הדר זקנים שיבה?- על הזקנה והשלכותיה

ראש השבט

social
facebook whatsup email tweeter
בית אבי חי //
28.3.11
ראש השבט
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר
הדר זקנים שיבה?- על הזקנה והשלכותיה
תִּפְאֶרֶת בַּחוּרִים כֹּחָם וַהֲדַר זְקֵנִים שֵׂיבָה.(משלי כ, כט)

1. ויקרא יט' פס' לב'
מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה'

 

2. תלמוד בבלי מסכת קידושין לב ע"ב לג ע"א
ת"ר (
ויקרא יט) מפני שיבה תקום יכול אפילו מפני זקן אשמאי ת"ל זקן ואין זקן אלא חכם שנאמר (במדבר יא) אספה לי שבעים איש מזקני ישראל רבי יוסי הגלילי אומר אין זקן אלא מי שקנה חכמה שנאמר (משלי ח) ה' קנני ראשית דרכו יכול יעמוד מפניו ממקום רחוק ת"ל תקום והדרת לא אמרתי קימה אלא במקום שיש הידור יכול יהדרנו בממון ת"ל תקום והדרת מה קימה שאין בה חסרון כיס אף הידור שאין בו חסרון כיס יכול יעמוד מפניו מבית הכסא ומבית המרחץ ת"ל תקום והדרת לא אמרתי קימה אלא במקום שיש הידור יכול יעצים עיניו כמי שלא ראהו ת"ל תקום ויראת דבר המסור ללב נאמר בו (ויקרא יט) ויראת מאלהיך רבי שמעון בן אלעזר אומר מנין לזקן שלא יטריח ת"ל זקן ויראת איסי בן יהודה אומר מפני שיבה תקום אפילו כל שיבה במשמע רבי יוסי הגלילי היינו תנא קמא איכא בינייהו יניק וחכים ת"ק סבר יניק וחכים לא רבי יוסי הגלילי סבר אפילו יניק וחכים מ"ט דרבי יוסי הגלילי אמר לך אי ס"ד כדקאמר ת"ק א"כ נכתוב רחמנא מפני שיבה זקן תקום והדרת מ"ש דפלגינהו רחמנא למימר דהאי לאו האי והאי לאו האי ש"מ אפי' יניק וחכים ות"ק משום דבעי למיסמך זקן ויראת ותנא קמא מ"ט אי ס"ד כדקאמר רבי יוסי הגלילי א"כ נכתוב רחמנא מפני שיבה תקום והדרת תקום והדרת פני זקן ומדלא כתב הכי ש"מ חד הוא אמר מר יכול יהדרנו בממון ת"ל תקום והדרת מה קימה שאין בה חסרון כיס אף הידור שאין בו חסרון כיס וקימה לית בה חסרון כיס מי לא עסקינן דקא נקיב מרגניתא אדהכי והכי קאים מקמיה ובטיל ממלאכתו אלא אקיש קימה להידור מה הידור שאין בו ביטול אף קימה שאין בה ביטול ואקיש נמי הידור לקימה מה קימה שאין בה חסרון כיס אף הידור שאין בו חסרון כיס מכאן אמרו אין בעלי אומניות רשאין לעמוד מפני תלמידי חכמים בשעה שעוסקין במלאכתם ולא והתנן כל בעלי אומניות עומדים מפניהם ושואלים בשלומם ואומרים להם אחינו אנשי מקום פלוני בואכם לשלום א"ר יוחנן מפניהם עומדים מפני תלמידי חכמים אין עומדים אמר רבי יוסי בר אבין בוא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי מפניהם עומדים מפני תלמידי חכמים אין עומדים ודלמא שאני התם דא"כ אתה מכשילן לעתיד לבא אמר מר יכול יעמוד מפניו מבית הכסא ומבית המרחץ ולא והא ר' חייא הוה יתיב בי מסחותא וחליף ואזיל רבי שמעון בר רבי ולא קם מקמיה ואיקפד ואתא אמר ליה לאבוה שני חומשים שניתי לו בספר תהלים ולא עמד מפני ותו בר קפרא ואמרי לה ר' שמואל בר ר' יוסי הוה יתיב בי מסחותא על ואזיל ר' שמעון בר רבי ולא קם מקמיה ואיקפד ואתא א"ל לאבוה שני שלישי שליש שניתי לו בתורת כהנים ולא עמד מפני ואמר לו שמא בהן יושב ומהרהר טעמא דבהן יושב ומהרהר הא לאו הכי לא לא קשיא הא בבתי גואי הא בבתי בראי ה"נ מסתברא דאמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן בכל מקום מותר להרהר חוץ מבית המרחץ ומבית הכסא דילמא לאונסיה שאני:  יכול יעצים עיניו כמי שלא ראהו אטו ברשיעי עסקינן אלא יכול יעצים עיניו מקמי דלימטיה זמן חיובא דכי מטא זמן חיובא הא לא חזי ליה דקאים מקמיה ת"ל תקום ויראת תנא איזוהי קימה שיש בה הידור הוי אומר זה ד' אמות אמר אביי לא אמרן אלא ברבו שאינו מובהק אבל ברבו המובהק מלא עיניו אביי מכי הוה חזי ליה לאודניה דחמרא דרב יוסף דאתי הוה קאים אביי הוה רכיב חמרא וקא מסגי אגודא דנהר סגיא יתיב רב משרשיא ורבנן באידך גיסא ולא קמו מקמיה אמר להו ולאו רב מובהק אנא אמרו ליה לאו אדעתין:  ר' שמעון בן אלעזר אומר מנין לזקן שלא יטריח ת"ל זקן ויראת:  אמר אביי נקטינן דאי מקיף חיי אביי מקיף רבי זירא מקיף רבינא הוה יתיב קמיה דר' ירמיה מדיפתי חלף ההוא גברא קמיה ולא מיכסי רישא אמר כמה חציף הא גברא א"ל דלמא ממתא מחסיא ניהו דגיסי בה רבנן:  איסי בן יהודה אומר מפני שיבה תקום ואפילו כל שיבה במשמע:  אמר ר' יוחנן הלכה כאיסי בן יהודה ר' יוחנן הוה קאי מקמי סבי דארמאי אמר כמה הרפתקי עדו עלייהו דהני רבא מיקם לא קאי הידור עבד להו אביי יהיב ידא לסבי רבא משדר שלוחיה רב נחמן משדר גוזאי אמר אי לאו תורה כמה נחמן בר אבא איכא בשוקא.

 

3. רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק ו' הלכה ט'
מי שהוא זקן מופלג בזקנה אף על פי שאינו חכם, עומדין לפניו; ואפילו החכם שהוא ילד, עומד בפני הזקן המופלג בזקנה, ואינו חייב לעמוד מלוא קומתו, אלא כדי להדרו.  ואפילו זקן גוי, מהדרין אותו בדברים ונותנין לו יד לסומכו--שנאמר "מפני שיבה תקום" (
ויקרא יט,לב), כל שיבה במשמע.

 

4. ספר החינוך מצווה רנ"ז ( נכתב במאה ה 13 ע"י "איש יהודי מבית לוי ברצלוני" מיוחס לרב אהרון לוי או לאחיו רב פנחס הלוי)
שהבחור החכם ראה בחכמתו מה שרואה הזקן ברוב שניו... שעיקר היות האדם נברא בעולם מפני החכמה (דעת הבורא יתברך ודבריו), על כן ראוי לכבד מי שהשיג אותה, וזה השורש שפירש איסי, שאפילו זקן אשמאי, כלומר שאינו חכם, ראוי לכבדו מפני שברוב שניו ראה והבין קצת במעשי השי"ת ונפלאותיו, ומתוך כך ראוי לכבוד. והיינו דאמר ר' יוחנן שם : הלכה כאיסי בן יהודא.

 

5.  ספר העיקרים מאמר שלישי פרק לה  (רבי יוסף אלבו חי בשנים 1380-1444 לערך, בספרד)
בזמן הנערות ובשני העלייה תגבר הנפש המתאווה על האדם ולזה ימשך אחר התענוגים, ובזמן הבחרות ובשני העמידה שתגבר עליו הנפש החיונית אשר ממנה הכוח המתעורר וזולתו מן הכוחות, ימשך אחר השררה והניצוח ואהבת הממון והתועלת המדומה, ובשני הזקנה לפי שתחלש התאווה ושאר הכוחות מלרדוף אחר השררה והניצוח, יגבר עליו אז הכוח השכלי וישכיל וידע שכל שאר הדברים אובדים ושאין דבר שיוכל להיות קיים ולא לתת לו קיום זולתי ההמשך לעבודת השם יתברך ואל מה שבטבע השכל להמשך אחריו, ימאס התאוות וימשך אחרי מה שתגזור נפשו המשכלת כאהבת השם יתברך ויראתו, ובכלל אל אהבת הטוב שהוא השם יתברך מצד מה שהוא טוב לא מצד המועיל ולא מצד הערב.

 

6. תהלים עא, ט
אַל תַּשְׁלִיכֵנִי לְעֵת זִקְנָה כִּכְלוֹת כֹּחִי אַל תַּעַזְבֵנִי:

 

7. אגדת בראשית, פרק לה (לקט מדרשים על ספר בראשית רובו ממדרש תנחומא חובר במאה העשירית)
אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא ריבונו של עולם אל תשליכני לעת זיקנה. כשהייתי נער הייתי יוצא למלחמה ונותן נפשי על בניך, ועכשיו שהזקנתי אין בי עוד כוח, והם אומרים עד מתי הזקן זה חי. 

 

 

8. תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף ט ע"ב דביתהו דרב חסדא מקשטא באנפי כלתה יתיב רב הונא בר חיננא קמיה דרב חסדא ויתיב וקאמר לא שנו אלא ילדה אבל זקנה לא א"ל האלהים אפילו אמך ואפילו אימא דאימך ואפילו עומדת על קברה דאמרי אינשי בת שיתין כבת שית לקל טבלא רהטא:

 

9. תלמוד בבלי מסכת ערכין דף יט ע"א
"אמר חזקיה אמרי אינשי סבא כביתא - פאחא בביתא, סבתא בביתא - סימא בביתא" .
תרגום חופשי - זקן בבית - מוקש בבית,  זקנה בבית - אוצר בבית


 10. רש"י שם
"פאחא"- שבר שאינו אלא למשא; "סימא" - מטמון שיכולה לטרוח ולעשות מלאכה בזקנותה

 

11. מדרש קהלת רבה פרשה ג'.ג' (מדרש על ספר קהלת. מדרש זה הוא חלק ממדרש רבה משערים שנערך בתקופת הגאונים (מאות 7 עד 9).


מעשה באחד מגדולי צפורי שבאתה לו מילה ועלו אנשי עין תאנה לכבדו ועלה עמהם ר"ש בן חלפתא כד אתון לפילן אשכחון קל טלייא קיימין מדחכין קומי חדא דרתא חמן לרבי שמעון בן חלפתא עולין ויאה אמרון לית את זיע מן הכא עד דאת מרקיד לן ציבחר אמר לון לית דא מן דידי דאנא גבר סב וזעף לון ולא איזדעזעו ולא איתכנעון תלה אפוי וחמא הדא דרתא הפיכא אמר לון אניסון אבתרי מה דאנא אמר לכון איזלון אמר להדין מרא דהדא דרתא אין דמיך יתעיר דרישיה דחטייה חלי וסופיה מריר מן קל מיליהון איתעיר מרא דהדא דרתא ונפק ליה ורבע ליה על ריגליה אמר רבי אנא בעי מינך לא תסתכל למיליהון דאינון טליין ושטיין א"ל מה נעביד לך וגזירתא גזירא ברם תלי אנא לך עד זמן דתפיק כל מה דאית לך בדרתא כיון דאפיק כל מה דאית ליה בדרתא סליקת ההיא דרתא ונחתת לה

 

12. תלמוד בבלי שבת דף קנ"ב ע"א
א"ל רבי לר' שמעון בן חלפתא מפני מה לא הקבלנו פניך ברגל כדרך שהקבילו אבותי לאבותיך א"ל סלעים נעשו גבוהים קרובים נעשו רחוקים משתים נעשו שלש משים שלום בבית בטל

 

13. תלמוד בבלי מסכת סוטה דף מו ע"ב היא לוז שבא סנחריב ולא בלבלה נבוכדנצר ולא החריבה ואף מלאך המוות אין לו רשות לעבור בה אלא זקנים שבה בזמן שדעתן קצה עליהן יוצאין חוץ לחומה והן מתים

 

14. ילקוט שמעוני, פרשת עקב, תתע"א. (ספר מדרשים מלוקטים מהתלמוד ומספרי מדרש קדמונים, מסודר לפי סדר התנ"ך.מיוחס ר' שמעון אשכנזי מפרנקפורט או לרבי שמעון קרא במאה ה 12)
מעשה באשה אחת שהזקינה הרבה ובאת לפני ר' יוסי בן חלפתא אמרה ליה רבי הזקנתי יותר מדאי ומעכשיו חיים של נוול הם שאיני טועמת לא מאכל ולא משקה ואני מבקשת להפטר מן העולם, א"ל מה מצוה את למודה לעשות בכל יום, א"ל למודה אני אפילו יש לי דבר חביב אני מנחת אותו ומשכמת לבית הכנסת בכל יום, א"ל מנעי עצמך מבית הכנסת שלשה ימים זה אחר זה, הלכה ועשתה כן וביום השלישי חלתה ומתה

 

15. שייקספיר, מתוך 'כטוב בעיניכם'
וכך משעה לשעה אנו הולכים ובשלים, וכך משעה לשעה אנחנו מרקיבים והולכים, וזה סוף לסיפור

 

16. אורות הקודש ג, קכה (הרב אברהם יצחק הכהן קוק (1865 - 1935; ט"ז באלול ה'תרכ"ה - ג' באלול ה'תרצ"ה.מייסד הרבנות הראשית והרב הראשי לארץ ישראל הראשון),


כל מחשבה שהיא מפקרת את תיקון העולם וסדרי המדינות ופורחת באוויר רוחני לבדה, ומתפארת בתיקון נשמות והצלחתן, הרי היא מיוסדת בשקר שאין לו רגליים. וכל מחשבה שדבר אין לה עם הרוממות הנצחיות, ומתעסקת רק עם סדרי החיים החומריים ותיקוניהם, אפילו אם יהיו בה תכנים מוסריים ואורחות צדק ומישרים, סופה להתעכר, מפני קטנותה, ומפני הזוהמא והסרחון שהחיים החומריים לקויים בהם בטבעם, כשהם מנותקים מיסוד חיים נצחיים ותשוקתם.


בייחוד תוכר חולשה של מחשבה קיבוצית כזאת, במה שתשים את מרכזה רק בצעירים, שהחיים החומריים משחקים לפניהם בכל מהתלותיהם ושגיוניהם, וזקנים לא יוכלו לקחת בה חלק אמיץ, כי אם ברצון עשוי ובלב מיואש. וכך היא  המידה היוונית להביט על הזקנים במבט בוז, כדברי אריסטו, ברטוריקה. ומה לקויה היא מחשבה ציבורית, שאינה יכולה להתפשט יפה על כל חלקיה. ונאמר כי מלך ה' בהר ציון ובירושלם, ונגד זקניו כבוד.

 

 

17. הילד הקטן והאיש הזקן/ של סילברסטיין (1930-1999 משורר מוזיקאי וקריקטוריסט יהודי אמריקאי)


"לפעמים הכפית נופלת לי",
אמר הילד הקטן.
"גם לי", ענה לו הזקן,
"זה קורה מזמן לזמן."
לחש הילד, "לפעמים
נרטבים לי המכנסים."
"גם לי זה קורה," ענה הזקן
עם חיוך על השפתיים.
אמר הילד הקטן,
"יוצא לי די הרבה לבכות."  
אמר לו הזקן, "גם לי
זה יכול לפעמים לקרות."
שאל הילד, "ואתה
יודע מה הכי כואב?
נדמה לי שהמבוגרים
בכלל לא שמים אלי לב".
ועל כתפו הרגיש הילד יד צנומה, חמה, זקנה.
"אני יודע בדיוק למה אתה מתכוון,"
אמר הסב בהבנה.

 


(בין ניירותיה של קשישה שנפטרה בבית חולים בעיר בארה"ב נמצא נייר ובו כתוב:)

See Me

What do you see, nurses, what do you see?

Are you thinking, when you look at me --

A crabby old woman, not very wise,

Uncertain of habit, with far-away eyes,

Who dribbles her food and makes no reply,

When you say in a loud voice -- "I do wish you'd try."


 

Who seems not to notice the things that you do,

And forever is losing a stocking or shoe,

Who unresisting or not, lets you do as you will,

With bathing and feeding, the long day to fill.


 

Is that what you're thinking, is that what you see?

Then open your eyes, nurse, you're looking at ME...

I'll tell you who I am, as I sit here so still;

As I rise at your bidding, as I eat at your will.


 

I'm a small child of ten with a father and mother,

Brothers and sisters, who love one another,

A young girl of sixteen with wings on her feet.

Dreaming that soon now a lover she'll meet;

A bride soon at twenty -- my heart gives a leap,

Remembering the vows that I promised to keep;

At twenty-five now I have young of my own,

Who need me to build a secure, happy home;

A woman of thirty, my young now grow fast,

Bound to each other with ties that should last;

At forty, my young sons have grown and are gone,

But my man's beside me to see I don't mourn;

At fifty once more babies play 'round my knee,

Again we know children, my loved one and me.

 

Dark days are upon me, my husband is dead,

I look at the future, I shudder with dread,

For my young are all rearing young of their own,

And I think of the years and the love that I've known;

I'm an old woman now and nature is cruel --

'Tis her jest to make old age look like a fool.

 

The body is crumbled, grace and vigor depart,

There is now a stone where once I had a heart,

But inside this old carcass a young girl still dwells,

And now and again my battered heart swells.

 

I remember the joys, I remember the pain,

And I'm loving and living life over again,

I think of the years, all too few -- gone too fast,

And accept the stark fact that nothing can last --

So I open your eyes, nurses, open and see

Not a crabby old woman, look closer, nurses -- see ME! 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus