1. תקופה כחולה

icon-33

עדה רימון ואופק שמר
השיר "אני יושב במעגל ומסתכל סביבי" מאת ובהקראתו של זלי גורביץ'

מה הדליק אותך בלחישה שקיבלת? שמחנו לקבל את הלחישה הראשונה וליצור יצירה בנושא "אור". במשך תקופה ארוכה אספנו גלויות ותמונות של מקומות שדהו בשמש ובחרנו ליצור בהשראת הצבעוניות והחומריות הדהויה-שרופה שלהן. התהליך שעברו התמונות הישנות מספר לנו סיפור על זמן ועל הזנחה ומזכיר שהכול הוא חלק מהטבע. העבודה שלנו היא קולאז'ית: אנחנו מניחים דימויים זה בצד זה לפני שברור לנו מה עומד להיווצר. תהליך העבודה היה מוגבל מראש לזמן קצר, בסך הכול ארבעה ימים, וזה קצת מבהיל...
את היצירה התחלנו בתמונה של מפרץ חיפה, שאנחנו רואים מחלון הסטודיו שלנו, ושילבנו בה דימוי של ענק שנכנס ויוצא מהמים. רק בשלב מאוחר יותר מצאנו את השיר היפה של זלי גורביץ', והכול התחבר: הענק נהפך ליושב במעגל, קרעי הווידאו של הסביבה נכנסו לתוכו וציר הזמן של הסרט נוצר.

עדה רימון ואופק שמר אנימטורים, הכירו בלימודים בבצלאל ומאז חיים ועובדים יחד. יצרו יחד את הסרט הקצר "בוקה מבוקה ומבולקה" וסרט אנימציה על ישעיהו ליבוביץ.

המשך קריאה

2. אנחנו

a-23

הדס גלעד

מה הדליק אותך בלחישה שקיבלת? בגלל הגשם, לא היה לי חיבור לאינטרנט מעל לשבוע וקבלתי את הטלפון השבור בלב הסערה. ביום שישי אחר הצהריים, יצאתי חדורת מוטיבציה, חמושה במטרייה, וחיפשתי בית קפה עם חיבור לרשת. הגעתי על סף כניסת השבת, ביקשתי אישור מיוחד לשבת על הבר שתי דקות ולצפות בסרטון דחוף. צפיתי פעם אחת, בלי לכתוב דבר. פגישה קצרה ומהירה של רושם. נפגשנו שוב למחרת. הקשבתי למילים. צפיתי שוב ושוב. חשבתי על חוץ ופנים. חשבתי על תכלת, שהוא לדעתי הצבע האהוב על אלוהים. חשבתי על ריבוי ועל אחד - והיה איזה אנחנו שהרגשתי שמתקרב אלי גדול ואפור כמו ענן. בלילה, שוב בלי אינטרנט, עם פתקית כחולה והד, כתבתי טיוטה. אנחנו, אנחנו. עוד לא ידעתי בדיוק מה. עלו דימויים ראשוניים. עננים קטנים. בבוקר חזרתי אל אותו בית קפה, אל אותו בר, לחבר מחשבות. קראתי לעצמי שוב ושוב בקול רם. זה חשוב בשירה, זרימת הנהר, ועוד יותר בטלפון שבור.

הדס גלעד. משוררת, שדרנית תכניות רדיו ספרותיות ומנחה סדנאות כתיבה.

המשך קריאה

3. אנחנו בארבע ידיים

33

לי דן ואדיס טספה סיבהט

מה הדליק אתכם בלחישה שקיבלתם?קיבלנו שירה מרגשת שנכנסת ישר אל הלב ולוקחת כל אחד למקומות שונים, לפרשנות שונה, כמו שרק שירה יכולה לעשות. לקחנו את המילה "אנחנו" בשתי ידיים, בארבע ידיים, ולשנו אותה בשפת הסימנים. ערסלנו אותה בלב, הנפנו אותה אל הפוליטי, אל הקהילתי ואל האישי. לא תרגמנו את השיר שקיבלנו מילה במילה, אלא לתחושה שקיבלנו: הידיים קטפו שיר חדש שהיה באוויר וכמו חיכה שנבוא אליו. גם לא תרגמנו כל מילה בשפת הסימנים למילה כתובה - רק את חלקן - כפירורי לחם המונחים על הדרך.

לי דן, אימא לשניים, מתורגמנית לשפת הסימנים.
אדיס טספה סיבהט, לקוי שמיעה מגיל שלוש, בוגר תיאטרון הגוף, עובד בבית הספר לחינוך מיוחד ניב בתל אביב ומדריך ב"הזמנה לשקט" במוזיאון הילדים בחולון.

אדיס ולי לוקחים חלק בקבוצת התיאטרון "אביסו", שמטרתה ליצור תיאטרון נגיש לשומעים ולחירשים כאחד. הקבוצה, בהדרכתו של פרופ' עתי ציטרון, פועלת כחלק ממעבדת מחקר באוניברסיטת חיפה.

שירה בשפת סימנים: לי דן ואדיס טספה סיבהט
בימוי ועריכת וידאו: יובל ארצי
צילום: אורי בורג
עיצוב פסקול: ניל גיבס- ג'אנגל סאונד
אנימציה: יפעת טרייגרמן

המשך קריאה

4. שירת הים הגווע

icon-35

יאיר מיוחס

מה הדליק אותך בלחישה שקיבלת?כל העיצורים הם תנועות. לי ואדיס לחשו לי שיר שהוא כמעט מחול בשפת הסימנים.
ביופי הזה ראיתי חלום ושברו. ודממה. את אלה מצאתי בים המלח - החלום ושברו בהתגלמותו, שכן הוא קודם כול שבר ואחר כך חלום ואחר כך השבר שממשיך לשכון בצד המציאות. שם הטבע וטבע האדם מתנגשים, מתמזגים, מתפלשים ונמקים.

יאיר מיוחס, צלם, בעליו של סטודיו זוז, שהקים עם שותפו עופר ריבק

המשך קריאה

5. כל שעמום ישועשע
(Network 1976)

a-26

נדב נבו ואביב היילוייל

מה הדליק אותכם בלחישה שקיבלתם? בתמונה שקיבלנו לא קורה כלום. הכלום נוכח בשיא תפארתו וגדולתו בדמות המדבר. הוא עוטף, הוא הווה, הוא קורא לנו לשבת ולהיבלע בתוכו. אבל הלא כלום שקורה בתמונה כבר לא (באמת) קורה. אנחנו לא מאפשרים עוד ל"כלום" לקרות. אנחנו בוחרים בבריחה; בריחה אל הווה אחר, אל הווה נקי מכלום, אל הווה שבו קורים דברים - דברים גדולים ביקום קטן. כחמישה אינצ'ים גודלו.

אביב היילוייל - כשהייתי בן שבע אבא הביא מחשב הביתה.
"מה עושים עם זה?", שאלתי.
"הכול", הוא ענה.
"גם חלליות?", שאלתי.
"גם חלליות!", הוא ענה.
מאז ועד היום אני בחיפוש אחר דברים שאפשר לעשות במחשב שעוד לא עשו. כיום אני אבא לשניים, איש תוכנה, איש חינוך, איש פרסום, אינטראקטיב ומשחקים.

נדב נבו -מאייר ואנימטו ר. למד במנשר, עובד ופועל בתל אביב, בעיקר בנחמה וחצי.

"עין גדי" מילים: איתן פרץ , לחן: דב אהרוני

המשך קריאה

6. שמן עמוק

ירמי שיק בלום, ניב מג'ר, נדב דירקטור

מה הדליק אתכם בלחישה שקיבלתם?הלוקיישן של תחנת אוטובוס עם חומר נפץ, שהוא למעשה שגרת חיינו המצערת, הטעינה אותנו לכתיבת הסרטון שלנו. תהליך העבודה היה בומבה: זורם, שיתופי וכיפי. כיף ליצור בדד ליין קצוב. זה מאלץ אותך לעבוד בצורה אסוציאטיבית יותר אבל גם פרקטית.


נדב דירקטור. במאי ועורך וידאו
ניב מג'ר. במאי, עורך, מוסיקאי, קומיקאי וסטנדאפיסט, חבר בקבוצת "כל מה שמצחיק בעולם".
ירמי שיק בלום. כותב, במאי, קומיקאי וסטנדאפיסט, חבר בקבוצת "כל מה שמצחיק בעולם".
צילום: אייל רפאלוב
משחק: לי לוטן ואמיר דירקטור
ע. הפקה: תמר להב

המשך קריאה

7. מלח הארץ
סיפור ישראלי

a-27

יצרו וערכו: יוחאי מי-טל ומאיה קוסובר
מספרים: משפחת רדליך

מה הדליק אתכם בלחישה שקיבלתם? חשבנו על הנושאים שעולים באופן בדיוני וקומי מלחישת המערכון שקיבלנו. התחלנו לחפש מקרים, אנשים וקולות שמהדהדים את הנושאים האלו במציאות. התחלנו לעשות תחקירים וראיונות אינטנסיביים בכל מיני כיוונים, עד שפגשנו את משפחת רדליך ואת הסיפור שלהם.

סיפור ישראלי -
חלום תמים של ארבעה חברי ילדות שהחל לפני שלוש שנים נהיה לפודקאסט המוביל בארץ ולתוכנית הרדיו-דוקו הראשונה בישראל. עונתה השלישית של התוכנית, המשודרת בגלי צה"ל, תחל בקרוב. בד בבד, נולדה לסיפור ישראלי תוכנית אחות ששמה Israel Story, שמשודרת באנגלית בטאבלט מגזין, ב-PRX ובתחנות הרדיו הציבורי המובילות בארצות הברית (NPR).

המשך קריאה

8. הבא מארץ מולדתו
ג׳אי מן בלאדו | جاي من بلادو

neta

נטע אלקיים ועמית חי כהן

מה הדליק אתכם בלחישה שקיבלתם?ה״לחישה״ שקיבלנו מהיוצרים לפנינו היתה תוכנית רדיו ששמה ״מלח הארץ״. סיפורו של זוג על רקע המלחמות, שבו הוזכר שמו של קיבוץ שכן מהנגב, שם עשתה האישה את שירותה הצבאי. על פניו, קשר קלוש: שנינו ממשפחות לעולים מצפון-אפריקה – לא אנשים שעונים בהכרח על ההגדרה "מלח הארץ", כפי שהיא נתפסת בחברה הישראלית.
ואולם, בעודנו מאזינים לתוכנית, שבה היו שזורות גם הקלטות של שירי עם ארץ ישראלים בלחנים רוסיים, קיבלנו מייל מבאשיר (הידוע בשם הבמה טוקאדים), חבר מרוקאי שחי בצרפת, דיג׳י ואספן תקליטים, שתמיד שולח לנו הקלטות מיוחדות שהוא מוצא. בעודנו מקשיבים להקלטה - שיר בשפה המרוקאית-יהודית - הבנו שאנחנו מזמזמים את הלחן והוא נשמע לנו מוכר ממש. עברו כמה דקות עד שהבנו מאין. ההקלטה שייכת ליוצר חיים בוטבול (حاييم بوطبول) בשבילנו, הוא הרוקיסט של המוזיקה המרוקאית-השעבית, ותקליטיו הישנים חושפים הגשות וביצועים ייחודיים, בעלי השפעות ססגוניות אפריקאיות, אנדלוסיות, אמריקאיות, ומתברר שגם…רוסיות.
אין לנו מושג איך התגלגל הלחן הרוסי המוכר לישראלים כלחנו של השיר ׳ בערבות הנגב ׳ או ' שיר הפרטיזן' לידיו של בוטבול, שמעולם לא עלה לארץ, אינו דובר עברית-ישראלית וחי עד היום בין קזבלנקה לצרפת. המילים של בוטבול מתארות דימוי של אדם שעולה מן המדבר, רכוב על סוס, מגיע מארץ מולדתו, ופניו מחפשות את דרכו. השיר מפייט את אותו רגע של הליכה או רכיבה, כמעט תעופה, כרגע מלא יופי, כמו שרק אדם שמגיע מארץ מולדתו ודוהר אל עבר העתיד, אולי אל הגאולה, יכול להיות.
בכל אופן, הסוף כבר ידוע. השכינה דרך באשיר שלחה לנו את התשובה לתוכנית הרדיו. קיבלנו בסך הכל 96 שעות להקליט, לצלם, לערוך ולהפיק שיר וקליפ – והרי לפניכם יצירה רוסית-ישראלית-מרוקאית-יהודית.

נטע אלקיים ו עמית חי כהן ,שותפים לחיים וליצירה, מוסיקאים ויוצרים רב-תחומיים.

המשך קריאה

אולי יעניין אותך עוד

הפרויקט מופק בהשראת עקרונות הפורמט הבימתי " טלפון שבור" (הפקה וניהול אמנותי יעל שינקר ואיתי צור) אשר הוצג בצוותא בחודש יוני ועתיד לעלות שוב ב-10 בפברואר 2016.