אמרתי לכם
עוד בפרויקט
עליות
המתים שלנו חג הקרבן: מתי נפסיק להתקרבן? יפה לכם? יאללה, תנוחו תפסיקו לחכות למשיח מי החליט מה זה בכלל מושלם? הנפילה זה מה שנשאר רגע של הולדת האומץ לקבל הולכים אל הלא נודע איתך הסליחה משא האדם המוכשר האח הגדול מקוצר רוח ועבודה קשה אש תמיד אלי, אלי היו פה לפנינו דרוש וקבל שכר שלום לתמימות מדורת השבט על קיר הנצח המדבר הנורא הזה מילים ומעשים בכוונה תחילה רצון האל המטה בידם פעם שלא היה אף פעם מי אני ומה שמי בין האצבעות מה שאי אפשר למחוק שיעור היסטוריה דרושים כהנים על הליכה ועמידה שכינה ביניהם הגוף יודע סודות האל כל הזכויות שמורות? קהילות מדומיינות של מי האור הזה? ערב רב לקחת חלק רק בן אדם שקט. בבקשה על חוף הסליחה אחים בדם על צחוק וביטחון על קו הגבול מתיבה סתומה בחזרה אל טוב הגנה עצמית מתקשים אמרתי לכם ממלכת כוהנים עם עין הרע ראש ולענה אבל וריק הלמות הלב מרכז הכובד אדם ואדמה ברינה יקצור מלאכת החיים תשוקה, זהירות אתגר החירות הכנה לתיקון בין הקירות שריפה, אחים ברית עולם השם המפורש סיפורי עמים אי שקט כפרה למקומות, היכון דור המדבר לא טוהר ולא הדר אלוהי מסכה ושכנתי בתוכם המכהנים עבד כי ימלוך האותיות הקטנות החיים הרגע שבו מישהו ניגש שפת הסימנים לכל איש יש עיין ערך: אהבה שקרנים כל אחד והעקידה שלו להיות כאן צא מן התיבה הפעם הראשונה Get a life!
אלי ויסברט
עם זה ננצח לראות את הברכה להיכנס בשערי הטומאה
פרשת שבוע
מרחב מוגן כולם מדברים עליך אחריו?
עליות
social
facebook whatsup email tweeter
אלי ויסברט //
21.7.10
עליות
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר

אמרתי לכם

הנבואה איננה קריאת הגורל, אלא אזהרה מפני הממתין מעבר לעיקול הדרך. אלי ויסברט כבר מתריע - עליות – פרשת ואתחנן

ראשון
"בשנת 2000 ישראל לא תהיה יהודית"

(ידיעות אחרונות 6.7.1987)
 

שני
אמרתי לכם. לא אמרתי? אמרתי. אמרתי וחזרתי ואמרתי ועכשיו הנה, כל מה שאמרתי קרה. סיפוק? כן. אתה יודע מה? מרגיש סיפוק. למה לא? מאוד מצער אותי לראות שכל מה שאמרתי וכל מה שהזהרתי אבל ברמה האישית - כן. לגמרי כן. נראה אתכם לועגים לי בסיבוב הבא.
 

שלישי
"כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים, וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ, וְהִשְׁחַתֶּם, וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כּל, וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה אֱלהֶיךָ לְהַכְעִיסוֹ. הַעִידתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, כִּי אָבד תּאבֵדוּן מַהֵר מֵעַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ. לא תַאֲרִיכֻן יָמִים עָלֶיהָ, כִּי הִשָּׁמֵד תִּשָּׁמֵדוּן. וְהֵפִיץ יְהוָה אֶתְכֶם בָּעַמִּים וְנִשְׁאַרְתֶּם מְתֵי מִסְפָּר בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר יְנַהֵג יְהוָה אֶתְכֶם שָׁמָּה".

matrix20

רביעי

לא ירמיהו, מבשר החורבן, אמר את המילים הללו. אמר אותן משה. עוד לפני הכניסה המיוחלת לארץ ישראל הוא כבר מצהיר - "ועשיתם הרע בעיני אדני להכעיסו". זה עוד יחמיר. משה עוד יתאר בפרטי פרטים את האסונות המתרגשים לבוא. האם זהו גורלו של העם היהודי? 
 

חמישי
האוראקל (לאדיפוס): שתקתי המלך, אך אם את העיר תבקש ממגיפת הדבר להציל - אזי את העיר עזוב. כי אתה עצמך הוא הרוצח.

(אדיפוס המלך)
 

שישי
הסוגה הספרותית הגדולה של יוון העתיקה הייתה הטרגדיה, והרי הטרגדיה  נובעת מן הרעיון שקיים גורל (מוירה) שאינו ניתן לשינוי. האדם נאבק נגד הגזרה, אך כל מאמציו נדונו לכישלון. הטרגדיה במובנה היווני היא תפיסה שפשוט אי-אפשר לתרגמה לעברית המקראית. לא זו בלבד שהמילה אינה מופיעה בתנ"ך, אלא גם לא יכולה להיות בו מקבילה כזאת, שכן אין ביהדות גזירת גורל בלתי נמנעת. עצם מושג הנבואה הוא אזהרה פני עתיד שיתרגש אלינו אלא אם כן – אלא אם כן יבוא הרהור שני, שינוי לבבות. לישראל היו נביאים, ואילו ליוונים היו אוראקלים. ההבדל הוא שהאוראקל מנבא את העתיד, ואילו הנביא מזהיר מפניו. אם העתיד המנובא אכן מתגשם, הרי שהאוראקל הצליח, ואילו הנביא – נחל כישלון.

(מתוך הספר רדיקלית אז, רדיקלית עכשיו - הרב לורד יונתן זקס)
 

שביעי
הנבואה איננה קריאת הגורל, אלא אזהרה מפני הממתין מעבר לעיקול הדרך. כוח הנבואה נועד להעצים, לא להחליש. שלושה שבועות התרענו על השנאה, חרדנו מהקיטוב, נבהלנו מהאפשרות של חורבן, הגיעה השעה לשוב ולתקן. 
 

מפטיר
נַחֲמוּ,
נַחֲמוּ עַמִּי
יאמַר
אֱלהֵיכֶם.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus