המחווה של עגנון

בסוף שנות החמישים, כשעוד הייתי סטודנט צעיר לספרות באוניברסיטה העברית, קראתי את יצירותיו של ש"י עגנון "עידו ועינם" ו "עד עולם". היצירות שינו את חיי והחלטתי לכתוב עליהן מסה. אני זוכר שעברתי שוב ושוב על המילים, מנסה לפרש את הדמות הבידיונית עדיאל עמזה, מעין חוקר תרבויות קדומות וביזאריות שמנסה להשיג כתבים אבודים.

למרות שידעתי שהפרשנות שלי לסיפור נכונה, לא היה לי ביטחון בנוגע לטיבה של המסה. הייתי צעיר וחסר הכרה, והיה לי קשה מאוד לפרסם את הדברים. מה ששינה את חיי ונתן לי את הביטחון להמשיך עם אותה המסה ועם ביקורת ספרות בכלל היה פגישתי עם עגנון. עגנון נתן לי כבוד שלא ייאמן, קרא את ביקורתי, כתב לי מכתב תודה והזמין אותי לביתו. אפשר לדמיין את התרגשותי - אחד מגדולי הסופרים של דורנו מזמין אותי, איש צעיר, לדון איתו על הביקורת. המחווה של עגנון היתה יוצאת דופן בנחמדותה. ההזמנה לבית שימחה אותי ונתנה לי את הכוח להמשיך בדרך שבה בחרתי. אני זוכר שאחרי הפגישה בינינו הייתי בהתרוממות רוח. היא חיזקה אותי מאוד. 

בעקבות האישור שנתן עגנון לביקורת הפכה המסה לאחת החשובות והמשפיעות ביותר על דור הסופרים שהגיע לאחר מכן. יוצרים כמו עמוס עוז ויצחק אורפז הושפעו מאוד מהדרך שבה פירשתי את עגנון. א.ב. יהושע אף כתב שהמסה נתנה לו השראה כה גדולה, עד שהוא ניגש מיד לכתוב סיפור דומה לזה של עגנון, בלי שקרא אותו בכלל.

פרופ' גבריאל מוקד

מאז אותה ביקורת שצלחה התחלתי לפרסם ביקורות רבות, ואף הקמתי את כתב העת "עכשיו", שחוגג בימים אלו חמישים שנה. בחמישים השנה זכיתי להכיר לעולם אמנים גדולים כמו דוד אבידן, יונה וולך, מיה בז'רנו ואחרים. אני מאמין שהחוויה עם עגנון היתה אחת המשפיעות ביותר על הכיוון שאותו בחרתי.

אם גם לכם יש סיפור על מישהו שהדליק למענכם "אור קטן" – זה הזמן לחלוק לו כבוד.שילחו אלינו  את פרטי הסיפור בטקסט קצר (עד 400 מילים) או בסרטון וידיאו (עד שלוש דקות) והסיפורים יתפרסמו במהלך השנה באתר של בית אבי חי ובערוץ המעורבות ב-ynet.