מתוך הסרט "אוניות נייר"
יום הזיכרון - פרויקט פנים יום זיכרון
social
facebook whatsup email tweeter
יוסי ישעיה //
15.2.17
יום הזיכרון - פרויקט פנים יום זיכרון
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר

פנים. יום. זיכרון - מערך שיעור

שאלת הזיכרון וההנצחה תובעת טיפול מעמיק ומקיף. לפניכם מערך שיעור המלווה את פרויקט יום הזיכרון לחללי צה"ל פנים. יום. זיכרון שיסייע בכך

עבור רבים, יום הזיכרון מוקדש להתייחדות עם זכרם של אלה אשר הקריבו את חייהם למען הזכות לחיות כאן. עבור בני המשפחות השכולות, יום זה הוא מועד רשמי בלבד, מכיוון שמבחינתם כל יום הוא יום זיכרון - יום ההולדת, יום הנישואים, החופשה האחרונה. כל רגע צופן בחובו רסיסי געגוע.

פרויקט "פנים. יום. זיכרון" מבקש לרתום את הטכנולוגיה העכשווית להחייאת רסיסי זיכרון אלה ולשיתופם עם כולנו, מתוך אמונה כי הזיכרונות נושאים משמעות מעבר ליום אחד בשנה.

אתם מוזמנים להצטרף אלינו למסע בזיכרון האישי- קולקטיבי שלנו. תמונה אחר תמונה. (מתוך אתר "בית אבי חי")

 

מטרת הלימוד ושאלות עיקריות

 

לפתוח צוהר להתמודדות עם שאלת הזיכרון ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה. ברוח זו, השאלות המנחות יכולות להיות את מי ומה אנחנו זוכרים ביום הזה? האם מדובר ביום אבל פרטי או ביום אבל קיבוצי? האם חייבים להפריד בין השניים?

 

הערות

משום שמדובר בנושא רגיש ורגשי עבור אנשים רבים כדאי לנתב את ההנחיה בצורה זהירה ולשים לב במיוחד להימנעות משיח תוקפני או פסקני מדי במהלך הדיונים. המערך מכיל קטעים רבים ויכול להיות מעמיס לימודית לכן רצוי לתכנן מראש את תהליך המסירה לפי היכרות עם הקבוצה ולברור את הקטעים לפי ניהול הזמן הרצוי תוך שמירה על הרצף הרעיוני של הלימוד.

 

נבואה מצמררת- לזכרו של נמרוד שגבמתוך נבואה מצמררת

רצף רעיוני של המפגש:

הצפת והכרת היחס ליום הזיכרון כין המשתתפים.
קינת דוד - לימוד כפתח לשאלת המתח בין הזיכרון האישי לקיבוצי.
יובל הראל - קירוב השאלה למציאות ימינו.
סרטוני פנים. יום. זיכרון. - הצפת ביטוי הזיכרון האישי ושאלת הניתוק מהקולקטיב.
סיכום (בעזרת או ללא השיר) אין לנו חיילים אלמונים- שילוב האישי והקולקטיבי.

 

דיון ראשוני (~10 דק')

שאלה לדיון: מה אתם זוכרים ביום הזיכרון?

למנחה: רצוי להכווין בהתאם לגודל הקבוצה ולגיל המשתתפים. כדאי לאפשר גם להציף תחושות, אירועים או אנשים.

 

קינת דוד (~15 דק')

עושים סבב הקראה של קינת דוד (כל אחד קורא שורה)

קינת דוד / שמואל ב', א, י"ז-כ"ז:

[וַיְקֹנֵן דָּוִד אֶת הַקִּינָה הַזֹּאת עַל שָׁאוּל וְעַל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ: וַיֹּאמֶר לְלַמֵּד בְּנֵי יְהוּדָה קָשֶׁת  הִנֵּה כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר]

הַצְּבִי, יִשְׂרָאֵל, עַל-בָּמוֹתֶיךָ, חָלָל: אֵיךְ, נָפְלוּ גִבּוֹרִים. אַל-תַּגִּידוּ בְגַת, אַל-תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצֹת אַשְׁקְלוֹן: פֶּן-תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים, פֶּן-תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים. הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ, אַל-טַל וְאַל-מָטָר עֲלֵיכֶם-וּשְׂדֵי תְרוּמֹת: כִּי שָׁם נִגְעַל, מָגֵן גִּבּוֹרִים-מָגֵן שָׁאוּל, בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן. מִדַּם חֲלָלִים, מֵחֵלֶב גִּבּוֹרִים-קֶשֶׁת יְהוֹנָתָן, לֹא נָשׂוֹג אָחוֹר; וְחֶרֶב שָׁאוּל, לֹא תָשׁוּב רֵיקָם. שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן, הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִם בְּחַיֵּיהֶם, וּבְמוֹתָם, לֹא נִפְרָדוּ; מִנְּשָׁרִים קַלּוּ, מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ. בְּנוֹת, יִשְׂרָאֵל-אֶל-שָׁאוּל, בְּכֶינָה; הַמַּלְבִּשְׁכֶם שָׁנִי, עִם-עֲדָנִים, הַמַּעֲלֶה עֲדִי זָהָב, עַל לְבוּשְׁכֶן. אֵיךְ נָפְלוּ גִבֹּרִים, בְּתוֹךְ הַמִּלְחָמָה-יְהוֹנָתָן, עַל-בָּמוֹתֶיךָ חָלָל. צַר-לִי עָלֶיךָ, אָחִי יְהוֹנָתָן-נָעַמְתָּ לִּי, מְאֹד; נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי, מֵאַהֲבַת נָשִׁים. אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים, וַיֹּאבְדוּ כְּלֵי מִלְחָמָה.

 

שאלות: 

למי מיועדת קינת דוד? האם היא שיר זיכרון וכאב פרטי או כללי וציבורי?

 (למנחה: כדאי להדגיש את המתח בין הפנייה האישית אל הנופלים בשמותיהם מול מטרת הקינה המוצהרת בפס' י"ז והפנייה לכלל עם ישראל).

מדוע לדעתכם הטקסט הזה משמש בטקסי זיכרון?

 

יובל הראל (~ 25 דק׳)

בעת מלחמת לבנון, ביום השלישי ללחימה, 8 ביוני 1982, נהרג יובל הראל, בן מרים ויחזקאל, חייל בחיל השריון, מפגיעת טיל נגד טנקים במחנה הפליטים עין אל-חילווה שליד צידון. חבריו של יובל הראל, בן חיה ויוסף, שקראו את מודעות ההרוגים בקצין העיר, חשבו בטעות כי מדובר בחברם, וסיפרו לחיה ויוסף כי בנם נהרג. לאחר בירורים נוכחה המשפחה לדעת כי יובל עדיין בין החיים. ב-10 ביוני נהרג בקרב בלבנון גם יובל הראל, בנם של חיה ויוסף, חייל בגדוד 50 של הנח"ל המוצנח. כאשר הגיעו חיילים ממוקד קצין העיר לביתם של חיה ויוסף הראל והודיעו להורים על מות בנם, סירבו תחילה ההורים להאמין, והסבירו כי ישנו עוד יובל הראל, בן מרים ויחזקאל, שנהרג; אך לצערם, הידיעה על מות בנם הייתה נכונה. שני החיילים משכונת תלפיות שבירושלים, בעלי השם הזהה, נקברו בסמוך זה לזה, באותה השורה בבית הקברות הצבאי בהר הרצל.

(מתוך: "ויקיפדיה")

 

 

 

 

בְּרִית דָּמִים 

 

מילים: עמנואל צבר

לחן: יאיר רוזנבלום

 

 

עַל דַּעַת הַמָּקוֹם וְעַל דַּעַת הַקָּהָל

רָכַבְנוּ סוּפהָ וְגַם סַעַר,

בּוֹטְחִים,

"אַל-תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל-הַנַּעַר".

 

וּבִישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה, וּבִישִׁיבָה שֶׁל מַטָּה

עוֹד זֶה מְדַבֵּר, וְזֶה בָּא

הַלַּיְלָה הַהוּא, יִקָּחֵהוּ-הָאֹפֶל,

הַלַּיְלָה הַהוּא בָּא.

 

לְמוּדִים וּשְׂבֵעִים, יוֹדְעִים אֶת הַשָּׁעָה,

שָׁעֲטוּ הַרְאֵלִים, יוּבָלִים,

חַיָֹלִים

לְבָנוֹן וְשִׂרְיוֹן וְקו-ל שׁוֹבֵר אֲרָזִים.

 

וּבִישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה, וּבִישִׁיבָה שֶׁל מַטָּה

עוֹד זֶה מְדַבֵּר, וְזֶה בָּא

הַלַּיְלָה הַהוּא, יִקָּחֵהוּ-הָאֹפֶל,

הַלַּיְלָה הַהוּא בָּא.

 

בַּלַּיְלָה הָהוּא, אִמָּא, הַרְאֵל לְקִינוֹת יוּבָל,

עוֹד זֶה מְדַבֵּר, וְזֶה בָּא, אִמָּא,

יוּבָל עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל.

 

בַּלַּיְלָה הָהוּא, אַבָּא, הַיְתָה צְעָקָה גְּדוֹלָה.

עוֹד זֶה מְדַבֵּר, וְזֶה בָּא

הַרְאֵל גַּם יוּבָל, יוּבָל גַּם הַרְאֵל,

וְעִיר תַּלְפִּיּוֹת שַׁכּוּלָה.

 

וּבִישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה, וּבִישִׁיבָה שֶׁל מַטָּה

עוֹד זֶה מְדַבֵּר, וְזֶה בָּא

הַלַּיְלָה הַהוּא, יִקָּחֵהוּ-הָאֹפֶל,

הַלַּיְלָה הַהוּא בָּא.

 

תַּלְפִּיּוֹת לָךְ אַרְצִי, הַרְאֵלִים בִּשְּׁעַרֵךְ.

בְּרִית דָּמִים, בְּרִית עוֹלָם בִּבְשַׂרֵךְ,

אֶת אֵימַת הַיָּמִים יְנָחֲמוּ יְלוּדַיִךְ

וְאָתְּ בְּדָמַיִךְ חֲיִי.

 

 

קוראים יחד את השיר (או שומעים ביצוע שלו). ומנסים למצוא עם המשתתפים את הארמזים.

["על דעת המקום ועל דעת הקהל", "בישיבה של מעלה, ובישיבה של מטה" -תפילת כל נדרי.

"אַל-תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל-הַנַּעַר-  מסיפור עקדת יצחק.

"עוֹד זֶה מְדַבֵּר, וְזֶה בָּא- בשורות איוב

 "הַלַּיְלָה הַהוּא, יִקָּחֵהוּ-אֹפֶל" משאלה המתייחסת לליל לידתו של איוב

"עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל" מקינת דוד

"בְּדָמַיִךְ חֲיִי" ספר יחזקאל.

"לבנון ושריון וקול שובר ארזים" - תהילים (מלחמת לבנון)

"הייתה צעקה גדולה" מכת בכורות במצרים

"ברית עולם בבשרך" הברית בין האל לאברהם (בראשית יז, יג)]

 

שאלה: האם השיר הוא על הכאב של משפחות הנופלים או התדהמה שהיכתה במדינה ?

(מצד אחד מופיעים שמותיהם, מצד שני השימוש הכבד בארמזים מעיד על רצון לקשור את הזיכרון והכאב למשפחת השכול והכאב הציבורי)

 

למנחה: "מחבר השיר, עמנואל צבר, שירת בשנת 1984 כשליח הסוכנות היהודית בלונדון, ולבקשת שגריר ישראל בבריטניה יהודה אבנר חיבר את השיר כקטע לכבוד טקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל בלונדון באותה שנה. הוא שמע מאיש הטלוויזיה דן סממה את סיפורם של החיילים, והחליט לכתוב שיר על כך. צבר העביר את השיר ליאיר רוזנבלום, ששהה גם הוא בלונדון באותה עת, ורוזנבלום הלחין את השיר לקראת הטקס" (מתוך: ויקיפדיה)

 

שאלה: האם העובדה שהשיר חובר בידי אדם שלא הכיר כלל את המשפחות עוזרת לנו להכריע?

 

אוניות נייר/ דני והסנדלר (~30 דק')

 

צופים יחד בשני הסרטונים ואז קריאה בחברותות (חלק את סיפורו של יעקב דן טייכלר ז"ל וחלק את של עזרא אשר ז"ל)

 

אוניות נייר:

 

 

דני והסנדלר: 

 

 

יעקב דן טייכלר:

יעקב דן טייכלר - בית אבי חי

 

עזרא אשר- בית אבי חי

עזרא אשר - יזכור

עזרא אשר  - כתבה

 

שאלות לחברותות:

מה מהטקסטים או הסרטון שראיתם מספר לנו על האדם? 
מה לדעתכם מתאים יותר ליום הזיכרון? מדוע?

למנחה: כאן מתאים לספר למשתתפים על הפרויקט (ההסבר מופיע בראש המערך).

 

סיכום (~15 דק')

מקריאים את השיר עד השורה ולכלם שמות ושואלים :  על מי עמיחי כותב?

למנחה: עד לנקודה זאת, השיר מתאר את חווית הזיכרון הקיבוצי הישראלי, על מורכבותו האישית.

ממשיחים עד סוף השיר.

עמיחי מחבר בין האישי לפרטי. האם החיבור נכון בעיניכם?

אין לנו חיילים אלמונים/ יהודה עמיחי

 

 

אֵין לָנוּ חַיָּלִים אַלְמוֹנִים,

אֵין לָנוּ קֶבֶר הַחַיָּל הָאַלְמוֹנִי,

מִי שֶׁרוֹצֶה לְהַנִּיחַ זֵרוֹ

צָרִיךְ לְפָרֵק אֶת זֵרוֹ

לְהַרְבֵּה פְּרָחִים וּלְחַלְּקָם

לְעָלִים וּלְפַזְּרָם.

וְכָל הַמֵּתִים שָׁבִים הַבַּיְתָה

וּלְכֻלָּם שֵׁמוֹת,

גַּם לְךָ, יוֹנָתָן

תַּלְמִידִי, אֲשֶׁר שִׁמְךָ בְּיוֹמָן הַכִּתָּה

כְּשִׁמְךָ בִּרְשִׁימַת הַמֵּתִים.

תַּלְמִידִי שֶׁהָיִיתָ,

בַּעַל שֵׁם שֶׁהָיִיתָ,

בַּעַל שִׁמְךָ.

בָּאַחֲרוֹנָה יָשַׁבְתִּי אִתְּךָ

בְּאַרְגָּז מְכוֹנִית בְּדֶרֶךְ הֶעָפָר

לְיַד עַיִן גֶּדִי. אָבָק

הִתְרוֹמֵם מֵאֲחוֹרֵינוּ

וְלֹא רָאִינוּ אֶת הֶהָרִים.

אָבָק הִסְתִּיר אֶת מָה שֶׁצָּרִיךְ

הָיָה לִקְרוֹת שָׁלֹשׁ שָׁנִים

לְאַחַר מִכֵּן: עַכְשָׁו.

אָנָּא, גַּם אֵלֶּה שֶׁלֹּא הִכִּירוּ אוֹתוֹ,

אֶהֱבוּ אוֹתוֹ גַּם אַחַר מוֹתוֹ,

אֶהֱבוּ אוֹתוֹ: עַכְשָׁו חָלָל,

מָקוֹם רֵיק שֶׁצּוּרָתוֹ – צוּרָתוֹ

וּשְׁמוֹ – שְׁמוֹ.

 

* סבב סיכום:  האם יום הזיכרון חייב להיות אישי או קיבוצי? האם הוא יכול להיות שניהם?

לקריאה נוספת: כולם היו בנינו? http://hamishpat.colman.ac.il/files/05_2011/bronsteon_01.pdf

 

 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus