נתניהו יונתן זינדל

ספרדי כפול: הקאמבק של בני האנוסים

social
facebook whatsup email tweeter
סוזן סלנגוט, מגזין "טאבלט" //
8.1.18
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר
לטענת פרי, לשעבר יועץ של שר החוץ הישראלי, מנהיגים רוחניים רבים של הקהילה היהודית כיום אינם מודעים ל"קיום דמוי הגסטאפו" שהוביל את האנוסים, במקור, להכריז על עצמם כנוצרים, תוך סיכון חייהם, במטרה לשמר בסתר אורח חיים יהודי
למונטויה נודע שהוריו שמרו על המנהג להדליק נרות מדי שנה, ביום השנה למות הוריהם, וכאשר טאטאו את הרצפה, הם אספו את הלכלוך במרכז החדר – אף פעם לא ליד הדלת; מנהג נפוץ בקרב בני אנוסים. "לא רצית לזלזל במזוזה שעל המשקוף, אפילו שלא היתה מזוזה"
קרל מונטויה: "צריך לקחת בחשבון את הדפוסים החברתיים בדרום-מערב ארצות הברית ואת האפליה שקיימת אפילו היום. נראה לי שהם חושבים "היי, אנחנו כבר צריכים להתמודד עם העניין ההיספני; למה שנרצה להוסיף את העניין היהודי?""
היספנים צאצאי יהודים אנוסים משתמשים ברשתות החברתיות, בבדיקות דנ"א ובבדיקת רשומות כדי להתחבר מחדש למורשת היהודית שלהם. באמריקה ובישראל יש מי שרואים במאמצים לסייע להם להשלים את התהליך כ"אתגר הגדול ביותר כיום של העם היהודי". ראש הממשלה נתניהו איתם בעניין

כאשר עובד המדינה בדימוס קרל מונטויה מגיע לתפילה בבית הכנסת מקווה ישראל בפילדלפיה, יש לו שגרה קבועה. הוא מברך את חבריו הרבים לספסלי בית הכנסת, מלפף היטב את התפילין ומתלבש בטליתו הספרדית. התפילות העבריות מעט מסובכות לו, אבל הוא לומד את כולן באטיות, נוסף על שאר הטקסים היהודיים. כאדם שהתגייר ליהדות הקונסרבטיבית וכחבר פעיל בבית כנסת אורתודוקסי, מונטויה נפרד מעברו כקתולי ששורשיו בקהילה ההיספנית ההיסטורית של ניו מקסיקו היו עמוקים למדי. אבל מה שהופך את הסיפור שלו לראוי לציון זה לא רק שהוא יהודי מבחירה, אלא שהוא גם יהודי מלידה.

 

כמו רבים מבין כ-100 מיליון צאצאי היהודים האנוסים של המורשת הספרדית-פורטוגזית ברחבי העולם, מונטויה נעשה סקרן בנוגע למסורת המשפחתית שלו: הוא למד שאבותיו היו בני אנוסים שברחו מחצי האי האיברי אל מה שכיום מכונה ניו מקסיקו. מונטויה חולק את המורשת הזאת עם רבים נוספים בדרום-מערב ארצות הברית, במרכז אמריקה, בדרום אמריקה, בספרד ובפורטוגל. בספרד לבדה, לאחד מכל 20 גברים איבריים יש סימני דנ"א המזהים אותו כבעל רקע יהודי, ולכ-15 אחוז מההיספנים בדרום-מערב ארצות הברית יש סימנים כאלה.

 

כמעט 200 שנה אחרי שהקורבן האחרון של האינקוויזיציה נרצח ב-1826, התמונה האמיתית של הקורות באותה תקופה קטלנית בהיסטוריה היהודית מתחילה להתבהר רק עכשיו. זאת הודות לפופולריות ההולכת וגדלה של המדיה החברתית ושל שירותי בדיקת הדנ"א באינטרנט (וכפי שגילה גם ראש הממשלה, בנימין נתניהו). אנשים סקרנים יכולים כיום לשלם סכום קטן יחסית כדי לגלות מידע גנטי חיוני לגבי מורשתם, ולאחר מכן להיכנס לפורומים בפייסבוק כגון Tracing the Tribe ("להתחקות אחר השבט") ולפגוש שם אנשים נוספים המחפשים רמזים לעבר.

 

גם ל"סאות'פארק" יש מה להגיד בנושא: 

 

הצעד הבא, לאחר שכבר ביססו את הקשר שלהם ליהדות ספרד במאה ה-15, משתנה מאדם לאדם. יש את אלו המתגיירים לאחד מזרמי היהדות המסורתיים, ואילו יש מי שבוחרים להזדהות כיהודים מבלי לחוש צורך לאשרר זאת באמצעות בית דין רבני. ולבסוף, יש גם כאלו שבוחרים להישאר נאמנים לאמונה אחרת, או שאין להם אמונה כלל, אך מוצאים בהתפתחות זו מקור השראה ללימוד יהדות או לביקור בישראל.

 

האינקוויזיציה המודחקת

 

עשרות שנים לאחר שהתגיירה ליהדות האורתודוקסית, ג'ני מילגרום, סופרת ילידת קובה, התחקתה בהצלחה אחר שושלת אימהית רציפה בת 15 דורות של הקהילה היהודית בספרד במאה ה-16. לדבריה, הקדמה הטכנולוגית היא רק חלק אחד ממה שדרבן אותה לבחון את העבר. 20 השנים האחרונות, היא אומרת, גם הביאו עמן שינוי תרבותי שאפשר לאנשים לחקור את האני האותנטי שלהם. "אנחנו הרבה יותר חופשיים לדבר על הרגשות העמוקים שלנו", טוענת מילגרום בריאיון טלפוני. אבל כמו ביחס לשואה, האופי הטרגי של האינקוויזיציה הספרדית – שהחלה ב-1478 וכללה עינויים והוצאות להורג פומביות של יהודים ו"כופרים" אחרים – הפך את ההתמודדות עם הכאב לכמעט בלתי-אפשרית, ויש מומחים הסוברים כי מלוא עוצמתה הודחקה בידי הקהילה היהודית העולמית.

 

אשלי פרי, יועץ לשעבר של שר החוץ הישראלי, עומד בראש קבוצת Reconectar (להתחבר מחדש), המסייעת לבני אנוסים המעוניינים להתחבר מחדש ליהדות. לטענת פרי, מנהיגים רוחניים רבים של הקהילה היהודית כיום אינם מודעים ל"קיום דמוי הגסטאפו" שהוביל את האנוסים, במקור, להכריז על עצמם כנוצרים, תוך סיכון חייהם, במטרה לשמר בסתר אורח חיים יהודי.

 

מאות שנים לאחר מכן, בגבעות הנידחות של ניו מקסיקו, הבידוד התרבותי שלהם נמשך. לדברי שלי טלאלאי דרדשטי, מומחית לגנאלוגיה יהודית ויועצת הגנאלוגיה האמריקאית של אתר MyHeritage.com, "המשפחות הוותיקות של בני האנוסים אינן מדברות על זה. כפי שנהוג לומר בניו מקסיקו, המוטו הוא: 'להכחיש עד המוות'". גם כיום, אלה שחוזרים אל חיק היהדות עושים את המסע הזה לבדם, ורבים מהם אף נתקלים בבני משפחה שמסתייגים מהחלטתם. מונטויה, שנהנה ממערכת יחסים טובה עם משפחתו, מודה כי בני המשפחה המבוגרים לא התלהבו מהחלטתו: "צריך לקחת בחשבון את הדפוסים החברתיים בדרום-מערב ארצות הברית ואת האפליה שקיימת אפילו היום. נראה לי שהם חושבים 'היי, אנחנו כבר צריכים להתמודד עם העניין ההיספני; למה שנרצה להוסיף את העניין היהודי?'".  

 

"אנחנו לא לוקחים את המשפחות שלנו איתנו", מספרת מילגרום, "את מתרחקת מן הקתוליות במשפחה שלך, ואת באה למקום הזה לבד". רוב בני האנוסים העכשוויים אכן לבדם בסיפור הזה, מוּנעים בידי כמה מסורות משפחתיות מוזרות המלוּות בתחושה שהם יהודים, מספרת מילגרום. מונטויה היה בגיל העמידה לפני שהחל לשאול את בני משפחתו המבוגרים על הזיכרונות שלהם. הזיכרונות חזרו לאטם, כאילו נסחפו מן העבר. כששאל את אמו על המנהג לכסות את המראות בבית בעת אבל, ענתה לו שהמשפחה לא שמרה על המנהג היהודי הזה. "ואז שאלתי את הדודה שלי, והיא אמרה: 'אה, כן, כשסבתא שלך מתה, כיסינו את המראות'".

 

 

crypto820
 

 

 

אחר כך נודע למונטויה שהוריו שמרו על המנהג להדליק נרות מדי שנה, ביום השנה למות הוריהם, וכאשר טאטאו את הרצפה, הם אספו את הלכלוך במרכז החדר – אף פעם לא ליד הדלת; מנהג נפוץ בקרב בני אנוסים. "הרעיון הוא שלא רצית לזלזל במזוזה שעל המשקוף, אפילו שלא היתה מזוזה", הוא מסביר. פרי נתקל באינספור וריאציות על המנהגים האלה: "פגשתי אישה שאימה וסבתה היו מכות על ידה בכל פעם שהיתה מצביעה על שמי הלילה", הוא מספר. באופן מסורתי מציינים היהודים את סוף השבת באמצעות הופעתם של שלושה כוכבים. להיתפס שומר שבת היה פשע שהעונש עליו היה מוות, הוא מסביר.

 

צעירים עם תשוקה לחקר העבר

 

אצל מונטויה ומילגרום, גילויה מחדש של המסורת המשפחתית היהודית הוביל ללימוד אינטנסיבי של היהדות ולהתגיירות, אולם אצל מנדל ליאנדרו, סטודנט במכללת ואסאר, שנולד במדיין, קולומביה, המסלול היה שונה. עם לידתו, ניתן לליאנדרו גם שם ספרדי וגם, באופן יוצא דופן, שם יידי. עוד כשאמו היתה בהריון, שמע אביו על משפחה יהודית שקראה לבנה מנדל והחליט לקרוא לבנו בשם הזה, משום שחש בקשר כלשהו לעם היהודי. בהתחשב בשם הייחודי שלו, לא היה זה מפתיע במיוחד כאשר בגיל 14 סופר לליאנדרו שישנה מורשת יהודית.

 

הוא עשה בדיקת דנ"א ומצא אב קדמון יהודי רחוק; הבדיקה של סבתו מצד אביו גילתה עוד קרובי משפחה יהודיים. התוצאות תאמו את המסורת הקהילתית, שכן אנשים רבים מהכפר של סבתו חזרו לחיק היהדות. סבתו של ליאנדרו לא ששה לענות על שאלות לגבי שורשיה, אף על פי שהיה לה זיכרון שאביה לבש תמיד כובע, מנהג המזוהה עם היהדות.

  

על אף שטרם הביע עניין בחזרה פורמלית לחיק היהדות, תגליתו של ליאנדרו כן הובילה אותו להיות פעיל בחיים היהודיים במכללת ואסאר. הוא מספר שההתנסות הזו שינתה את דעתו על ישראל, והובילה אותו לתמוך במדינה היהודית לצד תמיכה בהסכם שלום שמכבד את הפלסטינים ואת ההיסטוריה שלהם. "לפי החוק ההלכתי, אני לא יהודי, כי השורשים היהודיים שלי הם מצד אבי", הוא אומר. "אבל אני מאמין שזה חלק מחובתי לכבד את זכר אבותי בדרך כלשהי".

 

בוואסאר יש מי שמערער על יהדותו. "על אף שמדובר במרחב אשכנזי-לבן ברובו, ואני לא הכי משתלב כלטינו המזהה את עצמו עם הזרם הספרדי של היהדות, אני עדיין נהנה מכל שבת, ואני אסיר תודה על הערכים הפלורליסטיים, שמטפחים סביבה מסבירת פנים ליהודים מכל הזרמים", אומר ליאנדרו.

 

ליאנדרו הוא חלק מגל חדש של צעירים בעלי תשוקה לחקר העבר. "הדור הצעיר היה הראשון לאמץ את הטכנולוגיה", מספרת דרדשטי. בדיקת דנ"א היא בדרך כלל אחד הצעדים הראשונים בעסק, והיא יכולה "לפתוח דלת למחקר נוסף", כדבריה. "אם תיקח תאי לחיים אפיתליאליים ותשים אותם מתחת למיקרוסקופ, לא תראה כוכבים יהודיים קטנים", היא מזהירה. יחד עם זאת, היא מוסיפה, אם יש לך מספר משמעותי של התאמות לאנשים ממוצא יהודי, ניתן בהחלט להניח שיש לך שורשים יהודיים.

 

הבחירה הפופולרית ביותר מבין בדיקות הדנ"א היא הבדיקה האוטוזומלית, אשר בודקת כשמונה דורות אחורה ומציעה אומדן באחוזים לאתניות, אם כי הקטגוריות משתנות מחברה לחברה. הדנ"א נעשה פחות ופחות מוגדר עם חלוף דורות, ועל כן קשה לזהות את המורשת היהודית מסב רחוק, שהגנים שלו מהווים רק חלק קטן מהדנ"א שלנו. בנוסף, לטענת מילגרום, דנ"א יכול לדלג על דורות, וחלק מהבדיקות הללו עלולות להיות מבלבלות, ולשכנע אנשים בעלי מורשת יהודית משמעותית שאין לה בסיס גנטי, ולהיפך.

 

מעבר לבדיקה האוטוזומלית, בדיקת הדנ"א הפופולרית ביותר בקרב אלו המחפשים שורשים יהודיים היא ה- Family Tree DNA, שמציעה בדיקת דנ"א של הכרומוזום Y, המאפשרת לזכרים לבדוק את קבוצת הגנים ההפלוטיפים שלהם, שמקורם באב קדמון משותף, וכך גם בדיקות דנ"א מיטוכונדריאלי, המועבר דרך צד האם לגברים ולנשים כאחד. אם המסורת המשפחתית או הדנ"א מספרים סיפור משכנע, הצעד הבא הוא בדיקת רשומות מהתקופה שלפני, אחרי ובמהלך האינקוויזיציה. רשומות נוטוריוניות וכנסייתיות ששרדו כוללות, לעתים קרובות, את שמותיהם של האנוסים לפני ואחרי ההמרה הרשמית שלהם לנצרות. עם זאת, מסבירה מילגרום, רשומות לא נוטות להזדקן בכבוד: הן "כמו נייר טואלט רטוב"; והעסקת חוקר בעל הכישורים הדרושים לפענוחם עולה לא מעט כסף.

 

מי שפועלים לסייע לבני אנוסים ללמוד על השורשים היהודיים שלהם, מתמודדים עם הבעיות הללו ממספר כיוונים. הפרויקט הבא של מילגרום, שממומן על ידי תורם אנונימי, יציע בחינם רשומות אינקוויזיציה שעברו דיגיטציה ושעתידות להפוך לזמינות לציבור מאוחר יותר השנה, בה בעת שדרדשטי פועלת להפיכתן של רשומות נוספות לנגישות במידה דומה לציבור.

 

בישראל, עובדת קבוצת "Reconectar" עם הממשלה והרבנות כדי לעזור ליחידים לחזור ליהדות, וליצור רשתות תמיכה עבור אלו הנמצאים בשלבי החיפוש. שירות תואם, המזכיר אתר היכרויות מקוון, יסייע לחבר בין בני אנוסים לחברים יהודיים אשר מקיימים אורח חיים יהודי מהסוג שמעניין אותם, תוך שימת דגש על עירובם של אנשים בעלי רקע ספרדי דומה.  

 

ואולם, גופים אורתודוכסיים וקונסרבטיביים רבים דורשים מבני האנוסים לעבור תהליך של גיור, למרות שרבים מהם מרגישים שהם כבר יהודים – וחלקם אפילו עשויים להיחשב ככאלה מנקודת מבט הלכתית. אלברט גבאי, רב אורתודוכסי שעומד בראש בית הכנסת ההיסטורי "מקווה ישראל" בפילדלפיה, מסייע לאנשים בעלי מורשת יהודית נסתרת. "לפעמים אנחנו לא קוראים לזה גיור", אומר גבאי. "אנחנו קוראים לזה 'חזרה'".

 

אף על פי שיש מי מוצאים את התהליך קפדני מדי או שרירותי, גבאי מגן עליו במסגרת מאמץ לשמור על האותנטיות של הפרקטיקה היהודית. "ברגע שטוהר הכוונות של הפונה מבוסס, הוא מוכנס תחת כנפי הנוכחות האלוהית", אומר גבאי. ואם זה אכן המצב, הרי שישנם כמה מיליוני אנשים המחכים להיכנס תחת הכנפיים הללו. פרי, מקבוצת "Reconectar", רואה בעבודה עם בני האנוסים את "האתגר של העם היהודי במאה ה-21", שכן "אין שום דבר אחר שמתקרב אפילו לפוטנציאל של עשרות מיליוני אנשים שרוצים להתחבר מחדש לעם היהודי".

 

 

***

 

סוזן סלנגוט כותבת כתבות על נושאים יהודיים ואמנות. היא מתגוררת בניו יורק.

 

תרגום: דפני קסל

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus