למה אנחנו חייבים להסתלק?

אדם, עץ, שדה

בית אבי חי //
24.1.13
אדם, עץ, שדה
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר
למה אנחנו חייבים להסתלק?
שני עלים מנהלים שיחה עמוקה על מהות החיים ביער אפוף הקסם שבו נולד "במבי". מעגל של חיבור, התרופפות, נתק ונשירה בפרויקט מיוחד לט"ו בשבט

tree__site_2
איור: מיטל עופר
מִן הָאַלּוֹן הַגָּדוֹל שֶׁבְּפַאֲתֵי הָאָחוּ נָשְׁרוּ הֶעָלִים. הֵם נָשְׁרוּ מִכָּל הָעֵצִים.

אֶחָד מֵעַנְפֵי הָאַלּוֹן, שֶׁהִתְנַשֵּׂא מֵעַל לִשְׁאַר הָעֲנָפִים, הוֹשִׁיט אֶת עַצְמוֹ
הַרְחֵק אֶל הָאָחוּ. בִּקְצֵה קָצֵהוּ שֶׁל הֶעָנָף יָשְׁבוּ יַחְדָּו שְׁנֵי עָלִים.
"זֶה כְּבָר לֹא כְּמוֹ שֶׁהָיָה פַּעַם," אָמַר הֶעָלֶה הָאֶחָד.
"נָכוֹן, הַלַּיְלָה שׁוּב הִסְתַּלְּקוּ כֹּה רַבִּים מֵאִתָּנוּ... נִשְׁאַרְנוּ כִּמְעַט
הַיְּחִידִים עַל הֶעָנָף שֶׁלָּנוּ."
"אִי אֶפְשָׁר לָדַעַת בְּמִי זֶה יִפְגַּע," אָמַר הָרִאשׁוֹן. "גַּם כְּשֶׁהַיָּמִים הָיוּ
נאִים וְהַשֶּׁמֶשׁ פִּזְּרָה מֵחֻמָּהּ, קָרָה שֶׁפָּרְצָה סְעָרָה אוֹ חָלַף שֶׁבֶר עָנָן,
וְאָז נִקְטְפוּ רַבִּים מֵאִתָּנוּ, הֲגַם שֶׁהָיוּ צְעִירִים. אִי אֶפְשָׁר לָדַעַת בְּמִי
זֶה יִפְגַּע."
 

"עַכְשָׁו זוֹרַחַת הַשֶּׁמֶשׁ רַק לְעִתִּים נְדִירוֹת," נֶאֱנַח הֶעָלֶה הַשֵּׁנִי, "וּכְשֶׁהִיא
כְּבָר יוֹצֵאת הִיא לֹא מַעֲנִיקָה כֹּחוֹת. אֲנַחְנוּ צְרִיכִים כחוֹת מְחֻדָּשִׁים."
"מְעַנְיֵן אִם זֶה נָכוֹן," חִוָּה הָרִאשׁוֹן אֶת דַּעְתּוֹ, "מְעַנְיֵן אִם זֶה נָכוֹן,
שֶׁאֲחֵרִים בָּאִים בִּמְקוֹמֵנוּ, כְּשֶׁאֲנַחְנוּ מִסְתַּלְּקִים, וְאַחַר כָּךְ אֲחֵרִים בָּאִים
בִּמְקוֹמָם וְחוֹזֵר חֲלִילָה..."
"אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁזֶּה נָכוֹן," לָחַשׁ הַשֵּׁנִי, "אֲבָל קָשֶׁה אֲפִלּוּ לְתָאֵר אֶת זֶה
לְעַצְמֵנוּ... זֶה מֵעֵבֶר לַמֻּשָּׂגִים שֶׁלָּנוּ..."

"זֶה גּוֹרֵם לִי צַעַר רַב," הוֹסִיף הָרִאשׁוֹן. אָז שָׁתְקוּ זְמַן מָה. אַחַר כָּךְ
הוֹסִיף וְאָמַר הָרִאשׁוֹן בְּשֶׁקֶט: "לָמָּה אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לְהִסְתַּלֵּק...?"
"מָה קוֹרֶה לָנוּ כְּשֶׁאֲנַחְנוּ נִתָּקִים...?"
"אֲנַחְנוּ נוֹשְׁרִים לְמַטָּה..."
"מָה יֵשׁ שָׁם לְמַטָּה?"
"אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ," עָנָה הָרִאשׁוֹן. "אֶחָד אוֹמֵר כָּכָה, הַשֵּׁנִי אוֹמֵר אַחֶרֶת...
אֲבָל אַף אֶחָד לֹא יוֹדֵעַ."

שָׁאַל הַשֵּׁנִי: "הַאִם עוֹד מַרְגִּישִׁים מַשֶּׁהוּ? הַאִם אַתָּה עוֹד יוֹדֵעַ עַל
עַצְמְךָ כְּשֶׁאַתָּה שָׁם לְמַטָּה?"
הָרִאשׁוֹן הֵשִׁיב: "מִי יָכוֹל לוֹמַר? אַף אֶחָד מֵאֵלֶּה שֶׁהִגִּיעוּ לְמַטָּה לֹא
חָזַר כְּדֵי לְסַפֵּר עַל כָּךְ."
שׁוּב הִשְׂתָּרְרָה שְׁתִיקָה. וְאָז אָמַר הָרִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי: "אַל תִּתְיַסֵּר כָּל כָּךְ,
אַתָּה הֲרֵי מַמָּשׁ רוֹעֵד."

ale_site_2
איור" מיטל עופר
"הַנַּח לְזֶה," עָנָה הַשֵּׁנִי, "אֲנִי רוֹעֵד בְּקַלּוּת רַבָּה כָּל כָּךְ. הַחִבּוּר הֶחָזָק

אֶל הֶעָנָף כְּבָר הִתְרוֹפֵף."
"לֹא נְדַבֵּר עוֹד עַל דְּבָרִים כָּאֵלֶּה," אָמַר הֶעָלֶה הָרִאשׁוֹן.
הָאַחֵר הִסְכִּים אַךְ טָעַן לְעֻמָּתוֹ: "אֲבָל עַל מָה נְדַבֵּר אִם לֹא עַל זֶה?"
הוּא שָׁתַק וּלְאַחַר זְמַן קָצָר הִמְשִׁיךְ: "מִי מֵאִתָּנוּ יִהְיֶה הָרִאשׁוֹן שֶׁיֵּאָלֵץ
לְהַגִּיעַ לְשָׁם, לְמַטָּה...?"
"לְזֶה יֵשׁ עוֹד זְמַן," הִרְגִּיעַ הָרִאשׁוֹן, "מוּטָב שֶׁנִּזְכּרֹ כַּמָּה יָפֶה זֶה הָיָה,
כַּמָּה יָפֶה וְנִפְלָא! אָז, כְּשֶׁיָּצְאָה הַשֶּׁמֶשׁ וְחִמְּמָה אוֹתָנוּ, עַד שֶׁדָּמִינוּ
לְתַפּוּחַ מֵרבֹ בְּרִיאוּת. אַתָּה עוֹד זוֹכֵר? וְאֶגְלֵי הַטַּל עִם שַׁחַר... וְהַלֵּילוֹת
הָעֲנֻגִּים, הַנֶּהְדָּרִים..."

"עַכְשָׁו הַלֵּילוֹת אֲיֻמִּים," קוֹנֵן הַשֵּׁנִי, "וְאֵין לָהֶם סוֹף."
"אָסוּר לָנוּ לְהִתְלוֹנֵן," אָמַר הָרִאשׁוֹן, "אֲנַחְנוּ חָיִינוּ יוֹתֵר מֵרַבִּים
אֲחֵרִים."
"אֲנִי בְּוַדַּאי הִשְׁתַּנֵּיתִי מְאֹד?" הִתְעַנְיֵן הַשֵּׁנִי לָדַעַת, מְבֻיָּשׁ קִמְעָה.
"אַף לֹא סִימָן קַל שֶׁבַּקַּלִּים," הִבְטִיחַ הָרִאשׁוֹן, "אַתָּה בְּוַדַּאי חוֹשֵׁב
כָּךְ כְּשֶׁאַתָּה רוֹאֶה כֵּיצַד אֲנִי הָפַכְתִּי לִהְיוֹת צָהבֹ וּמְכעָֹר כָּזֶה. לאֹ, אֶצְלִי
זֶה מַשֶּׁהוּ אַחֵר..."
"מָה פִּתְאוֹם," הָדַף אוֹתוֹ הַשֵּׁנִי.
 

"לֹא, אֲנִי מְדַבֵּר בִּרְצִינוּת," חָזַר וְאָמַר הָרִאשׁוֹן בְּלַהַט, "תַּאֲמִין לִי!
אַתָּה יָפֶה כְּמוֹ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן. פֹּה וָשָׁם אוּלַי אֵיזֶה פַּס צָהֹב, בְּקֹשִי
אֶפְשָׁר לְהַבְחִין בּוֹ, אֲבָל זֶה רַק מוֹסִיף לְךָ יֹפִי. תַּאֲמִין לִי!"
"אֲנִי מוֹדֶה לְךָ," לָחַשׁ הַשֵּׁנִי, נִרְגָּשׁ. "אֲנִי לֹא מַאֲמִין לְךָ... לֹא
לְגַמְרֵי... אֲבָל אֲנִי מוֹדֶה לְךָ, כִּי אַתָּה כָּל כָּךְ טוֹב. תָּמִיד הָיִיתָ כָּל כָּךְ
טוֹב אֵלַי... רַק עַכְשָׁו אֲנִי תּוֹפֵס בְּעֶצֶם כַּמָּה טוֹב הָיִיתָ."
"שְׁתֹק כְּבָר," אָמַר הָרִאשׁוֹן וְהִשְׁתַּתֵּק בְּעַצְמוֹ, מֵרבֹ דְּאָגָה לֹא יָכֹל
לְדַבֵּר עוֹד.

עַכְשָׁו שָׁתְקוּ שְׁנֵיהֶם. הַשָּׁעוֹת נָקְפוּ. רוּחַ לַחָה חָלְפָה בֵּין צַמְּרוֹת
הָעֵצִים, צוֹנֶנֶת וְעוֹיֶנֶת.
"זֶה קוֹרֶה... עַכְשָׁו..." אָמַר הֶעָלֶה הַשֵּׁנִי, "אֲנִי..." קוֹלוֹ נִשְׁבַּר. הוּא
נִתַּק מִמְּקוֹמוֹ בְּלֹא הִתְנַגְּדוּת וְנָשַׁר. 
הַחורֶף הִגִּיעַ.

 bmby

 


"במבי"
מאת: פליקס זאלטן
תרגום: מיכאל דק
סדרת הרפתקה: סופרים מתרגמים קלאסיקה
הוצאות מודן ואוקיינוס 

 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו