דם
עוד בפרויקט
עליות
המתים שלנו חג הקרבן: מתי נפסיק להתקרבן? יפה לכם? יאללה, תנוחו תפסיקו לחכות למשיח מי החליט מה זה בכלל מושלם? הנפילה זה מה שנשאר רגע של הולדת האומץ לקבל הולכים אל הלא נודע איתך הסליחה משא האדם המוכשר האח הגדול מקוצר רוח ועבודה קשה אש תמיד אלי, אלי היו פה לפנינו דרוש וקבל שכר שלום לתמימות מדורת השבט על קיר הנצח המדבר הנורא הזה מילים ומעשים בכוונה תחילה רצון האל המטה בידם פעם שלא היה אף פעם מי אני ומה שמי בין האצבעות מה שאי אפשר למחוק שיעור היסטוריה דרושים כהנים על הליכה ועמידה שכינה ביניהם הגוף יודע סודות האל כל הזכויות שמורות? קהילות מדומיינות של מי האור הזה? ערב רב לקחת חלק רק בן אדם שקט. בבקשה על חוף הסליחה אחים בדם על צחוק וביטחון על קו הגבול מתיבה סתומה בחזרה אל טוב הגנה עצמית מתקשים אמרתי לכם ממלכת כוהנים עם עין הרע ראש ולענה אבל וריק הלמות הלב מרכז הכובד אדם ואדמה ברינה יקצור מלאכת החיים תשוקה, זהירות אתגר החירות הכנה לתיקון בין הקירות שריפה, אחים ברית עולם השם המפורש סיפורי עמים אי שקט כפרה למקומות, היכון דור המדבר לא טוהר ולא הדר אלוהי מסכה ושכנתי בתוכם המכהנים עבד כי ימלוך האותיות הקטנות החיים הרגע שבו מישהו ניגש שפת הסימנים לכל איש יש עיין ערך: אהבה שקרנים כל אחד והעקידה שלו להיות כאן צא מן התיבה הפעם הראשונה Get a life!
אלי ויסברט
עם זה ננצח לראות את הברכה להיכנס בשערי הטומאה
פרשת שבוע
מרחב מוגן כולם מדברים עליך אחריו?
עליות
social
facebook whatsup email tweeter
אלי ויסברט //
28.8.08
עליות
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר

דם

מה יש בדם שכל כך מפחיד אותנו? ולמה הוא חייב להישאר מחוץ לצלחת? אלי ויסברט מתבונן ישר באדום של העין. עליות - פרשת ראה

ראשון
זה מתחיל ב"כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה...אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו", ממשיך ב"חוקת עולם לדורותיכם...וכל דם לא תאכלו", ועובר ל"ונתתי פני בנפש האוכלת את הדם והכרתי אותה מקרב עמה".
לא מספיק?
"רק הדם לא תאכלו...רק חזק לבלתי אכול הדם...ודם זבחיך יישפך... והבשר תאכל".
יש שאלות?

שני
תורת משה, הקמצנית בדרך כלל במילותיה, יוצאת מגדרה בכל הנוגע לאיסור אכילת דם. לא חלילה דם אדם, אלא אפילו דמם של בעלי החיים שאכילת בשרם מותרת. מישהו מאוד לא רוצה את הסטייק שלכם מדמם.

שלישי

התמונה של דם הפורץ החוצה, הפולסים של הדופק, הידיעה שאלה החיים שלך שמבעבעים עכשיו אל מחוץ לגוף עם הנוזל האדום האדום הזה.

dm
צילום: פלאש 90

רביעי

הדם מפחיד אותנו, אנשי העולם המודרני. אנחנו מרפאים עם כפפות סטריליות, מעלימים את המחזור עם תחבושות מעוצבות, קונים בשר ארוז בוואקום, הורגים בשלט רחוק.

חמישי
אנחנו מפחדים מהדם "כי הדם הוא הנפש". המפגש איתו - הוא המפגש איתה.

שישי
"אדמוני" במובן התנכ"י הוא לא ג'ינג'י אלא סמוק לחיים מדם. דוד, מלך ישראל, הוא האדמוני שלנו, התיקון הגדול של בני יעקב האוחזים בעקב האח הבכור. "עשו" יהודי. אחד שיש לו דם. גבר.
לכן הוא מצליח היכן שקודמו נכשל - כי בזמן ששאול חיפש אתונות - דוד קרע אריה לגזרים.
לכן הוא עולה ונופל וצדיק וחוטא.
לכן הוא המלך, אין בלתו.
לכן לא הוא יבנה את בית המקדש: "כי איש מלחמות אתה ודמים שפכת"  - כי הוא היהודי שהסתכל לדם באדום של העיניים.

שביעי
הדם הוא האלוהים המתגלה בחיים עצמם: החיוניות, הבריאות, התשוקה, התאווה.
בפירמידת החיים תמיד יהיו טורף ונטרף, אוכל ונאכל. אל תוך המציאות הדרוויניסטית יוצקת התורה את התביעה המוסרית של אי אכילת הדם. גם אם למראית עין האדם נעלה על החיה, הרי שבעיני התורה "את הכל עשה האלוהים".  במהות הבריאה האדם והבהמה הם ביטויים שונים לפלא החיים שמעיינו מפכה נחלי דם. האדם רשאי לאכול בשר "בכל אוות נפשך" - אבל לא את הדם. אין יתרון לדם על דם.

מפטיר
הדם הוא מתנת החינם הכי יקרה שיש לכם לתת. זה ייקח לכם רק רבע שעה. תרמו דם.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus