אם תשאלו את ד"ר רות וסטהיימר, יהודים אוהבים מאוד לדבר על סקס. "בשבילנו, היהודים, מין תמיד היה חובה ומצווה בין זוגות נשואים", היא מסבירה, "לכן מותר לדבר באופן גלוי על כל הדברים. לא רק מותר; אפילו רצוי לדבר על זה ולעשות את חיי הזוגיות קלילים ושמחים יותר. גם לי, לאורך כל חיי המקצועיים, היה קל יותר לדבר על ענייני מין בגלוי ובאופן בוטה וחצוף כי אני יהודייה".
ולמה את חושבת שזה כך? יהודים הם ליברליים יותר?
"לא, אני לא חושבת שיהודים הם ליברליים יותר או פחות מאחרים, אבל ביהדות מין הוא לא דבר מלוכלך או אסור. סקס מעולם לא היה פשע. תמיד זה היה משהו שמחויב על הבעל והאישה לקיים ביום שישי בערב, בדגש על זה שזה צריך להיות אקט של עונג ושל סיפוק; לא רק של פריון. אבל אני מדברת על בני זוג, כן? לא על סתם לקחת מישהו בבית מלון", היא צוחקת.
גם האורגזמה הנשית היא מצווה
בגיל 89, ד"ר רות וסטהיימר היא עדיין הסקסולוגית המפורסמת בעולם. השם "ד"ר רות" נעשה איקוני בזכות דמותה יוצאת הדופן של וסטהיימר, בעלת חליפות המכנסיים הוורודות, החיוך השובב והמבטא הייקי. האופן הנועז וההומוריסטי שבו דיברה על יחסי מין שינה את השיח לגבי מין וטיפול מיני בתרבות ובתקשורת והפך את וסטהיימר לאייטם פופולרי במגזינים ובתוכניות אירוח ברחבי העולם. ובאמת, השיחה איתה מלאה בסיפורים עסיסיים, דוגמאות מפתיעות, בצחוק בלתי פוסק – בעיקר שלי – ובמחמאות על כך שאני מבין את ההומור שלה, "למרות שאתה עיתונאי".
ד"ר רות וסטהיימר תגיע לבית אבי חי ב-28.8 לשיחה על מיניות במסורת היהודית וגם תענה על שאלות מהקהל (האירוע יתנהל בשפה האנגלית). "מיניות ביהדות זה נושא שמעניין הרבה אנשים, לא רק דתיים", היא מספרת, "ואני חושבת שהרעיונות שלי יוצאי דופן. בספר שלי'Heavenly Sex' אני מסבירה שלמרות מה שהרבה אנשים חושבים, סקס אינו נתפס ביהדות רק כאמצעי להבאת ילדים; רחוק מזה. יש כאן הסכם בין הגבר לאישה להקדיש זמן ולדאוג לסיפוק ולעונג זה של זה".
הדימוי שיש לאנשים רבים לגבי חיי המין של זוגות דתיים הוא סגפני מאוד, רחוק מעונג. כל מיני סיפורים על סדין שמפריד בין בני הזוג.
"אלה שטויות גמורות. כתוב באופן מפורש שגבר יכול לעשות עם אשתו כרצונו וכרצונה, כלומר, מותר להם לעשות הכול. מובן שהם יכולים להיות גם ערומים. כל הסיפור הזה של הסדין והחור זה בובע מייסעס (סיפורי סבתא ביידיש). אולי יש קבוצות קטנות וקיצוניות שעושות את זה, או שעשו את זה פעם, אבל זה פשוט לא נכון לגבי הכלל. יש חשיבות רבה לסיפוק של שני בני הזוג, ודבר כזה לא קורה אם הם לא נהנים מהמין. אני יכולה לגלות לך גם שאם הגבר מביא את אשתו לסיפוק לפני שהוא שופך, ייוולד להם בן. אין לנו הוכחה מבחינת המדע, אבל אני מאמינה שזה נכון, ואני גם אסביר את זה בשיחה בבית אבי חי. אני לא רוצה לחשוף עכשיו את ה'תותחים הכבדים'".
אני אשאר סקרן בינתיים. אז את אומרת שיש משמעות דתית ממש לעונג, שהוא חשוב מבחינת היהדות?
"חשוב מאוד! צריך לצעוק את זה בחוצות ירושלים. שניהם מוכרחים לדעת איך להגיע לסיפוק ואיך לספק את הצד האחר. אין דבר כזה שרק הוא או רק היא. זאת מצווה!".
גם האורגזמה הנשית היא מצווה?
"כמובן! אפילו אחרי גיל הבלות של האישה, הבעל עדיין מחויב לקיים איתה יחסי מין ולספק אותה. וזה מראה לך עד כמה היהדות מייחסת למין חשיבות. אחרת, התפיסה היתה שאם אי-אפשר להיכנס להיריון יותר, לא צריך יותר לקיים יחסי מין. המצווה, ההתחייבות לקיים יחסי מין, ממשיכה אפילו אחרי שכבר אינה יכולה להיכנס להיריון, ובזה טמון כל העניין. לפני הכול, מה שחשוב זה העונג".
שפיכת זרע היא איסור שאי-אפשר לעמוד בו
אני חייב להגיד לך שאני למדתי בחינוך דתי, והתמונה שאת מציירת שונה מאוד ממה שאני ראיתי. אותנו לימדו שאנחנו צריכים להילחם ביצר המיני שלנו, למשל בהקשר של שפיכת זרע לבטלה.
"שפיכת זרע לשווא זה נושא לשיחה בפני עצמו, אבל אני אגיד לך דבר כזה: אני חושבת שכל העניין הזה שאסור לאונן מקורו בחוסר ידע. הרי אם היה להם יותר ידע בנושא, הם היו מבינים שזה איסור לא הגיוני, כי בכל מקרה תהיה שפיכת לילה. וזה שיש שפיכת לילה, זו הוכחה לחוסר ההיגיון שבאיסור הזה, כי סימן שזה משהו שצריך לקרות. ואני חושבת שזה אסון להגיד על משהו טבעי כל כך שהוא אסור. וזה גם איסור שאי-אפשר באמת לעמוד בו".
קריאה נוספת: מיניות בחברה הדתית: אם לא נשאל, איך נדע?
הדיבור על מיניות במגזר הדתי הוא בעיקר על האיסורים. את חושבת שצריך שיעורי חינוך מיני בבתי ספר דתיים?
"בטח, במאה אחוז. זה לא רק חשוב; זה אסון שהם לא יודעים יותר. אני לא רוצה שאנשים יהיו בורים מבחינה מינית. הם צריכים לדעת מה קורה ואיך קורה. מתי הם בוחרים לקיים יחסי מין זה כבר משהו אחר, אבל הם צריכים לדעת".
אם היית שרת החינוך, מה היה הדבר הראשון שהיית מכניסה לתוכנית לימודי החינוך המיני?
"לא הייתי רוצה להיות שרת החינוך. אני לא מדברת על פוליטיקה לעולם כי אני מדברת רק על מין מהבוקר ועד הערב", היא צוחקת, "אבל אם הם היו מבקשים את עצתי, הייתי קודם כול מפרידה בין הבחורות לבחורים, כדי שיהיה נוח יותר לדבר. בנים צריכים לדעת על שפיכת לילה, אבל בצורה בריאה ולא שיפוטית. ולגבי ילדות, הן מקבלות היום מחזור בגיל צעיר יותר מאשר בעבר, אז חשוב מאוד שכל ילדה תדע על זה בזמן. מוכרחים להתחיל יותר מוקדם מאי-פעם, ומוכרחים ללמד את הנושאים הללו במסגרת של בתי הספר, אבל קודם צריך לעשות שיחה עם ההורים כדי שהם יידעו מה הולכים להגיד בכיתה. ההורים הם חלק חשוב מהעניין. אני לא מדברת על מהפכה, או על מהלך שהוא נגד האמונה של מישהו, אבל זה חשוב שהילדים ידעו שיש לנושאים האלה כל מיני צדדים".
 ד"ר רות. מעל ל-40 ספרים (תצלום: יונתן זינדל) |
ובכל זאת, כמה מקום לתמרון יש כאן? מורים ורבנים יצטטו לך את מסכת סנהדרין, שם כתוב "אֵבר קטן יש לו לאדם, מרעיבו – שבע, משביעו – רעב". כלומר, הדרך היחידה לספק את היצר המיני היא על ידי דיכוי שלו.
"הכול שאלה של פרשנות של הטקסט. היצר המיני הוא חשוב והוא חזק וצריך לטפל בו. איך לטפל בו? צריך לספק אותו, ולפעמים גם צריך לתת לו קצת להיות רעב. קח לדוגמה זוגות ששומרים על טוהרה. אם האישה הולכת למקווה ובאותו ערב הם כבר מקיימים יחסים, יהיה להם סקס מצוין, כי זה כבר אחרי 12 ימים שהם לא היו ביחד. זה פנטסטי, כי זה גורם לבני הזוג ממש לרצות להיות ביחד. בסופו של דבר, חייבים לתת ליצר סיפוק. אי-אפשר לדכא אותו לאורך זמן, עוד ועוד. זה מה שאני מבינה מזה".
את מדברת על השבת כזמן טוב לעשות סקס. מה מיוחד דווקא בזמן הזה?
"דבר ראשון: יש זמן. לדתיים אסור לעבוד, ויש זמן לנוח ולהיות זה עם זה. הדבר השני, החשוב יותר: בסוף 'אשת חיל' יש משפט אחד שאומר 'בנות רבות עשו חיל, ואת עלית על כולנה'. וזה המשפט הכי טוב בכל העולם שגבר יכול להגיד לאשתו, בערב שבת. 'יש הרבה נשים בעולם, אני יודע, אבל את הכי טובה מכולן'. המשפט הזה לדעתי הוא הדבר הכי מעורר שגבר יכול להגיד לאשתו. זה האפרודיזיאק הכי טוב שאני יכולה לחשוב עליו. אין משהו להגיד שיותר מעורר מינית מזה. רק אם הוא באמת מתכוון לזה, כמובן. אם הוא באמת חושב שהיא עולה על כולן".
קוטפת זיתים, גננת, צלפית
רות וסטהיימר נולדה בגרמניה בשנת 1928 בשם קרולה זיגל למשפחה דתית אמידה. עם תחילת מלחמת העולם השנייה, היא נשלחה במשלוחי הילדים לשווייץ, ושם שהתה עד שהסתיימה. שני הוריה נספו בשואה, והיא נותרה בלי קרובי משפחה. לאחר המלחמה, היא עלתה לפלשתינה, גרה בקיבוץ רמת דוד ושינתה את שמה לרות. בקיבוץ היא עבדה בקטיף זיתים במשך שנה. לאחר מכן רצתה ללמוד רפואה, אבל מכיוון שלא למדה בבית ספר ובתיכון באופן מסודר, היא הסתפקה בעבודה כגננת בקיבוץ.
בשנת 1947 היא עברה לירושלים והצטרפה לארגון ההגנה, שם הוכשרה כצלפית. במלחמת העצמאות היא נפצעה בשתי רגליה באחת ההפגזות. בשנת 1950 היא עברה לגור בפריז, שם למדה פסיכולוגיה בסורבון, ומאוחר יותר אף לימדה שם. לאחר שש שנים היא עברה לארצות הברית ולמדה באוניברסיטת קולומביה, שם קיבלה תואר שני בסוציולוגיה ודוקטורט בחינוך. וסטהיימר נישאה שלוש פעמים. לבעלה השלישי, מנפרד וסטהיימר, היתה נשואה עד שנפטר בשנת 1997. יש לה שני ילדים ו"לא מעט" נכדים כלשונה. היום היא גרה בניו יורק ומגיעה לביקור בישראל כל קיץ.
למרות גילה המכובד, וסטהיימר לא נחה לרגע. לאורך הקריירה הענפה שלה היא כתבה כמעט 40 ספרים (שלושה מהם בשנתיים האחרונות) והספיקה ללמד באוניברסיטאות המובילות בעולם, ובהן ייל, פרינסטון וגם אוניברסיטת קולומביה, שבה היא עדיין מלמדת כמרצה אורחת; היא הנחתה כמה תוכניות טלוויזיה ורדיו בישראל ובארצות הברית; היא מרצה בכל העולם על מיניות; ואפילו התארחה כמרצה ב-TED. בערוץ היוטיוב שלה תמצאו עשרות סרטונים שבהם היא מייעצת בנוגע ל(כמעט) כל שאלה ובעיה אפשרית מחיי המיטות.
אנשים מזהים אותך ברחוב?
"בטח. לא רק זה; הם גם שואלים אותי שאלות. אומרים לי, 'רק רגע, רק רגע, יש לי שאלה'. בכל מסעדה שאני יושבת בה, ובכלל, במקומות ציבוריים. לפעמים אני מצליחה לענות ולפעמים אני אומרת: 'אתם מוכרחים ללכת לטיפול. על זה אי-אפשר לענות על רגל אחת'".
את עדיין מטפלת בזוגות?
"היום אני כבר לא מטפלת, אבל אם מישהו מבקש ממני ייעוץ, אני שמחה לעזור. פונים אליי הרבה זוגות דתיים, כי אני יודעת בדיוק מה אסור ומה מותר, אבל בדרך כלל אני מפנה אותם למטפלים צעירים יותר - שהם יתמודדו איתם!", היא צוחקת. "מפעם לפעם חוזרים אליי כמה מהזוגות שהייתי מטפלת בהם ומבקשים עוד שיחה אחת, ואני לא יכולה להגיד להם 'לא'. אבל באמת כבר טיפלתי באלפים וכתבתי ספרים רבים כל כך. הגיע הזמן לתת גם לאחרים קצת לעבוד".
מה השאלה ששאלו אותך הכי הרבה זוגות?
"השאלה שנשאלתי הכי הרבה פעמים היא על שיעמום. אותה צורה, אותו יום בשבוע – וזה פשוט לא מעניין. הדבר שני הוא שהרבה פעמים הוא או היא או שניהם נחמדים כל כך זה לזה, שכשהם רוצים לקיים יחסי מין, זה לא עובד".
כלומר, הנחמדות בין בני הזוג היא לא כל כך מינית?
"בדיוק, אבל אני חושבת שקודם כול, הכי חשוב שיהיו יחסים טובים בין בני הזוג. עדיף שיהיו יותר מדי נחמדים מאשר שיהיו רעים זה לזה, אפילו אם הסקס טוב יותר ככה. יש דרך לעבור מנחמדות לדיבור מיני יותר. בשביל זה צריך לדעת מה לעשות במיטה ומה להגיד במיטה. ובשביל זה יש מטפלות כמוני, שיודעות להגיד איך לעשות את חיי המיטה מעניינים יותר. לכן טיפול מיני חשוב כל כך".
מה הבעיה הכי מוזרה שנתקלת בה בטיפול?
"אין דבר כזה. שאלה הבאה!".
אני לא אוותר לך מהר כל כך.
"תמיד שואלים אותי את זה, ותמיד אני אומרת שבשבילי שום דבר כבר לא מוזר".
אבל בטוח פעם באו אלייך עם איזו בעיה משונה ואמרת לעצמך, 'אלוהים, מה זה הדבר הזה?'.
"פעם אחת, בתוכנית הרדיו שלי 'Sexually Speaking', התקשר מישהו שאמר שבת הזוג שלו אוהבת לזרוק טבעות בצל על איבר המין הזקור שלו. אני מודה שקצת צחקתי לעצמי, אבל לא הזדעזעתי. שום דבר לא יכול להפתיע אותי".
שמעתי שאת אומרת על עצמך שאת שמרנית, אבל תראי איך את מדברת בצורה פתוחה לגמרי על נושאים די נועזים.
"אני אולד פאשן. אני רוצה שכולם יתחתנו, שיביאו ילדים. אחרי הכול, אני אימא יהודייה".
את מאמינה בזוגיות פתוחה?
"לא, זה לעולם לא יכול לעבוד. תדגיש את זה בסימן קריאה. אני יודעת שזה לא עובד כי תמיד מישהו מתאהב או מוצא את בת הזוג של הרגע מעניינת יותר. בתקופה שלנו, נישואים פתוחים לא עובדים. היה זוג שכתבו יחד ספר על נישואים פתוחים, ובזמן שהספר יצא, הם התגרשו", היא צוחקת.
ומה לגבי זוגות חד-מיניים: הומואים, לסביות?
"עם זה אין בעיה. שכל אחד וכל אחת יהיו עם מי שטוב להם".
אם היית צריכה עכשיו לתת את העצה הכי חשובה לזוג, מה היית אומרת?
"אני חושבת שאחד הדברים הכי חשובים בזוגיות טובה זה פעם בשבוע או פעם בשבועיים לצאת לבד ולא לדבר על הילדים. כי אם מתרגלים לדבר רק על הילדים, אז ברגע שהם מתבגרים, אין על מה לדבר. חשוב מאוד לדבר כל הזמן. עוד עצה חשובה היא לא לבלות עם אנשים משעממים, כי שיעמום זה מידבק. חוץ מעם החותנת. איתה אין ברירה".
את מרגישה שינוי באופן שבו זוגות צעירים מתקשרים זה עם זה?
"בהחלט, שינוי אדיר. הם יודעים יותר וגם מדברים באופן גלוי יותר, אבל יש פה סכנה. צעירים לא מצליחים לדבר זה עם זה היום. זה אסון. הם כל הזמן עם המחשב או עם הטלפון. מפחדים לפספס משהו. לא מרימים את המבט, לא מדברים, מסתמסים".
או מחפשים סטוצים באפליקציות.
"זה אסון. סטוצים זה אסון. תכתוב באותיות מודגשות אם אתה יכול. כי בשביל להיות מאושרים ובשביל שהחיים יהיו טובים ומספקים, צריך קודם כול מערכת יחסים ואינטימיות. אחרי זה אפשר לעשות סקס".
גם אנשים בזוגיות לפעמים מחפשים ריגושים מיניים באינטרנט או – לא עלינו – פורנוגרפיה.
"תראה, כדי לחקור את המיניות היום, צריך לדעת גם על הדברים האלה שבאינטרנט, כי זה מאוד חשוב להפוך את חיי המין ללא-משעממים. אני לא מדברת כאן על מה מותר ואסור ביהדות, אלא מבחינת החיפוש המיני, מה שחשוב זה שלאף אחד לא יהיה משעמם. אם משתעממים, זה הסוף של היחסים.
"אבל מה שבאמת חשוב כאן זה מערכת היחסים בין בני הזוג, השיחה ביניהם. טיפול בבעיות מין אפשר רק לעשות אם היחסים בין בני הזוג הם טובים. אם היחסים ביניהם לא טובים, אני שולחת לעורך דין, ויש מזל שבדת היהודית מותר להתגרש. קרה הרבה פעמים שעבדתי עם זוג וראיתי אחרי כמה שיחות איתם שזה לא יעבוד. אז הייתי אומרת להם: אל תבזבזו את הזמן שלי ואת הכסף שלכם; לכו לעורך דין. ואם זה זוג דתי, אני אומרת תלכו לרב. אבל זה רק מקרים אבודים, בדרך כלל, יש הרבה מה לעשות ואיך לתקן".
