מארק ופרץ אליהו (צילום: דנה בר סימן טוב)
"אם נבגוד בטבע, נבגוד גם בעצמנו": הרלוונטיות של ט"ו בשבט לימינו
social
facebook whatsup email tweeter
עופר מתן //
9.1.19
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר
"הרבה תמר אלעד-אפלבאום: הטבע הוא הזמנה לממש את התפעלותנו מהחוכמה האלוקית ולראות בכל עץ שותף. אנחנו הרי חזרנו לארץ הזאת.יש בחזרה הזאת יש מין הרצון לתקן את יחסינו עם הטבע, להקים מערכת בריאות טובה ומערכת חינוך טובה"
"מארק אליהו: בהופעה באולם יש משהו מכונס, קצת כמו בית כנסת, וזה מזכיר לי תפילות. הופעות בטבע לעומת זאת מזכירות לי את תפילות הלבנה שנעשות בחוץ, ויש בזה משהו עוצמתי. אני גר באלוני אבא, יישוב כפרי, ואני מסתובב הרבה בטבע ומאוד מחובר אליו"
הרבה תמר אלעד-אפלבאום מאמינה שט"ו בשבט יכול לקדם חזון של ריפוי היחסים בין האדם לטבע וחיבור בין חלקי האוכלוסייה המשוסעת בארץ. מארק ופרץ אליהו חיברו יצירה עמוקה בהשראת עונות השנה. לכבוד החג, הם יפגישו בין הטקסטים העתיקים למוזיקה החדשנית

הפעולה הכי מזוהה עם ט"ו בשבט בישראל היא נטיעת עצים. כמעט כל ילד שגדל בארץ זוכר לפחות סיטואציה אחת שבה הוא נלקח לשדה בקרבת ביתו ושתל שם עץ. גם אכילת פירות יבשים היא מנהג שמאפיין את ראש השנה לאילנות, כמובן, אבל היציאה לחיק הטבע למטרת נטיעות הייתה תמיד מזוהה עם הממלכתיות של ט"ו בשבט יותר מכל דבר אחר, בעיקר כי מי שמארגנים את הנטיעות הם בתי הספר ותנועות הנוער.

 

אבל מתי בעצם התחיל המנהג הזה? ט"ו בשבט הוזכר לראשונה במשנה כראש השנה לאילנות שמועד ציונו נמצא במחלוקת בין בית הלל (ט"ו בשבט) לבית שמאי (א' בשבט). בהמשך התחילו היהודים לשאת תפילות מיוחדות בתאריך הזה, ואחר כך נוסף גם המנהג של אכילת שבעת מיני הארץ ופירות נוספים, מתוך הכרת תודה לעצים, מנהג שלימים התקבע בפורמט של סדר ליל ט"ו בשבט. נטיעת העצים נכנסה לתמונה מאוחר למדי, בשנת 1884, כשמקימי המושבה יסוד המעלה שבעמק החולה יצאו לנטוע כ-1500 עצי פרי בסביבת ביתם בט"ו בשבט. כלומר, הנטיעות הן תוספת ציונית מודרנית לחג, שאומצה רשמית בידי מדינת ישראל בתחילת דרכה והשתלבה, מן הסתם, ביעדיה הלאומיים והפוליטיים של המדינה הצעירה, שחיפשה לסמן בעלות על קרקעות באמצעות פעולת הייעור.

 

בנסיבות אלה אפשר להתווכח על השאלה אם מדובר ב"מחטף" ציוני של ט"ו בשבט או דווקא באבולוציה יהודית בריאה. "אני חושבת שהנטיעות הן טייק ציוני יפה על החג", אומרת הרבה תמר אלעד-אפלבאום מקהילת ציון בירושלים, "לאורך כל הדורות יצקו היהודים תוכן רלוונטי-לתקופתם לתוך אלמנטים ביהדות, וכך עשו גם החלוצים מיסוד המעלה. היום רלוונטיות לחיינו שאלות אחרות שקשורות ליחסינו עם העצים ועם הטבע, כמו למשל איך יוצרים שיח אקולוגי יהודי? איך בדיוק נמחזר? איזה אוכל נאכל? איך נדאג שגם העשירים וגם העניים יאכלו בריא?

 

 

עופר מתן טו בשבט פלאש90
"טייק ציוני יפה על החג". ילדים נוטעים בט"ו בשבט (פלאש90)

 

"הפירות שאנחנו אוכלים היום בישראל לאו דווקא גדלים פה, בניגוד למה שהיה כאן בעבר, ולכן מתעוררת שאלה צרכנית: איך נתמוך בחקלאות מקומית איכותית, מה אחריותנו על כך שהיא תהיה לא-נצלנית והוגנת ומה אחריותנו כלפי הכלכלה המקומית? יש בט"ו בשבט ענווה והכרה שאנחנו חלק מהטבע, ולא אדונים שלו; שבאנו לחיות עם הטבע, ולא לכבוש אותו - וזו אמירה יפה שרלוונטית מאוד בעידן ההייטקי שבו אנחנו חיים. אם נבגוד בטבע, נבגוד גם בעצמנו".

 

הגירוש מגן עדן

 

הרבה אלעד-אפלבאום עומדת לעסוק בשאלות כאלה ובהיבטים נוספים של ט"ו בשבט באירוע שיתקיים בבית אבי חי בחמישי, 17 בינואר 2019, י"א בשבט, בשעה 21:00, שכותרתו "אדם. עץ. שדה. מפגש של מוזיקה, טקסט וטבע". אלעד-אפלבאום, בליווי המוזיקאים פרץ ומארק אליהו, אב ובנו, תחקור את הקשר שלנו לטבע ואת הרלוונטיות של ראש השנה לאילנות לימינו. אלעד-אפלבאום תקריא באירוע טקסטים שעוסקים במערכת היחסים בין האדם לטבע ושמעלים את התהייה מה השתבש בה, והגברים למשפחת אליהו יספקו את הפרשנות המוזיקלית שלהם למערכת היחסים הזאת.

 

 

"הערב הזה נותן לנו הזדמנות כיהודים שחיים פה לבחון את המפגש בין טקסטים עתיקים שמביעים כיסופים לארץ הזאת ובין מוזיקה עכשווית", אומרת אלעד-אפלבאום, "העם היהודי תמיד שאל שאלות על הקשר בין הטבע לאדם, וכל סיפור הבריאה וגן עדן עוסק בקשר שבין האדם לטבע. אנחנו, בתור עם שיש לו מולדת, מחפשים דרך לתקן את המשבר שלנו עם הטבע שנוצר בגן עדן. האדם למעשה גורש מגן עדן כי אכל מפרי עץ הדעת, ומאז הוא מחפש את הדרך חזרה לעץ החיים. ט"ו בשבט, בהקשר הזה, הוא חג שחולם על מפגש מרפא וטוב בין האדם לעץ ולאדמה".

 

 

סיפור הבריאה גם תופס מקום מרכזי ביצירתו של מארק אליהו. "אנחנו מחפשים לספר במופע הזה את סיפור הבריאה וההמשלה של האדם לעץ השדה", מספר אליהו, "זה מתחיל מבריאת העולם, מכלום ומתוהו ובוהו, חושך מוחלט, ולאט לאט דברים מתפתחים, עד שמגיעים לעץ ששואף לגדול מעלה לשמיים ולהתחבר לאלוהים. זה סיפור מסע שאנחנו עוברים גם בגלגל עונות השנה וגם בסיפור הבריאה, מבחינת מה שעובר שם על האדם, יצירות מקוריות שאני ואבא שלי כתבנו, ששואבות השראה מנופי ארץ ישראל ומעונות השנה. כל המוזיקה תהיה בלי מילים, למעט שיר אחד שאבי הלחין לטקסט פיוטי של אבן גבירול ששמו 'שחר אבקשך'".

 

 

"זו זכות גדולה לעבוד עם מארק ופרץ אליהו", אומרת אלעד-אפלבאום, "אפשר ממש להרגיש איך ביצירה שלהם יש מקום לריבוי קולות ואיך ליצירה יש שורשים עמוקים, כמו לעץ. הם הצליחו לייצר במוזיקה שלהם - שחוברת לטקסטים הקדומים שאני מביאה - עומק, ממש כמו של עץ, והכול נאמן למסורת עתיקה יהודית, של מתן כבוד לעץ. זו זכות גדולה לחבר בין טקסטים עתיקים לאמנים עכשוויים ובין ישראלים לארץ ישראל. ט"ו בשבט מטרתו לחבר בין אנשים שונים ובין מינים שונים, לחבר אותנו ולספר שסיפורנו צריך לכלול את כולנו- חילונים ודתיים, עירוניים וכפריים, יהודים וערבים".

 

העוצמות של מדבר יהודה 

 

עופר מתן תמר אלעד
הרבה תמר אלעד אפלבאום (צילום: מעוז ויסטוך)

 

 

בתור מוזיקאי, למארק אליהו מזדמן להופיע בכל מיני מקומות בעולם, לעיתים באולמות סגורים ולעיתים בטבע, תחת כיפת השמיים. "זה משפיע עליי מאוד אם ההופעה היא בטבע או תחת קורת גג", הוא מספר, "וכמובן, גם על הקהל. בהופעה באולם יש משהו מכונס, קצת כמו בית כנסת, וזה מזכיר לי תפילות. הופעות בטבע, לעומת זאת, מזכירות לי את תפילות הלבנה שנעשות בחוץ, ויש בזה משהו עוצמתי. אני גר באלוני אבא, יישוב כפרי, ואני מסתובב הרבה בטבע ומחובר אליו מאוד. האמת היא שאני הכי מחובר למדבר, למרות שאני לא גר שם, ובייחוד למדבר יהודה. יש שם עוצמות מיוחדות, ורבים חוו שם התגלויות לאורך הדורות וחיבור לאלוהים. הרבה יצירות נכתבו במדבר יהודה, וגם אבא שלי כתב שם כמה דברים. הטבע מעורר בי השראה ומשפיע על הכתיבה שלי. בדיוק עכשיו חזרתי ממקסיקו ולפני זה הייתי באיי סיישל, ובכל מקום שאני מגיע אליו כדי להופיע, אני משתדל לשלב יום אחד לפחות בחיק הטבע"

 

 "הטבע הוא הזמנה לממש את התפעלותנו מהחוכמה האלוקית ולראות בכל עץ שותף", מוסיפה אלעד-אפלבאום, "אנחנו הרי חזרנו לארץ הזאת. יש בחזרה הזאת יש מן הרצון לתקן את יחסינו עם הטבע, להקים מערכת בריאות טובה ומערכת חינוך טובה. השם עדן הוא מלשון עדינות, והבחירה שבידינו היא אם לחיות בג'ונגל או לחיות בגן עדן, ואין אמצע בין השניים. ג'ונגל זה עולם שבו אתה כל הזמן בתחרות, והשאלה היא מי ינצח: אתה או העץ; אתה או האחר. בעולם של עדינות, לעומת זאת, יש מקום לכולם - עצים ויצורים כאחד -והרצון הוא ליצור חיים שיש בהם הרמוניה ואוטופיה".

 

 

 

אולי יעניין אותך גם לקראת שבת - מופעי מקור בבית אבי חי -בהרליה,-מעוז-ויסטוך_20196 האירוע התקיים ביום חמישי,
21:00 / 17.1.19
לקראת שבת - מופעי מקור בבית אבי חי

 

הצטרפו לדף הפייסבוק של בית אבי חי

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus