הָלְכָה שִׂמְחָה בַּשּׁוּק - אפרת גוש
עוד בפרויקט
אבודים
רבי דוד אלקיים מאמרים מתוך פרוייקט "אבודים" כזוג טורפים מילה אחת חמה משפחת צנעני - קובי אוז יהודה קרני: להרים את קרנו עוונותיך | יהודה קרני גדולים כברכות ושקופים | דוד פוגל דוד פוגל: בזכות זך מלך ראוויטש הס פן תעיר יהודה לייב גורדון ר' יחזקאל חי בן עזרא אלביג יעקב פיכמן יצחק למדן "הוא לא רצה שידובר בו ברבים" יוכבד בת מרים: פשוט מאוד, נדיר מאוד אביגדור המאירי יוסף הלוי- "ומי זוכר עוד את המסכן ההוא?" חיים לנסקי יעקב לרנר אמיר גלבע יעקב שטיינברג ש' שלום הלכה שמחה בשוק- אהרן רזאל שאלה ותשובה - עלמה זוהר פיוט אחר על השפה - עלמה זוהר חלומות לא מתים - עלמה זוהר וגלות מנתי - אהרן רזאל "נפש עטופה נייר זכוכית" עדיין לא - שאנן סטריט והאורקסטרה סוסים - שאנן סטריט והאורקסטרה למי אני עמל הלכה שמחה בשוק - מורין נהדר וגלות מנתי - מורין נהדר אחד אוהב את הזהב - מורין נהדר תקוותי - מורין נהדר שאלה ותשובה - מורין נהדר שאלה ותשובה - מורין נהדר אבותינו עת רקדו - מיכאל גריילסאמר חלומות לא מתים - שמרית ומיכאל גריילסאמר נידון לשנות טלטול - אלון אולארצ'יק שלום בך נשבעתי - אלון אולארצ'יק תקוותי - אלון אולארצ'יק הָלְכָה שִׂמְחָה בַּשּׁוּק - אפרת גוש לא הכל כה פשוט - אפרת גוש ולבכות אחפוצה - אפרת גוש אחד אוהב את הזהב - שלומי שבן כזוג טורפים - שלומי שבן שיר ריקוד - שלומי שבן
לחנים חדשים
איפה הילד - כי יגש הליל אל חלונך איפה ילד - עדיין לא איפה הילד - אחד אוהב את הזהב הלכה שמחה בשוק - שלמה בר והברירה הטבעית שאלה ותשובה - מיכאל גריילסאמר מילה אחת חמה | לוי בן אמיתי
צילום 2903
למי אני עמל גדולים כברכות ושקופים חלומות לא מתים שאלה ותשובה יבואו הימים הטובים - הצלמת מיכל פתאל אנו שרים ועולים יבואו הימים הטובים - הצלם ינאי מנחם
מאמרים
אשרי השותקים

אבודים

social
facebook whatsup email tweeter
26.1.11
אבודים
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר
הָלְכָה שִׂמְחָה בַּשּׁוּק - אפרת גוש
"הֵרִימָה שִׂמְחָה קוֹלָהּ וְאֵין לָהּ שׁוֹמֵעַ", כתב אמיר גלבע. במסגרת פרויקט 'אבודים' אפרת גוש מעניקה למילותיו לחן חדש ומרגש

 

הָלְכָה שִׂמְחָה בַּשּׁוּק
אמיר גלבע

 

הָלְכָה שִׂמְחָה בַּשּׁוּק
הָלְכָה בָּרְחוֹבוֹת, בַּגַּנִּים
וְלא שָׂמוּ בָּה
עין
וְלא הִטּוּ לָהּ הַלֵּב.

וְמִמּוּל
לֵב אָדָם הָלַךְ
לֵב אָדָם עָצֵב.

הָלְכָה שִׂמְחָה עֲצֵבָה
וְקָרְסָה לָנוּח
בְּכִכַּר הַמַּעֲצֵבָה
עַד יָבוֹא יוֹמָהּ.
פָּרְשָׂה שִׂמְחָה כַּפֶּיהָ
וְאֵין הָאֲנָשִׁים בֵּין רוֹאֶיהָ
רַק תִּמָּהוֹן
לְבַדּוֹ
עוֹמֵד נִכְחָה תָּמֵהַּ.
הֵרִימָה שִׂמְחָה קוֹלָהּ
וְאֵין לָהּ שׁוֹמֵעַ.
וְהַיְגוֹנוֹת לְבַדָּם צוֹחֲקִים לָהּ
וְעִמָּם עַל מִשְׁבַּתָּהּ
כָּל אוֹיְבֶיהָ.
פָּשְׁטָה שִׂמְחָה בִּגְדֵי יָמֶיהָ
וְלָבְשָׁה סוּדָרֵי לֵילוֹתֶיהָ
מְצַפָּה כִּי מִן
לַיְלָה
יָבוֹאוּ קְרוּאֶיהָ.

הָלְכָה שִׂמְחָה בַּשּׁוּק
הָלְכָה בָּרְחוֹבוֹת, בַּגַּנִּים
וְלא שָׂמוּ בָּהּ עַיִן
וְלא הִטּוּ לָהּ הַלֵּב.
מִמּוּל
לֵב אָדָם הָלַךְ
לֵב אָדָם עָצֵב.
  
(1950, ארץ ישראל)


 

 

אמיר גלבע  

אלה הן התחושות שעוררו שיריו של אמיר גלבע, שאמצעיו השיריים, נושאיו וחזונו ייחדו אותו משאר הכותבים בני דורו:
"ייתכן שנטייתי לכתוב באה לי מאת הרבי, שמפיו למדתי בילדותי תורה ועברית. הוא היה כותב בגיר על הלוח חיבורים, שהמציא בו במקום. כך, על כל פנים, היינו אנו, תלמידיו, סבורים. אהבתי גם לעמוד לצדו ולהסתכל כיצד הוא מצייר ציורי חיות ועופות ואותיות בצבעים נפלאים ומרהיבים בשערי פנקסי חברות, שהוזמנו אצלו על ידן. מכל מקום, באותן שנים לא הייתי אדיש לנייר לבן ולעפרונות. חולמני והוזה הייתי, ואל העולם הקסום נתעוררתי אולי על ידי שיריו של אבא, שהיה שר בקולו היפה בלילות שירים שהביאם מן הדרום השמשי, שם עשה בנעוריו", כך כתב המשורר אמיר גלבע ברשימה אוטוביוגרפית קצרה על דרכו ליצירה.

 

מחוץ לילקוט
אמיר גלבע נולד בשם ברל פלדמן בשנת 1917 בעיירה בראדזיווילוב בפולין. בילדותו התחנך בגימנסיה תרבות, שם רכש השכלה כללית ולמד עברית. אחר כך עבר לבית ספר פולני, אך בגיל 16 הפסיק את לימודיו. כבר בילדותו החל לכתוב שירים ביידיש ובעברית.

 

בשנת 1923 הצטרף גלבע לתנועת החלוץ והחל לנדוד בין עיירות שונות כדי להכשיר את עצמו לעלייה לארץ ישראל. בשנת 1937 חבר לאנשי תנועת החלוץ, שתכננו לעלות בצורה לא חוקית לארץ ישראל. הוא חזר לבית הוריו, אך שמר את דבר נסיעתו בסוד, כפי שנתבקש - כל בני משפחתו של גלבוע נספו בשואה, וזאת הייתה פגישתו האחרונה איתם. את השם "אמיר גלבע" אימץ לעצמו על סיפונה של ספינת המעפילים פוסיידון, שאיתה הגיע לארץ. גלבוע התגורר בקיבוץ, אך העבודה הפיזית המאומצת לא התאימה לו והוא עבר לפתח תקווה. באותה תקופה החליט להפסיק כליל לכתוב השירים ביידיש, ועבר לכתיבת שירים בעברית בלבד.

 

בשנת 1941 התפרסם שירו הראשון בעברית של גלבוע, "כי אז אזעק", ב"דפים לספרות" של השומר הצעיר, שאותו ערך אברהם שלונסקי. אחרי פרסום השיר חבר לחוג הסופרים בוגרי השומר הצעיר, ביניהם שלמה טנאי ומשה שמיר. חוג סופרים זה ייסד בהמשך את כתב העת "ילקוט רעים", שבשני גיליונותיו הראשונים התפרסמו שיריו של גלבע. אך "יותר משאר בני הדור חרג גלבע ממסגרות החבורה הספרותית שלו", כתב חוקר הספרות, צבי לוז. "מלכתחילה היה מן הבולטים במשוררי 'ילקוט הרעים', אך מראשית הופעתו בשנות הארבעים ועד לאחרונה, עם הופעת שיריו המקובצים, עוררה שירתו תמיהה עם הערכה. מהות הבעתו, אמצעיו ונושאיו, ובעיקר חזונו, ייחדוהו ייחוד בולט מבין יתר הרעים".

 

 gilboacoverl_0
אמיר גלבוע

הרחק מהמקובל
ספרו הראשון של גלבע, "לאות", התפרסם בשנת 1942, אך לא זכה לביקורות ונדחק לשוליים. בתקופה זאת הוא אף התקשה לפרסם את שיריו בכתבי העת של התקופה. בסוף שנת 1942 התגייס גלבע לצבא הבריטי. בזמן שירותו נדד בין לוב, מלטה, איטליה, בלגיה והולנד, ובסוף המלחמה השתתף בהברחת ניצולי המחנות משטחי אוסטריה וגרמניה לאיטליה, בדרכם לארץ. באותה תקופה הבין שכל משפחתו נספתה בשואה.

 

בשנים אלה נמנע גלבע מכתיבה, למעט שירים בודדים שהתפרסמו בגיליונות "ילקוט הרעים". בשנת 1949 הוא פרסם את רוב שירי הספר "לאות" לצד שירים נוספים שטרם הופיעו בדפוס בקובץ "שבע רשויות". קובץ זה זכה לתהודה גדולה בהרבה מספרו הראשון, שנתקל בשתיקה רועמת. ב-1953 פרסם גלבע את ספרו "שירים בבוקר בבוקר", שזכה אף הוא להצלחה גדולה. עם צאת המהדורה השנייה שלו, בשנת 1961, הוענק לגלבע פרס שלונסקי. ועדת השופטים של הפרס נימקה את בחירתה בגלבע כך: "דמותו של אמיר גלבע היא מיוחדת במינה בשירתנו החדשה. שירה עצמאית, שדרכי ביטוייה מפליגים הרחק מכל המקובל והניתן להגדרות אסתטיות שגורות".

 

גלבע, שזכה להכרה רחבה, פרסם עוד שני ספרים: "כחולים ואדומים" (1963) ו"איילה אשלח אותך" (1972). הוא זכה בפרסים ספרותיים נוספים, ביניהם פרס אוסישקין ופרס ביאליק. שיריו תורגמו לשפות שונות ופורסמו באנתולוגיות בחו"ל. משנת 1955 עבד גלבע כעורך בהוצאת מסדה, ובשנת 1980 זכה על עבודתו זו בפרס על שם יעקב פיכמן. בשנת 1984 נפטר אמיר גלבע ממחלת לב.

 

כמה משיריו של גלבע הולחנו - "שיר בבוקר בבוקר" בביצועו של שלמה ארצי הוא אולי המוכר שבהם.  עם זאת, גלבע ראוי להיזכר לא רק בשל שירים אלה, אלא גם בשל השימוש החדשני שהוא עשה בדימויים מהעולם היהודי בקונטקסט מודרני.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus