לקחת חלק
עוד בפרויקט
עליות
המתים שלנו חג הקרבן: מתי נפסיק להתקרבן? יפה לכם? יאללה, תנוחו תפסיקו לחכות למשיח מי החליט מה זה בכלל מושלם? הנפילה זה מה שנשאר רגע של הולדת האומץ לקבל הולכים אל הלא נודע איתך הסליחה משא האדם המוכשר האח הגדול מקוצר רוח ועבודה קשה אש תמיד אלי, אלי היו פה לפנינו דרוש וקבל שכר שלום לתמימות מדורת השבט על קיר הנצח המדבר הנורא הזה מילים ומעשים בכוונה תחילה רצון האל המטה בידם פעם שלא היה אף פעם מי אני ומה שמי בין האצבעות מה שאי אפשר למחוק שיעור היסטוריה דרושים כהנים על הליכה ועמידה שכינה ביניהם הגוף יודע סודות האל כל הזכויות שמורות? קהילות מדומיינות של מי האור הזה? ערב רב לקחת חלק רק בן אדם שקט. בבקשה על חוף הסליחה אחים בדם על צחוק וביטחון על קו הגבול מתיבה סתומה בחזרה אל טוב הגנה עצמית מתקשים אמרתי לכם ממלכת כוהנים עם עין הרע ראש ולענה אבל וריק הלמות הלב מרכז הכובד אדם ואדמה ברינה יקצור מלאכת החיים תשוקה, זהירות אתגר החירות הכנה לתיקון בין הקירות שריפה, אחים ברית עולם השם המפורש סיפורי עמים אי שקט כפרה למקומות, היכון דור המדבר לא טוהר ולא הדר אלוהי מסכה ושכנתי בתוכם המכהנים עבד כי ימלוך האותיות הקטנות החיים הרגע שבו מישהו ניגש שפת הסימנים לכל איש יש עיין ערך: אהבה שקרנים כל אחד והעקידה שלו להיות כאן צא מן התיבה הפעם הראשונה Get a life!
אלי ויסברט
עם זה ננצח לראות את הברכה להיכנס בשערי הטומאה
פרשת שבוע
מרחב מוגן כולם מדברים עליך אחריו?
עליות
social
facebook whatsup email tweeter
אלי ויסברט //
17.12.10
עליות
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר

לקחת חלק

קצת גדול עלינו המושג הזה, "עַם". קצת מאיים. הרבה יותר נוח לייצר איזה "אנחנו" קטן וצודק. אז מתי בכל זאת הבנת שאתה רוצה להיות חלק מהסיפור הגדול? אלי ויסברט - עליות - ויחי

ראשון
מתי זה קרה? ההכרה העמומה הזאת, ההבנה שאתה רוצה להיות חלק מהסיפור הגדול - לא בקהל, לא ביציע העיתונות ולא בקרון המסעדה. הרצון הזה לעזוב את המגזר ולהצטרף אל העם. היה ברור שיום אחד כל זה ייצא החוצה.
 

שני
שיר בבוקר בבוקר

פתאום קם אדם בבוקר
ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת,
ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום.

דגנים עולים מול פניו מבין חריצי המדרכת.
וניחוחות לראשו מדיפים עצי אזדרכת.
הטללים רוססים והרים, ריבוא קרניים,
הם יולידו חופת שמש לכלולותיו.

פתאום קם אדם בבוקר
ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת,
ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום.

והוא צוחק גבורת דורות מן ההרים,
ונכלמות משתחוות המלחמות אפיים,
להוד אלף שנים מפכות במסתרים,
אלף שנים צעירות לפניו
כפלג צונן, כשיר רועים, כענף.

פתאום קם אדם בבוקר
ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת,
ורואה כי חזר האביב
והוריק שוב אילן מן השלכת.

פתאום קם אדם בבוקר
ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת,
ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום.

(אמיר גלבוע)
התגנבות יחידים עליות
 300 גברים צעירים, שאת רובם אינך מכיר, שואגים "כן המפקד" - ופתאום משהו נפתח בך

שלישי
קצת גדול עלינו המושג הזה, "עַם". קצת מאיים. הרבה יותר נוח לייצר איזה "אנחנו" קטן וצודק, ולהציץ מבעד לקפלי שמלתו על כל ה"הם" הכושלים, המרושעים, המטופשים, המסוכנים.
 

רביעי
סמל עצבני מאיץ בכם לסיים. אתם עוד נאבקים בשרוכי הנעליים הגבוהות אבל איכשהו, חמש דקות אחר כך, כולכם עומדים, מצומצמי עיניים תחת שמש קופחת במגרש מסדרים מוקף עצי אקליפטוס. 300 גברים צעירים, שאת רובם אינך מכיר, שואגים "כן המפקד" - ופתאום משהו נפתח בך.
 

חמישי
עליות קהל מאונך
לא רק ברגעי שיא (פלאש 90)
"זה הספר בייחוד הוא שני לספר ראשית הבריאה... היינו, בו נגמר סדר הבריאה. וכמאמרם ז"ל: "'בראשית' - בשביל ישראל שנקראו ראשית". פירוש, תכלית העולם בכלל. הוא שיהא אומה אחת, "חלק ה' עמו" (הקדמת הנצי"ב מוולוז'ין לספר שמות).


שישי
יעקב מת. אחרוני גיבורי ספר בראשית יורדים מעל הבמה. עם מותו של מי ששימר את המתח בין "יעקב" ל"ישראל" מסתיים עידן. לא עוד דרמות משפחה. לא עוד סיפורי מוסר, ובעיקר - לא עוד בחירה בין הבן הממשיך לבן המשולח. אברהם נפרד מישמעאל, יצחק נפרד מעשיו. אבל יעקב, הלא הוא ישראל, כולם היו בניו.
 

שבת
אחרי האתגר המוסרי "להיות אדם", ניצב האתגר הנפשי "להיות עַם". לא רק סביב אסונות. לא רק ברגעי שיא. להבין שגם מי שהשליך אותך לבור הוא אחיך, שכל מה שקורה הוא גם עניין שלך.  לעבור מספר בראשית לספר שמות, מ"בני יעקב" ל"בני ישראל". ולהתחיל ללכת.
 

מפטיר

L'Etat c'est moi  ("המדינה זה אני").

מיוחס ללואי ה-14
 

 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus