יונתן רזאל (צילום: יוסי זליגר, פלאש 90)

אין קנאי כקנאי מומר: יונתן רזאל והקיצוניות של חוזרים בתשובה

social
facebook whatsup email tweeter
אריאל הורוביץ //
5.12.17
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר
"הופעה בעיניים מכוסות לא היה עולה בדעתו של זמר חרדי – שמלכתחילה לא היה מופיע לפני נשים – ובוודאי לא של זמר דתי-לאומי, שהיה מופיע לפני נשים אך זוכר, כפי שכתב הראי"ה קוק, שאסור ליראת השמים לדחוק את המוסר הטבעי"
יונתן רזאל חזר בתשובה בצעירותו. אריאל הורוביץ סבור שהפרט הביוגרפי הזה יכול להסביר מדוע הוא הדביק סרט שחור כדי להימנע מלראות בהופעתו נשים רוקדות

תופעת הזמרים החוזרים בתשובה, וכן תופעת הזמרים שמגלים מחדש את מקורות היהדות, היא חלק בלתי-נפרד מכל דיון על התחדשות יהודית בישראל: הפופולריות של הזמרים הללו, ובהם אביתר בנאי ואחיו המנוח מאיר בנאי, שולי רנד, ארז לב ארי וברי סחרוף, בקרב ציבור חילוני גדול משמשת בדרך כלל להוכיח שתי טענות: האחת - שניתן להמשיך ליצור ולצבור אהדה גם מתוך עולם דתי, בניגוד ליוצרים כמו אורי זוהר, שנטשו את עיסוקיהם הקודמים; השנייה – שהפחד החילוני מפני חוזרים בתשובה שכך, במידת מה. אך המקרה של יונתן רזאל, שבאחת מהופעותיו האחרונות הדביק נייר דבק שחור על עיניו כדי לא לראות נשים רוקדות, מצביעה על זווית אחרת, מדוברת פחות, בתופעה הזאת. אף שרזאל חזר בתשובה בגיל צעיר, ולמעשה לא פעל כזמר חילוני לפני שחזר בתשובה, הרי שמקרה כיסוי העיניים קשור לדעתי באופן ישיר לפרט הזה בביוגרפיה שלו. 

 

אולי יעניין אותך גם על העיוורון: לא רק יונתן רזאל עוצם עיניים תמר מאיר // 06.12.17 הפולמוס סביב כיסוי העיניים של יונתן רזאל חושף את הסטנדרטים הכפולים של שני הצדדים: בעוד חילונים מזדעזעים מרזאל, נפתחים באקדמיה מסלולי לימודים בהפרדה מגדרית למטרות רווח. בעוד דתיים מזדעזעים מנשים רוקדות, הם עיוורים להשפעת הופעת גברים על נשים המעריצות אותם

 

חזרה בתשובה, כמו כל אירוע של הפיכת לב דתית, כרוכה פעמים רבות באימוץ פרקטיקות קיצוניות יותר מן המקובל בחברה הדתית. במסגרת התופעה הזאת, הידועה בחקר הדתות ומגולמת בביטוי "אין קנאי כקנאי מומר", מבקש החוזר בתשובה לא פעם להוכיח את דתיותו, להציג אותה כאמונה בלתי-מתפשרת, דווקא בגלל האימוץ המאוחר שלה. במציאות כזו אין מקום ליסודות חשובים של מתינות ונורמליות, של שכל ישר, שגברים ונשים שגדלו בבתים דתיים יונקים אותם עם חלב אמם. פתרון כלאיים משונה כמו הופעה בעיניים מכוסות לא היה עולה בדעתו של זמר חרדי – שמלכתחילה לא היה מופיע לפני נשים – ובוודאי לא של זמר דתי-לאומי, שהיה מופיע לפני נשים אך זוכר, כפי שכתב הראי"ה קוק, שאסור ליראת השמים לדחוק את המוסר הטבעי.

 

דוגמה אחרת להקצנה של חוזר בתשובה ניתנה באחרונה בנאומיו של הרב יגאל לוינשטיין, ראש המכינה הקדם-צבאית בעלי. לוינשטיין, שגדל באילת כחילוני, חזר בתשובה בצעירותו; הדברים שאמר לתלמידיו – על הומוסקסואלים ועל נשים – היו חסרי תקדים בבוטות שלהם. גם אצל לוינשטיין בולטת הקצנה – בעיקר רטורית אך גם אידיאולוגית - שקשה למצוא כמותה בקרב רבנים שגדלו בבתים דתיים וצמחו לתוך מציאות דתית מגוונת ומורכבת.

 

ניתן היה לצפות שדווקא החוזרים בתשובה יישאו את דגל המתינות הדתית: הם, שבאו מבתים חילוניים ושכמה מבני משפחתם וחבריהם אינם דתיים, מכירים היטב את העולם שעזבו, שלא כמו דתיים מבטן ומלידה. זה אכן המצב במקרים רבים - החוזרים בתשובה משמשים גשר בין העולם הדתי לעולם החילוני. ואולם, המקרה של רזאל שופך אור גם על התופעה ההפוכה: על תשתית בסיסית של מתינות, של אירוניה עצמית ושל קומון סנס - חלק מרכזי מהעולם הדתי, על כל גווניו – שלא פעם חסרה בתרבות החזרה בתשובה בישראל. 

 

הצטרפו לדף הפייסבוק של בית אבי חי

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus