להיכנס בשערי הטומאה
עוד בפרויקט
עליות
המתים שלנו חג הקרבן: מתי נפסיק להתקרבן? יפה לכם? יאללה, תנוחו תפסיקו לחכות למשיח מי החליט מה זה בכלל מושלם? הנפילה זה מה שנשאר רגע של הולדת האומץ לקבל הולכים אל הלא נודע איתך הסליחה משא האדם המוכשר האח הגדול מקוצר רוח ועבודה קשה אש תמיד אלי, אלי היו פה לפנינו דרוש וקבל שכר שלום לתמימות מדורת השבט על קיר הנצח המדבר הנורא הזה מילים ומעשים בכוונה תחילה רצון האל המטה בידם פעם שלא היה אף פעם מי אני ומה שמי בין האצבעות מה שאי אפשר למחוק שיעור היסטוריה דרושים כהנים על הליכה ועמידה שכינה ביניהם הגוף יודע סודות האל כל הזכויות שמורות? קהילות מדומיינות של מי האור הזה? ערב רב לקחת חלק רק בן אדם שקט. בבקשה על חוף הסליחה אחים בדם על צחוק וביטחון על קו הגבול מתיבה סתומה בחזרה אל טוב הגנה עצמית מתקשים אמרתי לכם ממלכת כוהנים עם עין הרע ראש ולענה אבל וריק הלמות הלב מרכז הכובד אדם ואדמה ברינה יקצור מלאכת החיים תשוקה, זהירות אתגר החירות הכנה לתיקון בין הקירות שריפה, אחים ברית עולם השם המפורש סיפורי עמים אי שקט כפרה למקומות, היכון דור המדבר לא טוהר ולא הדר אלוהי מסכה ושכנתי בתוכם המכהנים עבד כי ימלוך האותיות הקטנות החיים הרגע שבו מישהו ניגש שפת הסימנים לכל איש יש עיין ערך: אהבה שקרנים כל אחד והעקידה שלו להיות כאן צא מן התיבה הפעם הראשונה Get a life!
אלי ויסברט
עם זה ננצח לראות את הברכה להיכנס בשערי הטומאה
פרשת שבוע
מרחב מוגן כולם מדברים עליך אחריו?
עליות
social
facebook whatsup email tweeter
אלי ויסברט //
17.6.10
עליות
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר

להיכנס בשערי הטומאה

אנחנו חרדים ממנה - רק שלא תיכנס הביתה, שלא תיגע בכלים, באוכל, בילדים. רק שלא תחלחל אל הנפש. אך בניגוד אלינו, התורה דווקא לא נבהלת. אלי ויסברט - עליות – פרשת חוקת

ראשון
"חַי אָנִי נְאֻם יְהוָה, אִם לא כַאֲשֶר דִבּרְתּם בּאָזְנָי כּן אֶעֱשֶה לָכֶם. בּמּדְבּר הַזּה יִפְלוּ פִגְרֵיכֶם וְכָל פְקֻדֵיכֶם לְכָל מִסְפַרְכֶם, מִבֶן עֶשְרִים שָנָה וָמָעְלָה... וּפִגְרֵיכֶם אַתֶם יִפְלוּ בַמּדְבּר הַזּה. וּבְנֵיכֶם יִהְיוּ רעִים בַמִדְבָר, אַרְבּעִים שָנָה".

 

שני
38 שנים, מחטא המרגלים ועד הכניסה לארץ, עסקו בני ישראל, יוצאי מצרים, בדבר אחד בלבד - מוות. "בַמִדְבּר הַזּה יִתַמּוּ, וְשָם יָמֻתוּ". סביב כל מת יש טומאה, וסביב כל מת יש בנים ובנות ואוהבים אשר ייטמאו לו ויזדקקו לטהרה שישיב להם הכהן באמצעות אפר פרה אדומה, עץ ארז, אזוב ושני תולעת.

 

שלישי
אחרי כמה ימים בכפר ההודי הקטן, המוצף בתיירים הלומי סמים, אתה שואל את החב"דניק המקומי אם הוא לא חושש לילדיו בין כל הצ'ילומים והבאנגים. הוא אומר לך שכשצינור מוציא מים, שום דבר לא נכנס פנימה. ואז אתה מבין למה לא נוח לך איתו - הוא אף פעם לא באמת מקשיב לך. יומיים אחר כך אתה עוזב.

 

רביעי
רק שלא תיכנס הטומאה הביתה. רק שלא תיגע בכלים, באוכל, בריהוט. רק שלא תחלחל אל הנפש. שלא תשתקף בעיני הילדים. 

משפחה טובלת


חמישי
בימי קדם היו נקיי הדעת מקיפים את בתיהם במקוואות טהרה, משתמשים בכלי אבן יקרים שאינם מקבלים טומאה ונמנעים מלאכול אצל מי שאינו מבני החבורה. היום הם חיים בשבטים נבדלים, מטפחים תיעוב כלפי טומאות הקבוצות האחרות, מקיימים עולמות נפרדים של תרבות, הגות ופנאי, ונמנעים מלאכול אצל מי שאינו מבני החבורה.

וכך מחנכים לא רואים טלוויזיה, מתכנני ערים גרים בבתי כפר מטופחים, פקידי אוצר לא מכירים פועל, מתנחלים לא מכירים פלסטינים. האם אפשר לגעת בלי לגעת, להשפיע בלי להיות מושפעים?

 

שישי
"וְאָסַף אִישׁ טָהוֹר אֵת אֵפֶר הַפָרָה וְהִנִיחַ מִחוּץ לַמַחֲנֶה בְמָקוֹם טָהוֹר... וְכִבֶס הָאסֵף אֶת אֵפֶר הַפָרָה אֶת בְגָדָיו - וְטָמֵא עַד הָעָרֶב". בדרך ליצירת האפר המטהר ייטמא הכהן. בדרכו להביא טהרה לאחרים הוא יאבד את טהרתו שלו. התורה איננה מפחדת מהטומאה. זו הדינמיקה של החיים והמוות, שני קוטבי הקיום האנושי.

הכהן יעבור דרך הטומאה. ייטמא וייטהר. וזה בסדר גמור.

 

שביעי
כי הטומאה נוכחת. היא נמצאת בכל אהוב שמת, בכל ילד שנולד, בכל פגר חיה. כי אי אפשר ולא צריך להתגונן מפניה. כי אי אפשר ולא צריך לבקש חיים רצופי טהרה. זו התנועה אנושית. וזה בסדר גמור.

 

מפטיר
אין שמש ללא צל, וההכרח הוא כי נדע את הלילה.
(אלבר קאמי - מתוך הספר "המיתוס של סיזיפוס")

תודה לחגי רגב
*

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus