בראי הדורות: כיתה א'
שלום כיתה א'
social
facebook whatsup email tweeter
הרב יובל שרלו //
16.8.17
שלום כיתה א'
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר

בראי הדורות: כיתה א'

בית הספר יכול להיות חוויה גדולה, ואפשר שלא לראות אותו כסיוט המוטל על תלמידים, כי אם כסערה שמחה ומפתחת לכל החיים. כמתנת כניסה לכיתה א', הרב יובל שרלו מעניק לנכדתו את מה שהוא למד בעצמו

לנטע נכדתי היקרה,

 

ולוואי. ולוואי וצעדי ההתרגשות שלך בבואך לכיתה א לראשונה בחייך יישארו בך במשך כל שנות לימודייך; ולוואי והרצון הטוב, תאוות הידע, הסקרנות, טוב כוונותייך וכל שאר התחושות שלך ביום מיוחד זה – יהיו חלק מחייך; ולוואי והאמון שאת נותנת בנו – מקורותייך ומחנכייך – יישארו לאורך כל ימי חייך; אני לא משלה את עצמי. רק מתפלל, ומאמין. מאמין כי על אף הביקורות והציניות כלפי מערכת החינוך שלנו – היא מהטובות שיש;

על אף הרצון הטבעי של תלמידים להתנער במהירות האפשרית מחובות בית הספר – הם לעולם יעדיפו מחנכים שתובעים ודורשים ומעצימים את הכיתה, על פני אלה שוויתרו והרימו ידיים;

על אף שלעתים הכיתה היא שדה קרב, ואת תאלצי לעמול על עניינים מסובכים הקשורים ביחסי אנוש של ילדים, שיש בהם לעתים אכזריות רבה – את גם תקבלי מהמערכת החברתית המיוחדת הזו את הכשרתך לעולם החיים; מאמין כי על אף שמוסיף דעת מוסיף מכאוב – עדיין עדיף להיות בצדם של מוסיפי הדעת מאשר בצד של אלה שמוותרים עליו. מתוך אמון זה אנו שותפים עם הורייך המביאים אותך בשערי בית הספר ביום מיוחד זה, ומתפללים שמשהו מהתרגשות זו תישאר בך לעד: במסגרת לימודי היסוד, והתיכון, והחינוך העל-תיכוני, והלימוד שלומד אדם לאורך כל ימי חייו.

 

אספר לך דבר מה מיומי הראשון בבית הספר. צרות רבות עשיתי למוריי.

כבר ביומי הראשון. המשפחה מספרת כי בשעה 10:00 בבקר איבדתי את סבלנותי (על אף שהתחלנו בשעה 09:00), נטלתי את ילקוטי המבריק, והודעתי למורה שאני הולך הביתה, כי "למדתי מספיק להיום". חסר סבלנות ומנוחה, "זולל" זמנם של מורים בהתעסקות איתי; ממצה במהירות  כל מה שלומדים בכיתה – כל אלה תבעו מהמורים שלימדו אותי הרבה מאמץ, סבלנות, ורצון טוב.

 

  hrb_yvbl_shrlv

           הזמנה לריקוד. הרב יובל שרלו

 

מחנכים רבים היו לי בחיי, ולחלק גדול מהם הייתי אסיר תודה כבר בימי לימודיי. בסופו של דבר הם שהביאוני למקום בו אני נמצא היום, והם שהעניקו לי את היכולת לעמוד על הרגליים של עצמי. חלק מהם שינו את עולמי בצורה דרמטית, ואיפשרו לי לעצב את עצמי בדרכי.

 

מה שלמדתי, ואותו אני רוצה להעניק גם לך, הוא שהרבה מאוד ביכולת המחנכים תלוי בך. אם את תבואי עם כוונות טוב, תתני אמון, תפקחי עיניים גדולות לידע שאת לומדת ולב רחב לערכים שאת מקבלת, ותראי משימה לעצמך (עד כמה שמילים אלו גדולות עלייך עדיין) להוציא מהמורים את המיטב שבהם כיוון שאת תבואי כדי להוציא את המיטב שבך – בית הספר יהיה לך חוויה גדולה, ולא תראי אותו כסיוט המוטל על תלמידים, כי אם כסערה שמחה ומפתחת לכל ימייך.

 

בחלק מהמקומות החליפו את השם "בית הספר" ל"בית החינוך". אני מאמין מאוד בחילופים אלה. בית החינוך הוא הזמנה לריקוד. בריקוד זה משתתפים התלמידים, המורים, המחנכים, המנהלים, ההורים, החברה, ומרחוק – גם סבא וסבתא. כאשר כל הצדדים רוצים בריקוד המוצלח; כאשר כולם נזהרים שלא לדרוך על רגלי השני; כאשר נענים לחיזור הידע והערכים, וכל הצדדים נוהגים לאור העקרונות שלקראתם הם מחנכים; כאשר מחייכים האחד לשני, ושמחים בנוכחותם ובתהליך שנוצר בין כולם – הריקוד מוצלח, והחינוך ממלא את ייעודו.

את אוהבת לרקוד, ועל כן את מבינה היטב את שפת הריקוד. מעתה והלאה את נכנסת לסוג חדש של ריקוד, ואין לנו אלא לברך אותך כי לאורך הדרך כולה תהיה לך השהות בבית החינוך כמערכת מסועפת של ריקודים קטנים וגדולים, במסלול הנפלא שאת צועדת בו היום את הצעד הראשון.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus