נידון לשנות טלטול - אלון אולארצ'יק
עוד בפרויקט
אבודים
רבי דוד אלקיים מאמרים מתוך פרוייקט "אבודים" כזוג טורפים מילה אחת חמה משפחת צנעני - קובי אוז יהודה קרני: להרים את קרנו עוונותיך | יהודה קרני גדולים כברכות ושקופים | דוד פוגל דוד פוגל: בזכות זך מלך ראוויטש הס פן תעיר יהודה לייב גורדון ר' יחזקאל חי בן עזרא אלביג יעקב פיכמן יצחק למדן "הוא לא רצה שידובר בו ברבים" יוכבד בת מרים: פשוט מאוד, נדיר מאוד אביגדור המאירי יוסף הלוי- "ומי זוכר עוד את המסכן ההוא?" חיים לנסקי יעקב לרנר אמיר גלבע יעקב שטיינברג ש' שלום הלכה שמחה בשוק- אהרן רזאל שאלה ותשובה - עלמה זוהר פיוט אחר על השפה - עלמה זוהר חלומות לא מתים - עלמה זוהר וגלות מנתי - אהרן רזאל "נפש עטופה נייר זכוכית" עדיין לא - שאנן סטריט והאורקסטרה סוסים - שאנן סטריט והאורקסטרה למי אני עמל הלכה שמחה בשוק - מורין נהדר וגלות מנתי - מורין נהדר אחד אוהב את הזהב - מורין נהדר תקוותי - מורין נהדר שאלה ותשובה - מורין נהדר שאלה ותשובה - מורין נהדר אבותינו עת רקדו - מיכאל גריילסאמר חלומות לא מתים - שמרית ומיכאל גריילסאמר נידון לשנות טלטול - אלון אולארצ'יק שלום בך נשבעתי - אלון אולארצ'יק תקוותי - אלון אולארצ'יק הָלְכָה שִׂמְחָה בַּשּׁוּק - אפרת גוש לא הכל כה פשוט - אפרת גוש ולבכות אחפוצה - אפרת גוש אחד אוהב את הזהב - שלומי שבן כזוג טורפים - שלומי שבן שיר ריקוד - שלומי שבן
לחנים חדשים
איפה הילד - כי יגש הליל אל חלונך איפה ילד - עדיין לא איפה הילד - אחד אוהב את הזהב הלכה שמחה בשוק - שלמה בר והברירה הטבעית שאלה ותשובה - מיכאל גריילסאמר מילה אחת חמה | לוי בן אמיתי
צילום 2903
למי אני עמל גדולים כברכות ושקופים חלומות לא מתים שאלה ותשובה יבואו הימים הטובים - הצלמת מיכל פתאל אנו שרים ועולים יבואו הימים הטובים - הצלם ינאי מנחם
מאמרים
אשרי השותקים
אבודים
social
facebook whatsup email tweeter
בעז יניב //
9.2.11
אבודים
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר

נידון לשנות טלטול - אלון אולארצ'יק

תשוקתו של המשורר חיים לנסקי ליצור בשפת אבותיו מילאה את חייו, אך גם הביאה עליו את מותו. במסגרת פרויקט "אבודים" אלון אולארצ'יק מקים אותו לתחייה

נידון לשנות טלטול 

חיים לנסקי


נִדּוֹן לִשְׁנוֹת טִלְטוּל וָטׁרַח,
נִדָּח כְּקַיִן, כִּמְקֻלָּל,
עַל מִי לִסְמֹךְ, עַל מִי לִבְטוֹחַ?
מֵאֲחוֹרֵי פִסְגוֹת אוּרַל
הוֹלְכִים שׁוֹקְעִים יְמֵי הַנֹּעַר.
וּמַה מָּחָר עָלַי יֻטַּל?
בְּחֵיק סִבִּיר, בְּזֹךְ שְׁלָגֶיהָ
מַה לִּי צָפַנְתָּ, הַגּוֹרָל?
עוֹד פֶּגַע – הַב! תְּלָאָה – שַׁלְּחֶהָ!
וְלֹא אֶשְׁאַל עוֹד: מֵּהֵיכָן.
אֲנִי מוּכָן.

סיביר 31.12.1935

 

 

חיים לנסקי

"שיריך אמיתיים. ריח טוב נודף מהם", כתב המשורר חיים נחמן ביאליק למשורר חיים לנסקי. "זה ימים רבים לא טעמתי טעם של 'בית אבא' בשירים עבריים. זאת הפעם דרכו רגלי שוב על פני דשא ולא על פני מדרכות מסורסות של אבן". ביאליק הוסיף: "יש משהו שהוא פשוט ואמיתי בשיריך, המכריע מיד והנוטע אמונה בך בו ברגע. יש חן וקסם של אמת לכל חרוזיך".

 khyym_lnsqy_0_0
באדיבות מכון גנזים

אך השבחים שהורעפו על לנסקי גרמו לו דווקא לחששות. "קשה לי לבטא בכתב את קורת הרוח שגרם לי מכתבך", השיב לביאליק. "מכתבים כאלה לא הייתי רגיל לקבל אפילו על ידי הדואר של שר החלומות, אבל אותו שתיל המיתמר בחלום, כשהוא נשתל בקרקע המציאות סופו לזחול על גחון כעשן ביום סגריר". 

 

משורר אני
חיים לנסקי נולד בשנת 1905 בבלארוס. הוא גדל אצל סבו וסבתו, שנפטרו כשהיה בן 16. הוא עבר לווילנה ולמד בסמינריון הפדגוגי, אך ב-1923 עזב אותו. שנה אחר כך ביקש להצטרף לאביו, ששהה באקוּ שברוסיה - הוא התגנב למדינה, נתפס, עונה ונחקר. לנסקי הצליח להגיע אל האב בסופו של דבר, אך הניסיון לחדש איתו את הקשר לא צלח והוא עזב את בית אביו והתפרנס בעיקר מהוראה וכתיבה.

 

לנסקי התחיל לכתוב שירה בגיל צעיר, ושיריו התפרסמו בכתבי העת התקופתיים, ביניהם "גיליונות", "מאזניים", "השבוע" , "הארץ" ומוסף "דבר". בשנת 1925 הוא עבר ללנינגרד והתחיל לעבוד בבית חרושת, וכותבים עברים נהגו להתכנס בביתו ולדון ביצירותיהם. השלטונות ברוסיה הסובייטית לא ראו בעין יפה את הניסיון להחיות את התרבות העברית, ושניים מאנשי החבורה הוגלו לסיביר. לנסקי לא נרתע והמשיך לכתוב ולפרסם שירה, שזכתה להכרה על ידי המשוררים העברים הגדולים של התקופה, וביניהם, כאמור, ביאליק.

 

בשנת 1929 התחתן לנסקי ונולדה לו בת. ב-1934, לאחר רצח סרגיי גירוב, מזכיר המפלגה הקומוניסטית הסובייטית בלנינגרד, נאסר באשמת כתיבת שירים בעברית ונידון לחמש שנות עבודת פרך במחנה עבודה בסיביר. בזמן מעצרו כתב לנסקי מכתב לסופר הרוסי מקסים גורקי, בתקווה שזה יעזור לו. "פונה אני אליך כמשורר המוקיר את כתביך ואת הרוח ההומנית הפועמת בהם", כתב. "משורר אני - ופשעי היחידי שבגללו נאסרתי ונשפטתי למאסר חמש שנים במחנה הוא שכותב אני בשפת העברית, בשפת התנ"ך ובשפתו של אותו ביאליק, שכינית אותו בנאומך בוועידת הסופרים הראשונה 'משורר כמעט גאוני'... משורר אני ואיני יכול להתקיים בלי לבטא את רגשותי ורעיונותי. שללו ממני כל אפשרות של כתיבה... הבטיחו לי לתת לי נייר ועיפרון אם אחתום על הפרוטוקול כפי שהוצע לי [בפרוטוקול הודה לנסקי בעברות שלא ביצע] זהו סוד 'הודאתי' - שאין בה אמת ולא ממש".

 

מי פילל?
ב-1939, בתום תקופת מאסרו, השתחרר לנסקי ועבר למוסקבה. ממרחק הזמן קשה להבין את ההתעקשות על כתיבה בעברית אצל אדם שסביבתו אינה דוברת את השפה, אך לנסקי דבק באמונתו והמשיך לכתוב שירה בעברית.

 

במהלך מאסרו הפך לנסקי לשומר מצוות, והדבר הוביל לפרידה מאשתו. הוא סבל מעוני, ובאחד ממכתביו לביאליק הוא מתלונן על כך: "זה כמה פעמים שמדפיסים את דברי ועדיין לא זכיתי לקבל אף שווה פרוטה. לא אומר 'בעד עמלי', לכל הפחות שכר בטלה. האומנם במשך כל השנים האחרונות לא ראו עורכינו צורת מטבע? התינוקת שלי חולה את ריאתה, היא צריכה לחמאה, לתפוחי-סינים ולשאר מיני מזונות שמחירם בשוק גבוה למדי ואין ידי משגת לקנותם". ביאליק ניסה לגייס כספים כדי לחלץ את לנסקי מרוסיה, אך לא הצליח להצילו. ב-1942 נלקח לנסקי למחנה הסגר בקאנסק, שם הכריעו אותו עבודות הפרך והתנאים הקשים.

 

כמה שנים חלפו, שמו של לנסקי כמעט נשכח, ואז אירע מעין נס שהחזיר אותו לתודעה. "בסוף 1958 הגיעה לישראל מברית המועצות חבילה קטנה ובה אוצר, שהדהים לב כל רואיו", מספר שלמה גרודנזסקי בפתח הספר "מעבר נהר הלתי". "בצרור העלים המצהיבים שבחבילה צרורה היתה ירושתו השירית של לנסקי! למעלה מעשרים שנה עברו מאז גונב אות חיים אחרון מן המשורר הכלוא במחנה הסגר בסיביר. מי פילל כי באחד הימים נזכה לראות  כתבי יד חדשים של חיים לנסקי?".

 

לנסקי הוא גיבור תרבות במובן העמוק ביותר משום שגבורתו היא בעצם המעשה התרבותי. תשוקתו לשפה העברית וליצירה מילאה את חייו, אך גם חרצה את דינו. בתרבות שצמחה בישראל מושג הגבורה קשור לאלה האוחזים בנשק, אך הגבורה האמיתית שראוי שנזכור היא הגבורה של הלב.

 
מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus