צילום: פלאש90, הדס פרוש
עוד בפרויקט
עליות
המתים שלנו חג הקרבן: מתי נפסיק להתקרבן? יפה לכם? יאללה, תנוחו תפסיקו לחכות למשיח מי החליט מה זה בכלל מושלם? הנפילה זה מה שנשאר רגע של הולדת האומץ לקבל הולכים אל הלא נודע איתך הסליחה משא האדם המוכשר האח הגדול מקוצר רוח ועבודה קשה אש תמיד אלי, אלי היו פה לפנינו דרוש וקבל שכר שלום לתמימות מדורת השבט על קיר הנצח המדבר הנורא הזה מילים ומעשים בכוונה תחילה רצון האל המטה בידם פעם שלא היה אף פעם מי אני ומה שמי בין האצבעות מה שאי אפשר למחוק שיעור היסטוריה דרושים כהנים על הליכה ועמידה שכינה ביניהם הגוף יודע סודות האל כל הזכויות שמורות? קהילות מדומיינות של מי האור הזה? ערב רב לקחת חלק רק בן אדם שקט. בבקשה על חוף הסליחה אחים בדם על צחוק וביטחון על קו הגבול מתיבה סתומה בחזרה אל טוב הגנה עצמית מתקשים אמרתי לכם ממלכת כוהנים עם עין הרע ראש ולענה אבל וריק הלמות הלב מרכז הכובד אדם ואדמה ברינה יקצור מלאכת החיים תשוקה, זהירות אתגר החירות הכנה לתיקון בין הקירות שריפה, אחים ברית עולם השם המפורש סיפורי עמים אי שקט כפרה למקומות, היכון דור המדבר לא טוהר ולא הדר אלוהי מסכה ושכנתי בתוכם המכהנים עבד כי ימלוך האותיות הקטנות החיים הרגע שבו מישהו ניגש שפת הסימנים לכל איש יש עיין ערך: אהבה שקרנים כל אחד והעקידה שלו להיות כאן צא מן התיבה הפעם הראשונה Get a life!
אלי ויסברט
עם זה ננצח לראות את הברכה להיכנס בשערי הטומאה
פרשת שבוע
מרחב מוגן כולם מדברים עליך אחריו?
עליות
social
facebook whatsup email tweeter
אלי ויסברט //
16.7.15
עליות
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר
"השאלה הרחבה יותר – מה מטרת הענישה הפלילית? מערכת דיני נקמה במי שערער על סדריה של החברה, או כלי עזר לתיקונה? מה מנסה החוק להשיג במאות סעיפיו? הרתעה או עולם טוב יותר? "

מרחב מוגן: ההבטחה של פרשת מטות מסעי

כל אחד צריך איזו עיר מקלט שיוכל לגלות אליה מעט, לפייס את עצמו ואת נפשו, לקבל את מגרעותיו ואת פגמיו ולחזור הביתה. אלי ויסברט – עליות – פרשת מטות מסעי

ראשון
"הגורם ברשלנות למותו של אדם, דינו – מאסר שלוש שנים".
(סעיף 304 לחוק העונשין)


 

שני
"כשנכנסתי בפעם הראשונה לכלא, בא אליי אחד ה'אוסתזים' ואמר לי שהוא מתלהב מנעלי ההתעמלות שלי ושמחר הוא יבוא לקחת אותן. כשסירבתי, הוא הסביר לי שאין דבר כזה להגיד לו לא ושהוא רק בא להשאיל אותן לתקופה בלתי מוגבלת. וואלכ, הייתי צעיר ולא ידעתי מה לעשות. בלילה בא אליי אסיר אחר ואמר לי לא לתת את הנעליים גם אם האסיר ההוא יפליק לי או יפנצ'ר אותי, כי אם אני לא אשחק אותה, כולם יתייחסו אליי כאל קוקסי וינצלו אותי. למחרת, כשהאסיר ההוא חזר, עוד לפני שהוא הספיק לבקש את הנעליים, שלפתי דוקרן ועשיתי לו 'פיקאסו'. אז נכון שגם אני חטפתי 'כוסות' ו'פנסים' ונכון שמהמרפאה עפתי לצינוק, אבל שיחקתי אותה ג'דע, ומאז עשו לי כולם כבוד"

(א', אסיר בכלא תל מונד, מתוך "שפה אסורה", מאת ד"ר תומר עינת).


 

שלישי
שלוש שנים בפנים. יחד עם רוצחים במזיד, גנבים ואנסים. שלוש שנים של חשיפה לאפשרות של הרוע כדרך חיים, כמניע.
למה בעצם? איזה טוב יצמח מזה למי שמלכתחילה לא התכוון להזיק?

 

Wשוטר ואסיר

 

רביעי

השאלה הרחבה יותר – מה מטרת הענישה הפלילית? מערכת דיני נקמה במי שערער על סדריה של החברה, או כלי עזר לתיקונה? מה מנסה החוק להשיג במאות סעיפיו? הרתעה או עולם טוב יותר?

 

חמישי
וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל משֶׁה לֵּאמר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: כִּי אַתֶּם עבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן אַרְצָה כְּנָעַן, וְהִקְרִיתֶם לָכֶם עָרִים, עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם, וְנָס שָׁמָּה רצֵחַ מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה. וְהָיוּ לָכֶם הֶעָרִים לְמִקְלָט מִגּאֵל, וְלא יָמוּת הָרצֵחַ עַד עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט.
 

 

שישי
שש ערי לוויים ישמשו בארץ ישראל ערי מקלט. נקודת אור באפלת יומו של מי שלא התכוון אבל היה אחראי לנורא מכול. העולם העתיק הכיר את המזבח כמקום מפלטם של מבקשי הרחמים. אבל עיר שלמה, עם רחובות, בתים, מכולת ומתנ"ס? עיר שמשמשת בועה מוגנת של חיים שפויים בצל האשמה הנוראה?
 

 

שביעי
האַשְׁמָה, חומצתית ורעילה, ממיתה את הנפש. השאיפה לטוב אינה יכולה לשאת את ייסורי החרטה על הרע. כל אחד צריך איזו עיר מקלט, שיוכל לגלות אליה מעט, לפייס את עצמו ואת נפשו, לקבל את מגרעותיו ואת פגמיו ולחזור הביתה.
 

 

מפטיר
ואת חכי בפתח והדליקי את האור
בן אדם חוזר אלייך מן הכפור
קחי אותי אל המזבח, לפני שאשבר
ועד שהאמת תצא אני בך אסתתר
כי את, כן את, תהיי לי –
עיר מקלט 

(אהוד בנאי)

 

 

 

הצטרפו לדף הפייסבוק של בית אבי חי

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus