אחריו?
עוד בפרויקט
עליות
המתים שלנו חג הקרבן: מתי נפסיק להתקרבן? יפה לכם? יאללה, תנוחו תפסיקו לחכות למשיח מי החליט מה זה בכלל מושלם? הנפילה זה מה שנשאר רגע של הולדת האומץ לקבל הולכים אל הלא נודע איתך הסליחה משא האדם המוכשר האח הגדול מקוצר רוח ועבודה קשה אש תמיד אלי, אלי היו פה לפנינו דרוש וקבל שכר שלום לתמימות מדורת השבט על קיר הנצח המדבר הנורא הזה מילים ומעשים בכוונה תחילה רצון האל המטה בידם פעם שלא היה אף פעם מי אני ומה שמי בין האצבעות מה שאי אפשר למחוק שיעור היסטוריה דרושים כהנים על הליכה ועמידה שכינה ביניהם הגוף יודע סודות האל כל הזכויות שמורות? קהילות מדומיינות של מי האור הזה? ערב רב לקחת חלק רק בן אדם שקט. בבקשה על חוף הסליחה אחים בדם על צחוק וביטחון על קו הגבול מתיבה סתומה בחזרה אל טוב הגנה עצמית מתקשים אמרתי לכם ממלכת כוהנים עם עין הרע ראש ולענה אבל וריק הלמות הלב מרכז הכובד אדם ואדמה ברינה יקצור מלאכת החיים תשוקה, זהירות אתגר החירות הכנה לתיקון בין הקירות שריפה, אחים ברית עולם השם המפורש סיפורי עמים אי שקט כפרה למקומות, היכון דור המדבר לא טוהר ולא הדר אלוהי מסכה ושכנתי בתוכם המכהנים עבד כי ימלוך האותיות הקטנות החיים הרגע שבו מישהו ניגש שפת הסימנים לכל איש יש עיין ערך: אהבה שקרנים כל אחד והעקידה שלו להיות כאן צא מן התיבה הפעם הראשונה Get a life!
אלי ויסברט
עם זה ננצח לראות את הברכה להיכנס בשערי הטומאה
פרשת שבוע
מרחב מוגן כולם מדברים עליך אחריו?
עליות
social
facebook whatsup email tweeter
אלי ויסברט //
30.6.10
עליות
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר

אחריו?

ההיסטוריה הלאומית מתקיימת בטווח שבין פנחס ליהושע, בין הקנאי לרועה. הקנאי ייטיב לבטא את רגשות ההמון, הרועה יראה את התמונה הגדולה ויבחר את הדרך. רק שלא נאבד את האיזון. אלי ויסברט, עליות – פרשת פנחס

ראשון
וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם, וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי.
 

שני
האדמו"ר מוכן לעמוד מול כיתת יורים, הנערים שעל הגבעות או הגדר מוכנים להתעמת ולהיפצע, ואתה מה? משנה פרופיל בפייסבוק.
 

שלישי
באנגלית אין קשר בין Wind ל Spirit. בעברית - זו אותה המילה. אותה התנועה המתפרצת. אותה העוצמה הפנימית. רוח.
 

רביעי
ואתה יודע שבסופו של דבר הם ייצרו את הכותרת של מחר, ידחפו את ההחלטה של מחרתיים. הם, שתמיד ראשונים לזנק, לזעוק, להפגין, לשכנע. אלו שתמיד נכונים להשליך הכל כדי להציל את המדינה, העם, העולם.
גם מפניך, כמובן. 
 

חמישי
והלב נוטה אחריהם. איך לא יטה? איך לא יתמסר לאמת הצרופה, הבהירה. איך לא יתמלא ענוות מנוצחים מול הרוח הגדולה, המפעמת, מול הנחישות הסוחפת? ואולי באמת רק כך אפשר?



שישי
מעשה הקנאות של פנחס חשף את הצורך במנהיג חדש, אבל למרות הכריזמה הטבעית ומחמאותיו של הקדוש ברוך הוא - פנחס אינו מועמד. משה מבקש מאלוהי הרוחות, אותן הרוחות, "איש על העדה". לא את הקנאי שקם מתוך העדה, מתבלט מכוח קנאותו וממנו בלבד, הוא מבקש, אלא "אִישׁ... אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם". לא מתוכם. לפניהם. הוא מחפש רועה.
 

שביעי
ההיסטוריה הלאומית מתקיימת בטווח שבין פנחס ליהושע, בין הקנאי לרועה. הקנאי ייטיב לבטא את רגשות ההמון, הרועה יראה את התמונה הגדולה ויבחר את הדרך. אבוי לנו אם נאבד את האיזון הזה.
 

מפטיר
גמרת לדבר? יופי. בואו נתחיל לעבוד.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus