לקדש את הטוב
התחדשות
social
facebook whatsup email tweeter
אורן קפלר //
13.9.10
התחדשות
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר

לקדש את הטוב

יום הכיפורים הוא הזדמנות לבקש סליחה, אבל גם להיזכר בדברים הטובים שעשינו ובאלה שעשו למעננו. הפסיכולוג הקליני אורן קפלן מסביר למה חשוב לטפח את מה שפורח בחיינו

בהרצאה בכנס על "הסליחה", שנערך לפני כ-50 שנה, התייחס הפילוסוף היהודי-צרפתי עמנואל לוינס ליום הכיפורים ואמר: "יום הסליחה הוא אמנם יום קבוע בלוח השנה, והסליחה - כלומר שחרור הנפש מן האשמה - דורשת תאריך קבוע בלוח; אולם הצורך בתאריך קבוע לתשובה הוא כדי שמעשה זה יוכל להיעשות בכל יום".

משפטיו של לוינס מעוררים סימני שאלה. מדוע יש צורך בתאריך קבוע אם הסליחה כתהליך יכולה להיעשות בכל יום? האם שחרור הנפש מהאשמה הוא היעד הנעלה ביותר שנוכל לדרוש מיום הסליחה?

 

דבריו של לוינס מתייחסים למחזוריות של האשמה, הסליחה והתשובה, וכן לריטואל שנדרש לביצוע הסליחה. לכאורה, ברמה הערכית אין סיבה שנחטא כלל ויש לנו אחריות לממש את מחוייבויותינו - לפחות אלה שאנו שלמים עמן ורוצים בהן.

 

ניקח דוגמה פשוטה ונפוצה, אמנם לא לחטא, אבל למושא אשמה נפוץ במיוחד: עד כמה היינו נוכחים בשנה האחרונה עבור אלה שאנו אוהבים יותר מכל? עולם העבודה המודרני סוחף הורים רבים לשעות עבודה ולעיסוקים שאינם מותירים להם זמן איכותי במחיצת ילדיהם כפי שהיו רוצים. הורים רבים נשבעים בכנות שמעתה יקדישו זמן רב יותר לשהייה משותפת עם ילדיהם או עם בן/בת זוגם - אבל משימות החיים לא מאפשרות זאת.

 

מדוע? נראה שהמחויבות הערכית היא דבר אחד, אך השגרה חזקה מכל. כולנו מכירים את תופעת האבות העסוקים שלאחר גירושיהם מצליחים לפתע לפנות אחר צהריים קבוע כדי לראות את ילדיהם כחלק מהסדרי המשמורת שקבעו עם גירושיהם, דבר שלא היו יכולים לעשות כשהיו נשואים. הדבר היחיד שהשתנה הוא שמפגשיהם עם הילדים שולבו במשימות השגרה ונקבעו בלוח השנה, כמו המשימות במקום העבודה. 

 

מכאן שלקביעת תאריך קבוע בלוח למימוש נושאים ערכיים יש חשיבות עצומה. מדבריו של לוינס אפשר ללמוד את האמת הפשוטה, שהספונטניות והמחויבות הנפשית לבדן אינם מספיקות: נדרשת גם "הביורוקרטיה" הריטואלית שאנו כופים על עצמנו לצורך מימוש מחוייבות זו.

 

נראה אם כן, שקיומם של העוול ושל החטא הוא חלק מהשגרה האנושית. אולי בשל כך על רוב החטאים אפשר לכפר, לסלוח ולהיסלח, כל עוד קיימת הכרה ותשובה - "אשמנו, בגדנו, גזלנו...", "השיבני ואשובה" ולבסוף מחילת האל - "הבן יקיר לי אפרים, אם ילד שעשועים – כי מדי דברי בו, זכור אזכרנו עוד". הנה מגיעה סליחת האל אך עמה גם דבר מה רגשי וחיובי שהוא מעבר לסליחה, אותה חיבה נוסטלגית שעדיין קיימת בעיני האל כלפי אפרים. ייתכן שהיא זו שמאפשרת גם סליחה לחטאיו, שוב ושוב. חיבה בסיסית זו מביאה אותנו לדון בחשיבות הכרת התודה.

 

מסליחה להכרת תודה

" בכוס שרק חצייה מלא יש את החלק האפל והריק, את החטא והעוול, אלה שגרמתי לאחרים ואלה שנגרמו לי. אבל להלך הצמא במדבר לא תועיל מחצית הכוס הריקה, שכן המים החיים מצויים רק במחצית הכוס המלאה. " כפי שיום הכיפורים מתמקד בחטא ובסליחה, ופחות בדברים הטובים שקרו ובהכרת תודה כלפיהם, כך נהגה הפסיכולוגיה המסורתית להתמקד במאה השנים האחרונות במקורות הקושי הנפשי ובאופן ההתגברות עליו. שיעורי דיכאון בקרב האוכלוסיה המערבית, שעלו בעשרות מונים במאה האחרונה, הפכו את הדיכאון למחלה הרפואית הקטלנית ביותר של המאה הנוכחית, לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי. 

 

פסיכולוגיה חיובית היא גישה מניעתית, מעין "טיפת חלב" של הפסיכולוגיה. במקום לבחון את מקורות הפתולוגיה, היא בוחנת את מקור הכוחות, הבריאות והחוסן הנפשי. מטרתה היא לטפח תקווה ויכולת להתמודד עם משברים בחיים מחד גיסא, ולהגיע לשגשוג, לפריחה ולמימוש פוטנציאל מקסימליים מאידך גיסא.

 

מפתח ההצלחה של הגישה מפתיע בפשטותו – אכן, בכוס שרק חצייה מלא יש את החלק האפל והריק, את החטא והעוול, אלה שגרמתי לאחרים ואלה שנגרמו לי. אבל להלך הצמא במדבר לא תועיל מחצית הכוס הריקה, שכן המים החיים מצויים רק במחצית הכוס המלאה. הכרת תודה למצוי ולקיים הינה החלק המשלים, הנחוץ לחיים בריאים ומלאים, מבלי להתעלם כמובן מהמסורת הוותיקה, החילונית והדתית, הדורשת זיהוי פגמים, סליחה ותשובה.lekadesh_et_hatov איך מיישמים את רוח הפסיכולוגיה החיובית ביום הכיפורים הקרוב? ראשית, צרו את הריטואל: קבעו בלוח השנה מועד לסליחה, לפגישה עם אמונתכם, לפגישה עם ילדיכם, כדי שמעשה זה יוכל להיעשות בכל יום (כמו שמסביר לוינס). שנית, בקשו סליחה על עוולות ועל חטאים שעשיתם, ולא פחות חשוב: הכירו תודה על הדברים החיוביים שאירעו וניתנו לכם. תיקון התקלות הוא חשוב, אך לא פחות חשוב לטפח את מה שפורח ומשגשג. כך הסליחה והתשובה יהיו שלמות יותר: "הבן יקיר לי אפרים, אם ילד שעשועים - כי מדי דברי בו, זכור אזכרנו עוד".

 

אורן קפלן הוא פרופסור לפסיכולוגיה ולמינהל עסקים במסלול האקדמי המכללה למינהל, פסיכולוג קליני וכלכלן, מנהל אקדמי של תוכנית בפסיכולוגיה חיובית ב"להב" אוניברסיטת תל אביב, וממובילי התחום בישראל.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus