יוסף הלוי- "ומי זוכר עוד את המסכן ההוא?"
עוד בפרויקט
אבודים
רבי דוד אלקיים מאמרים מתוך פרוייקט "אבודים" כזוג טורפים מילה אחת חמה משפחת צנעני - קובי אוז יהודה קרני: להרים את קרנו עוונותיך | יהודה קרני גדולים כברכות ושקופים | דוד פוגל דוד פוגל: בזכות זך מלך ראוויטש הס פן תעיר יהודה לייב גורדון ר' יחזקאל חי בן עזרא אלביג יעקב פיכמן יצחק למדן "הוא לא רצה שידובר בו ברבים" יוכבד בת מרים: פשוט מאוד, נדיר מאוד אביגדור המאירי יוסף הלוי- "ומי זוכר עוד את המסכן ההוא?" חיים לנסקי יעקב לרנר אמיר גלבע יעקב שטיינברג ש' שלום הלכה שמחה בשוק- אהרן רזאל שאלה ותשובה - עלמה זוהר פיוט אחר על השפה - עלמה זוהר חלומות לא מתים - עלמה זוהר וגלות מנתי - אהרן רזאל "נפש עטופה נייר זכוכית" עדיין לא - שאנן סטריט והאורקסטרה סוסים - שאנן סטריט והאורקסטרה למי אני עמל הלכה שמחה בשוק - מורין נהדר וגלות מנתי - מורין נהדר אחד אוהב את הזהב - מורין נהדר תקוותי - מורין נהדר שאלה ותשובה - מורין נהדר שאלה ותשובה - מורין נהדר אבותינו עת רקדו - מיכאל גריילסאמר חלומות לא מתים - שמרית ומיכאל גריילסאמר נידון לשנות טלטול - אלון אולארצ'יק שלום בך נשבעתי - אלון אולארצ'יק תקוותי - אלון אולארצ'יק הָלְכָה שִׂמְחָה בַּשּׁוּק - אפרת גוש לא הכל כה פשוט - אפרת גוש ולבכות אחפוצה - אפרת גוש אחד אוהב את הזהב - שלומי שבן כזוג טורפים - שלומי שבן שיר ריקוד - שלומי שבן
לחנים חדשים
איפה הילד - כי יגש הליל אל חלונך איפה ילד - עדיין לא איפה הילד - אחד אוהב את הזהב הלכה שמחה בשוק - שלמה בר והברירה הטבעית שאלה ותשובה - מיכאל גריילסאמר מילה אחת חמה | לוי בן אמיתי
צילום 2903
למי אני עמל גדולים כברכות ושקופים חלומות לא מתים שאלה ותשובה יבואו הימים הטובים - הצלמת מיכל פתאל אנו שרים ועולים יבואו הימים הטובים - הצלם ינאי מנחם
מאמרים
אשרי השותקים

אבודים

social
facebook whatsup email tweeter
אפרת גואטה //
13.6.11
אבודים
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר
יוסף הלוי- "ומי זוכר עוד את המסכן ההוא?"
יש הסבורים שיוסף הלוי הקדים את אליעזר בן יהודה בנסיונו להחיות את השפה העברית, אבל גם תרומתו זו, כמו שירתו, נשכחה.

יוסף הלוי (1827-1917)


"ומי זוכר עוד את המסכן ההוא?"

"נבואתו נתקיימה, אך לא לו... בודד במועדיו, גלמוד ברוחו, במאורעותיו, בגלגוליו ובהרפתקאותיו, ברבגווניותו... הוא התבודד... בלי משא ומתן עם אחרים, בלי חברים ובלי קוראים. זאת היתה - מנקודת הספרות העברית החדשה - טרגדיה גדולה באמת", כך כתב נחום סוקולוב על המזרחן, המשורר, המחנך והבלשן יוסף הלוי.

הלוי למד וחקר שפות רבות, בהן געז, אמהרית, ערבית, טורקית, מונגולית וסנסקריט, היה חובב ציון, פעל להחייאת השפה העברית ותרם רבות להכרה ביהדות אתיופיה. עם זאת, הוא נותר במובנים רבים שנוי במחלוקת ותרומתו נשכחה עד כדי כך שב-1934 כתב עליו סוקולוב: "ומי זוכר עוד את המסכן ההוא?".

איש נוסע אנוכי
לפי עדותו, הלוי נולד ב-1827 באדריאנופול שבאימפריה העותמאנית - היום העיר הטורקית אדירנה - אך יש טוענים שנולד בהונגריה. הוא עבד כמנהל תלמוד תורה וכמורה בבתי ספר יהודיים באדריאנופול ובבוקרשט, ובאותה עת רכש בכוחות עצמו ידע בארכיאולוגיה, בצרפתית ובשפות המזרח הקדום. השינויים שביקש להנהיג בבתי הספר שבהם לימד עוררו התנגדות עזה, וכאשר הופנו נגדו טענות שהוא כופר ומבקש לנצר את התלמידים, הוא נכנע ועזב את ההוראה. ב-1861 פרסם את שיריו הראשונים ב"המגיד".

 yvsp_hlvy

בשנת 1864 יצא כרוז לחיפוש מועמדים למסע אל "אחינו האובדים בארץ כוש". הלוי השיב: "הנני, שלחוני!". ב-1868 הוא אכן נשלח על ידי חברת "כל ישראל חברים" (כי"ח) הצרפתית לאתיופיה כדי לפזר את הערפל סביב הפלאשים ולבדוק את הקשר בינם לבין היהדות. מסעו, והדו"ח שבו אישר את יהדותם של הפלאשים, היו המגע המשמעותי הראשון בינם ובין יהדות אירופה. יחסם של ראשי כי"ח לנושא נשאר מסויג, אבל יהדות אתיופיה הפכה קרובה ללבו של הלוי והוא המשיך לפעול למענה. ב"המגיד" כתב: "איש נוסע אנוכי מנעורי - עם קרח הצפון גרתי, וחרבוני קיץ אפריקא היו שומרי ראשי שנים רבות... גם ביום צר לי נדר נדרתי לאלוהי אבותי לנסוע לארץ כוש, לדעת שלום אחי ולהיטיב עמם כל אשר אוכל. איש אירופי לא יוכל לצייר בנפשו כל מה שסובל האיש החי עתה בארץ המשכלת הזו בימים האלה ובזמן הזה! במקום הזה תם הלחם".

 

בשנים 1870-1869 נשלח לתימן במטרה לחקור כתובות עתיקות. הוא הגיע לשם מחופש לרב, וזכה ליחס חם בקהילות היהודיות. "במזרח", הוא כתב, "אין מסתירים את הרגשות בדומה לארצות התרבות... הערבים הם על פי רוב ילדים מגודלים, ומילת שבח בזמן הנכון תמיד משפיעה, בעיקר כאשר אתה משכיל לגעת בצד החלש של האדם". נגד הלוי עלו טענות שבניגוד ליחסו האוהד ליהדות אתיופיה, הוא לא ביקש לפעול לטובת יהדות תימן, שאליה הגיע בעיקר כארכיאולוג.

 

כשחזר לאירופה השתקע הלוי בפריז וחי בצניעות רבה. ראובן בריינין כתב על דירתו: "רוצה אנוכי להאמין כי גם חביתו של דיוגנס הייתה יותר מקושטה ויותר מוכשרת לישיבת אדם מהחדר הזה", וסוקולוב טען שהלוי "נראה לא כגלב,  אלא כשוליה דגלב". מחקרי הכתובות שלו הפכו לאבן יסוד בחקר הכתובות השמית, וב-1879 התמנה למנהל לימודי השפה החבשית ב-EPHE, שלוחה של אוניברסיטת פריז, תפקיד שבו החזיק עד מותו ב-1917. הלוי ייסד את כתב העת "Revue s?mitique" ופרסם בו מחקרים רבים - גם אם לעתים עלה מספרם על מספר הקוראים; "מספר המנויים על מכתב-עתו עולה לארבעים", כתב בריינין, "אבל מספר החותמים וענייני הכספים הוא דבר אשר איננו כדאי בעיניו לשום לו לב".

 

יש מטה אוזנו?
הלוי היה בין חובבי ציון הראשונים במערב אירופה. על הפוגרומים ברוסיה אמר: "ומה הם חושבים שם? כלום מחדשים הם איזה דבר? הלוא כך עשה גם נבוכדנצר, גם נירון... אבל לא צריך להתייאש. האפשר להשמיד אותנו?".

הלוי פרסם את שיריו בעיתונות העברית ("הלבנון", "המגיד"), וכינס אותה בספרו "מחברות מליצה ושיר". בשירתו ניכרים אמונתו הדתית וגעגועיו לארץ ישראל:

 

"עוֹד לֹא נוֹאֲשָׁה תִקְוָתִי
אֶרֶץ טוֹבָה וְנֶאֶהֶבֶת
כִּי לִפְנֵי בוֹא חֲלִיפָתִי
אֶמְצָא לִי בָךְ מָקוֹם לָשֶׁבֶת".

 

במהלך חייו נקלע הלוי לכמה עימותים, ובכולם עמד על דעתו. עם המזרחן יוליוס אופרט נקלע לפולמוס ארוך בנוגע למקורה של הלשון השומרית - הלוי סירב להכיר בכך שהשֵמים ירשו מהשומרים חלק ניכר מתרבותם משום שראה בגזע השמי "אחד מן הגזעים המוכשרים ביותר של האנושות".

 

יש הסבורים שהלוי - לצד ברוך בן יצחק מיטרני ונסים בכר - הקדים את אליעזר בן יהודה בנסיונו להחיות את השפה העברית: בשנת 1861, במאמר שפרסם ב"המגיד", הוא הציע להקים חברה בשם "מרפא לשון", שתרחיב את העברית ותחבר מילון עברי חדש. אבל גם תרומתו זו נשכחה. אולי משום ש"הלוי איננו דיפלומט", כפי שכתב עליו בריינין. "שפתו כלבבו, ברו כתוכו. הרכבת תכונתו וגזרתה היא פשוטה בתכלית הפשיטות, ואין בה כל התחכמות וכל הסתבכות. גם בין אנשי המעשה, היה סגור ומקופל בעולמו הפנימי".

 

בשירו "שיח בת ציון" כתב הלוי:

"מי זה מהם חומל עלי,
במכאובי כי אתייפח;
ועת לבי במר צורח,
היש מטה אוזנו אלי?".

 

מוצאו המזרחי של הלוי העסיק רבים מהכותבים עליו בחייו ולאחר מותו, ויש הטוענים שמוצאו הוא הסיבה להשכחתו. במאמרו על הלוי כתב סוקולוב: "אודה ולא אבוש, שבמשך ימים ושנים לא האמנתי בכל האגדות שסיפרו, והייתי נוטה להאמין, שאין זה לא 'טֶרֶק' ולא 'פרֶנק' אלא 'ליטוואק' פשוט, או במקרה 'פולאק', שהסתגל לאיזה תפקיד איגזוטי... באורח פלא לא היה יוסף הלוי, לא 'ליטוואק' ולא 'פולאק', כי אם יהודי ספרדי לכל משפטיו וחוקותיו". לדברי החוקר יאיר עדיאל, הלוי לא קנה לו מקום חשוב בתודעה הציבורית על אף תרומתו הרבה למחקר ולשפה העברית בשל מזרחיותו, גישתו הלאומית ועיסוקו האוריינטליסטי. 
 

 שיריו של יוסף הלוי שהולחנו ובוצעו במסגרת פרויקט "אבודים":

"תקוותי" בביצוע אלון אולארצ'יק
"תקוותי" בביצוע מורין נהדר

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus