ראשון
חקלאי אחד. כהן אחד. סל קטן, קצת זיתים, תאנה או שתיים - וכל הנאום הזה:שלישי
אתה עומד שם, עם התינוק מכורבל קרוב בין שרירי הזרוע לחזה, לא מודע לקייטרינג ולברכות ולשם החדש שנלחש במהירות מפה לאוזן כי הגרון שלך היה חנוק מדי ולא שמעו. ואתה לא יכול שלא לחשוב על סבא, ועל ההורים שלו שנעלמו לו בגיל שבע עשרה; ועל הכפר בהונגריה ועל ההרים בכורדיסטן ועל הגירוש מטולדו ועל סוג'וד ועל ירושלים. ואתה לא יכול שלא להתפלא איך כל הסיפור הזה נדחס אל גוף קטן כל כך. ואתה צוחק. ואתה בוכה.
רביעי
"איננו יכולים להימלט מן ההיסטוריה" (אברהם לינקולן)
חמישי
אחרי המסע הגדול ממצרים, אחרי המדבר, אחרי כיבוש הארץ - מתפרקת הדרמה הגדולה של היהודים לרכיבי היסוד. איש, אשה, ילדים. למצוא חלקה. להקים בית. לעבד את האדמה. לשרוד את החורף, את המחלה של הילד, את המזווה המתרוקן. לקבל את האביב, לעקוב אחרי הניצן. להתפלל. לראות בוקר אחד את הפרי הראשון. לקטוף.
שישי
עומד איש עם סל קטן של ביכורים. אבותיו היו עבדים במצרים, הוא עצמו נולד במדבר. הוא מביא פירות ראשונים של אדמתו החדשה-ישנה ומספר לכהן הכל: על איך שירדו יעקב ובניו למצרים, על השעבוד, על הגאולה, על המדבר, על השדה. על הפירות הראשונים. הוא מספר שהמסע נגמר. שחזרנו הביתה. הגדתי היום לה' אלוהיך כי באתי אל הארץ.
שביעי
אבל מעמד הביכורים הוא רעיון טוב ונכון מכדי להיעלם. תמיד יהיה היבול הראשון, הלקוח הראשון, המוצר הראשון מפס הייצור, הדיבידנד הראשון מההשקעה, הספר הראשון מהדפוס. תמיד יהיו עוד מסעות ובכולם מְצָרֵי לידה ובכולם מִדְבָּר ובכולם כיבוש ובכולם פירות ביכורים. ארמי אובד אבי, וירד מצרימה... לא לבד. כל מה שהיית ושהיו אבותיך נמצא איתך. כל מה שהוביל אל הרגע הזה. הכל צרוב פנימה אל הטנא והידיים והגרון החנוק. היסטוריה שלמה דחוסה לרגע אחד בזמן. הרגע שלך.
מפטיר
מי נמצאים אתך ברגע כזה?
![משה רבינו [האירוע בשלמותו]](/Content/assets/placeholder-video.jpg)
