הולכים אל הלא הנודע: פרשת בא
עוד בפרויקט
עליות
המתים שלנו חג הקרבן: מתי נפסיק להתקרבן? יפה לכם? יאללה, תנוחו תפסיקו לחכות למשיח מי החליט מה זה בכלל מושלם? הנפילה זה מה שנשאר רגע של הולדת האומץ לקבל הולכים אל הלא נודע איתך הסליחה משא האדם המוכשר האח הגדול מקוצר רוח ועבודה קשה אש תמיד אלי, אלי היו פה לפנינו דרוש וקבל שכר שלום לתמימות מדורת השבט על קיר הנצח המדבר הנורא הזה מילים ומעשים בכוונה תחילה רצון האל המטה בידם פעם שלא היה אף פעם מי אני ומה שמי בין האצבעות מה שאי אפשר למחוק שיעור היסטוריה דרושים כהנים על הליכה ועמידה שכינה ביניהם הגוף יודע סודות האל כל הזכויות שמורות? קהילות מדומיינות של מי האור הזה? ערב רב לקחת חלק רק בן אדם שקט. בבקשה על חוף הסליחה אחים בדם על צחוק וביטחון על קו הגבול מתיבה סתומה בחזרה אל טוב הגנה עצמית מתקשים אמרתי לכם ממלכת כוהנים עם עין הרע ראש ולענה אבל וריק הלמות הלב מרכז הכובד אדם ואדמה ברינה יקצור מלאכת החיים תשוקה, זהירות אתגר החירות הכנה לתיקון בין הקירות שריפה, אחים ברית עולם השם המפורש סיפורי עמים אי שקט כפרה למקומות, היכון דור המדבר לא טוהר ולא הדר אלוהי מסכה ושכנתי בתוכם המכהנים עבד כי ימלוך האותיות הקטנות החיים הרגע שבו מישהו ניגש שפת הסימנים לכל איש יש עיין ערך: אהבה שקרנים כל אחד והעקידה שלו להיות כאן צא מן התיבה הפעם הראשונה Get a life!
אלי ויסברט
עם זה ננצח לראות את הברכה להיכנס בשערי הטומאה
פרשת שבוע
מרחב מוגן כולם מדברים עליך אחריו?
עליות
social
facebook whatsup email tweeter
אלי ויסברט //
22.1.15
עליות
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר
"החיים מזמנים אפשרויות, פורצים דרכים אל העתיד. האם נדע "לבוא" אל העתיד, נינוחים וסקרנים כילדים? האם נדע לשמוח בו? "

הולכים אל הלא הנודע: פרשת בא

ככל שאנו מתבגרים, הולך הלא נודע ונעשה מאיים יותר. מה שראינו פעם כהרפתקה מערער היום את העולם היציב שבנינו בעמל. בלי חמדה אנו הולכים אל העתיד, מחכים למכה שתבוא. אלי ויסברט – עליות – פרשת בא

 

ראשון
שלחת אלי את האוח
להעירני משינה.
לימדת אותו לצווח
מילות אהבה ותחינה
אבל אני לא אבוא,
לא אבוא, לא אבוא!

שילחת בי את ריח
האצות ואת הלבנה,
ציווית על הים להיאנח
בקול אהבה ותחינה
אבל אני לא אבוא,
לא אבוא, לא אבוא!

נשקו הגלים את רגלי,
את שולי שמלתי הלבנה.
בקולך אמרו לי "בואי אלי"
בקול אהבה ותחינה.
ואני חזרתי אל ביתי,
סגרתי את דלתי,
חלוני מוגף
ליבי ישן ואני ישנה.

(לאה גולדברג, "היא")
 

שני
"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה: 'בֹּא אֶל פַּרְעֹה, כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו, לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ' ".

שלישי
אתגר חדש, עבודה חדשה, זוגיות, הורות - בהיעדר ודאות משלים הדמיון פערים, מעורר תקוות ומצית פחדים. ככל שאנו מתבגרים, הולך הלא נודע ונעשה מאיים יותר. מה שראינו פעם כהרפתקה, מערער היום את העולם היציב שבנינו בעמל. בלי חמדה אנו הולכים אל העתיד, מחכים למכה שתבוא. 

 

עליות מאונך
קראת לי מרחוק שארוץ אלייך (Thinkstock)

 




  רביעי
וכשקשרת לי את העיניים וקראת לי מרחוק שארוץ אלייך, שאסמוך עלייך שתעצרי אותי לפני שאפול, לא יכולתי.
 
חמישי
"בני האדם מטבע ברייתם אינם מסוגלים לחוש שהחיים ניתנו להם אי פעם. לחוש זאת ממש, בחריפות ובהתפעמות ראשונית. כאשר ניתנו להם חייהם לא היו עשויים להבין את המתנה, ואחר כך כבר לא טרחו להרהר בכך. ומשום כך הם חשים את חייהם רק באזילתם האיטית מגופם; רק את דעיכתם וכיליונם האיטי והקבוע. הרי טעות היא לכנות זאת "חיים". עוול הוא לכנות זאת כך: הן את מותם הם חיים כך בזהירות ובפחד ולשיעורין, כמי שתוקע את עקביו באדמה, לבל יגלוש מהר מדי במדרון תלול מאוד".
(דויד גרוסמן, "עיין ערך: אהבה")
 
שישי
"בוא אל פרעה", אומר אלוהים למשה שוב ושוב. לא "לֶךְ לְךָ" הדרמטי של אברהם; לא "גש" הלוחמני של יהודה. "בוא", כמו "בוא הביתה, כבר מאוחר", כמו "בואי אליי, אני מתגעגע". משה מצטווה לגשת אל הלא נודע באינטימיות, בביטחון של בן בית.
העתיד, אומר לו אלוהים, לטובתך. הוא ממתין לך. בוא אליו.
 
שביעי
החיים מזמנים אפשרויות, פורצים דרכים אל העתיד. האם נדע "לבוא" אל העתיד, נינוחים וסקרנים כילדים? האם נדע לשמוח בו?
 
מפטיר
"אדם החי בפחד, בדאגה או במהומה איננו בן חורין. אולם המשתחרר מהפחד, הדאגה והמהומה, ישתחרר גם מן העבדות".

(אפיקטטוס, המאה ה -1)

 

הצטרפו לדף הפייסבוק של בית אבי חי

 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus