשערי הטומאה
פרשת שבוע
מרחב מוגן כולם מדברים עליך אחריו?
עליות
social
facebook whatsup email tweeter
אלי ויסברט //
9.2.11
עליות
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר

של מי האור הזה?

שמן הזית לאור התמיד של המשכן יצא מהכיס של כולם. האור שייך לכולם. אלי ויסברט – עליות – פרשת תצווה.

ראשון 

"פעם בחודש היה מגיע אלינו הביתה האיש של קק"ל. אבא היה קורא לכולנו, מעמיד אותנו סביב שולחן האוכל, מוציא את פנקס ההמחאות ורושם המחאה לגאולת אדמות הארץ. ככה, כל שנה. מאז שאני זוכר את עצמי".

שני

תקציב המדינה הוא המסמך המרכזי הקובע את ניהול ההוצאות וההכנסות של הממשלה, לצורך יישום סדר היום שהיא קובעת. האחריות על הצגת תקציב המדינה מוטלת על אגף התקציבים, על פי הדרישות שמציגים משרדי הממשלה השונים מצד אחד, בהתאם למדיניות הכלכלית של משרד האוצר ושל הממשלה מצד שני, ותוך התחשבות בהכנסות המדינה ובחוב הממשלתי.

(אתר משרד האוצר)

 

שלישי
שום מילה עלייך, שום מילה עלי. שום מילה על הלחם שאנחנו חוסכים מפינו כדי לאפשר את כל זה.

 

רביעי
אחרי הארוחה הפשוטה-אך-יוקרתית היא תיקח אותו אל חדר הריפוי בעיסוק, שם כבר ימתינו להם הילדים הנרגשים והמדריכות. ברגע הנכון היא תסב את תשומת לבו לשלט זכוכית עדין ועליו שמה של בתו המנוחה. הוא יימחה דמעה. היא תחייך בהשתתפות. הצלם יצלם.

 

חמישי

"וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר, לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד".

 

שישי
לא "כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ", כל בני ישראל. שמן הזית לאור התמיד של המשכן יצא מהכיס של כולם. האור שייך לכולם.

 

שביעי
הכבישים, הצבא, החינוך, בתי החולים, הרווחה - זה יצא מהכיס שלנו. מותר לנו להיות גאים. אנחנו נתנו את כל זה. אנחנו התורמים. האור הוא של כולנו.

 

מפטיר
אני אוהב לשלם מיסים, באמצעותם אני רוכש ציוויליזציה.

(אוליבר וונדל הולמס)

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus