מורשת קרב
מורשת קרב
social
facebook whatsup email tweeter
3.12.09
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר
נלחמים. כל הזמן. נלחמים על הפרנסה, על המשפחה, על השפיות. עם השנים למדנו לקבל את המלחמה, לחבק אותה אל תוך חיינו. אלי ויסברט – עליות – פרשת וישלח

ראשון
את עוצרת לידי עם המכונית המשפחתית, שבעה מקומות מאוכלסים. אחד הילדים בוכה מאחור, את מצווה על ילד גדול יותר להרגיע אותו, מברכת אותי בבוקר טוב עייף. "מה נשמע?" אני שואל, "אני צריכה חופש", את אומרת לי, "לבד". ואני חושב שלא חופש את צריכה, אלא הפסקת אש.

שני
קיום פירושו מלחמה.
(לוקיוס אנאוס סנקה)

 

שלישי
הגעת הביתה. הדלת נסגרת מאחוריך, משאירה מאחור את המשימות שטרם הושלמו, את הבוס כפוי הטובה, את הטלפון מהבנק. מקצה היום אתה מביט אחורה והכל נדמה בעיניך לשדה קרב ענק ובו צבאות רבים בוטשים בציפייה את האדמה ואתה יחידי מול כולם. עובר מקרב לקרב על פי מפת ניווטים מסתורית שמתווה לך יומן מהבהב על מסך המחשב, מסתער לקול שופרות מלחמה של תזכורות הטלפון הסלולרי - בשעה 14:00 קרב עם עורך הדין, ב-15:30 מערכה מול לקוח תובעני, ב-17:00 קרב לחיים ולמוות על הכביש בדרך הביתה.

 ali1
כי כל ענייני העולם, בין לטוב בין לרע, הנה הם ניסיונות לאדם. (צילום: פלאש 90)


רביעי
"ונמצא שהוא מושם באמת בתוך המלחמה החזקה; כי כל ענייני העולם, בין לטוב בין לרע, הנה הם ניסיונות לאדם. העוני מצד אחד והעושר מצד אחד... השלוה מצד אחד והיסורין מצד אחד, עד שנמצאת המלחמה אליו פנים ואחור..."
(רבי משה חיים לוצאטו, "מסילת ישרים")

מלחמה באנוכיות, בתאווה, בקטנוניות.קרבות נואשים נגד השגרה, ההרגל, העייפות. ואין שלום. ולא יהיה שלום.

 

חמישי
"וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ, וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר. וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ, וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ. וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ. וַיֹּאמֶר: "שַׁלְּחֵנִי, כִּי עָלָה הַשָּׁחַר", וַיֹּאמֶר: "לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ, כִּי אִם-בֵּרַכְתָּנִי". וַיֹּאמֶר אֵלָיו: "מַה-שְּׁמֶךָ?" וַיֹּאמֶר: "יַעֲקֹב". וַיֹּאמֶר: "לֹא 'יַעֲקֹב' יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ, כִּי אִם 'יִשְׂרָאֵל'; כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל". 

 

שישי
יעקב נאבק כל הלילה. כשיעלה השחר לא יהיה מנצח, לא יהיה מפסיד - אבל האיש הזר ייכנע לתנאיו של יעקב, יברך אותו וייתן לו שם שהוא תואר כבוד: ישראל. זה ששרה עם אלוהים ועם אנשים - ויכל להם. זה שהיה ושרד. אין ניצחון, לא באמת. רק מאבק ארוך ומתיש שהניצחון בו הוא לא ליפול, לא להתעייף, לא להישמט מהסוס הדוהר.

 

שביעי
נלחמים. כל הזמן. נלחמים על הפרנסה, על המשפחה, על השפיות, חיים של מאבק בלתי פוסק, מייגע. בימים אחרים היינו לוחמים בלהט, בוערים באש הניצחון, מתים עם כל הפסד. עם השנים למדנו לקבל את המלחמה, לחבק אותה אל תוך חיינו. והמלחמה מצאה לה מקום בקמטים שהעמיקו, במבט העיניים שהאפיל. לא נגד, לא בעד - מלחמה. עם נסיגות והסתערויות וחפירות חיים מהן אין נסוגים. למדנו להיאבק ולחיות. להיאבק ולאהוב. להיאבק ולחבק ילדים. למדנו שהמנצח הוא זה שלא נכנע.

מפטיר
פעם רציתי שתהיי לי מפלט, שאוכל לברוח אלייך; היום אני מביט בך באהבה גדולה כשאנו תופסים מחסה לרגע, נשענים, מתנשפים, כתף נוגעת בכתף, וחוזרים אל האש; אני מְאַגֵּף משמאל, את מימין.

 
 

אלי ויסברט
*
לקריאת מדור "עליות" פרשת ויצא
לקריאת מדור "עליות" פרשת
תולדות
לתגובות: editor@bac.org.il

 

 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus