כשיש פוליגרף פנימי

20.09.11

גדי סוקניק לא יכול לשקר לעצמו. האמת הפנימית שלו יותר חזקה מחיי השגרה הזוהרים אליהם הורגל בחדשות ערוץ 2. "בוקר אחד בצבץ חיידק טורף תעסוקתי שתוקף אותי אחת לכמה שנים, והודיע לי שזהו-זה. מיצינו". ומה אחר כך? סלאלום תעסוקתי שלא יבייש את טובי האקרובטים

לגדי סוקניק יש נוהל מובנה, "אימפולסיבי" כהגדרתו: כאשר הוא מאבד עניין בעיסוק מסוים, הוא לא נרגע עד שמגיע השינוי שמשיב לו את האדרנלין. זה בדיוק מה שקרה ב-2007, כאשר מילא את התפקיד שנחשב לפסגת השאיפות בתחום החדשות - הגשת מהדורת החדשות של ערוץ 2. למרות הפרסום, הזוהר והכסף הגדול, יום בהיר אחד החליט העיתונאי הוותיק להודיע על פרישה. מהלך כזה אינו אופייני בתעשייה, ובכלל בעולם, שבהם האדם הסביר נאחז בקרנות המזבח המוזהב עד כלות, אבל סוקניק החליט לפרוש דווקא בשיא, אל עבר עתיד לא נודע. הוא ספג כמובן לא מעט אמירות נוסח "אתה עוד תצטער על זה", אבל היה נחוש לבצע Refresh בחייו.

 

"אחרי יותר משש שנים בתפקיד הספציפי הזה, שוב בצבץ בוקר אחד אותו חיידק טורף תעסוקתי שתוקף אותי אחת לכמה שנים, והודיע לי שזהו-זה. מיצינו. למה? יש לכך כמה היבטים, אבל המרכזי שבהם הוא הצורך הפנימי שלי, יחד עם אותה אמת פנימית חמקמקה, שתובעים מעת לעת שינוי, חידוש ורענון. השניים האלה אינם מסתפקים בתירוצים כמו 'אני כבר מבוגר בשביל לחפש עבודה חדשה', 'איפה אמצא ג'וב כל כך מעניין ומכניס', 'הדעיכה במודעות הציבורית עלולה להיות מייסרת' או 'אתה עוד תצטער על זה'.

 
ראייה פילוסופית. סוקניק (צילומים: יוני המנחם)

לא עברו יותר משבועות ספורים מאז שהרעיון המטריד של עזיבה החל לנקר, ועד שניגשתי אל המנהל שלי דאז, והודעתי לו שבצער רב אני מתכוון לעזוב את התפקיד. לנוכח תדהמתו, הבהרתי שאשאר ככל שאדרש, וסירבתי באדיבות להצעות חלופיות שהעלה. הרגשתי צורך ש'אם כבר - אז כבר'. או במילים פשוטות, הרגשתי שעליי להתרחק מעיסוק פעיל בשידור אקטואליה, כדי לראות איך העולם נראה מזווית שונה, לבחון את עצמי אל מול שינוי דרמטי בסיטואציה האישית, ובעיקר - לנקות את הראש. פשוטו כמשמעו. בפועל תקופת המעבר התקצרה מאוד, ובסוף אותו חודש, אוגוסט 2007, כבר סיימתי את העבודה ויצאתי לדרך חדשה שהיתה בעצם סוג של סלאלום תעסוקתי".

 

ובאמת, הדרך הזו לא היתה אופיינית למגיש חדשות לשעבר. בפועל בחרת בדרך הרבה פחות מעונבת.
"כהרגלי, הפרישה מהתפקיד הזה היתה שונה לחלוטין ממה שניתן היה לצפות, גם מהזווית שלי, ובוודאי מהזווית של אחרים. בשנים שחלפו עשיתי דברים שונים ומשונים: מהגשת שעשועון פרובוקטיבי, דרך ייעוץ לטייקון, הגשת תוכנית אקטואליה רכה בשעות הפרה-פריים, הבלחות רבות במשדרי חדשות ואקטואליה, ועד לאינספור הרצאות, הנחיות, ובין היתר גם הקמת חברת 'פרסקאסט' שעוסקת בהפקת שידורי וידיאו באינטרנט".

 

תנודות כאלה בין עבודות שונות וג'ובים מזדמנים עלולות לרמז על חוסר ביטחון תעסוקתי.
"ללא ספק. זה חלק מהסיכון שלקחתי גם בעבר, בחלק מן הצעדים האישיים שעשיתי - החל מעזיבת ערוץ 1 לטובת ערוץ 2 שרק התחיל, וסיים בעזיבת ערוץ 2. זה חלק מההימור שתמיד הייתי מוכן וחייב לקחת על עצמי, כדי לספק את הרצון שלי למצוא את עצמי יום-יום בתהליך מעניין ובלתי מתסכל. העובדה היא שהאומץ בסופו של דבר משתלם, וחרף עליות ומורדות קטנים - בסופו של דבר גם הפרנסה נשארה איתנה".

 

בצעירותך למדת פילוסופיה. לתהליך שעברת התלוו תהיות פילוסופיות-רוחניות שונות?  
"כמעט מאז ומתמיד, וביתר שאת בשנים האחרונות, אני מסתכל על המתרחש בכלל ובפרט בראייה 'פילוסופית', שחלק ממנה כנראה עולה מן השאלה שלך. כלומר, ישנה שמירה על אגו מצומק וידיעה שהזוהר הוא מזויף, ובסוף - ולמעשה גם בדרך - אתה נשאר רק עם עצמך, עם הערכים שלך ועם הרצון הבסיסי לעשות דברים מעניינים ומועילים ככל האפשר גם לסביבתך".  " הייתי חייב לעצמי את השינוי הזה, ובלי ההתרחקות מהתחום לפרק זמן - לא הייתי יכול לשקול לחזור "

 

אם לא היית מבצע את השינוי, איפה היית היום לדעתך? איזה מן אדם היית?
"אני מניח, וזו היתה גם הסיבה לשינוי הדרמטי כביכול, שהייתי עלול להמשיך עד היום, כמו מרבית הקולגות שלי, לעשות את אותו תפקיד, כמעט ללא הבדלי ניואנסים, מה שללא ספק היה הופך חלק ניכר - אם לא את כל - הימים שלי, למתסכלים. כשפרשתי מהגשת החדשות, שלפתי את הביטוי 'כלוב זהב', שאחר כך מיקי חיימוביץ אימצה גם כן כשפרשה, ונדמה לי שהוא משקף את המציאות שהיתה כהווייתה. בהמשך לכך, אין שום זוהר שמפצה על תסכול אישי וחוסר סיפוק. צריך לטעום מן החיים טעמים רבים ככל האפשר, ומי שיכול להרשות לעצמו לשרוד כלכלית ולשלם בכך גם ברמה האישית, אני ממליץ לו לעשות צעד דומה".

 

אבל בכל זאת חזרת לתחום האקטואליה כעבור שנים ספורות.
"העובדות מוכיחות שאחרי שבחנתי את עצמי בשלל עיסוקים - כולל אינספור ניסויים ותעיות שלא נמנו כאן בגלל קוצר היריעה או חוסר החשיבות - חזרתי לאזור שבו אני נהנה, ושבו יש לי ערך מוסף: אקטואליה. כנראה שאין כמו פסק זמן להתרעננות, כדי לבחון את עצמך ולראות ממה אתה נהנה ובמה אתה טוב. בשלב זה הייתי שותף, אחרי תוכנית האקטואליה הרכה 'אנשי היום', שרצה שתי עונות בערוץ 2, לעונה ראשונה של תוכנית התחקירים '360', גם היא ברשת, ערוץ 2. בעוד אנחנו מדברים, יש סיכוי גדול שאצטרף גם לעונה הבאה של '360'. ובנוגע לחזרה לעין הסערה האקטואלית - חדשות - זה בהחלט אפשרי, אם תיווצר הסיטואציה ההולמת. היו כבר פניות בשנים האחרונות, אבל לא הסתייע, לעתים בגלל 'טיימינג' לא מתאים".


אז בדיעבד ההחלטה לעזוב בפתאומיות היתה סוג של טעות? הרי לא בטוח שמתישהו תיפול על טיימינג טוב. לא בטוח שאחרי שעזבת, תוכל לחזור.
"לשאלה הזו יש תשובה חד משמעית: לא מדובר בתזמון. מדובר בצורך שאין ממנו חזרה. במילים אחרות, הייתי חייב לעצמי את השינוי הזה, ובלי ההתרחקות מהתחום לפרק זמן - לא הייתי יכול לשקול לחזור. צריך לזכור שכאשר פרשתי הייתי אחרי כ-30 שנה של עיסוק יומיומי ואינטנסיבי באקטואליה וחדשות, מקול ישראל ברדיו ועד לטלוויזיה לסוגיה. עם כל הצניעות, ספק אם יש איש חדשות בישראל שיש לו את הרקורד שצברתי באותן שנים ואחריהן. כמו שאני מכיר את עצמי, בהחלט יתכן שאמצא את עצמי בשלב כלשהו חוזר לעסוק בחדשות הארדקור, ו... יתכן גם שלא".

Model.Data.ShopItem : 0 6

עוד בבית אבי חי