יהדות ושרירים: איך הבחירה של טראמפ תשפיע עלינו?

לפני הכול ולפני הישראליות והיהודיות, הנה כמה פניני פאק יו מ"הפאק יו הגדול בהיסטוריה" – פוסט של עורך הבלוג "הכלכלה האמיתית" ערן הילדסהיים, שהתפרסם מיד עם פרסום תוצאות הבחירות בארצות הברית:

"לאמריקאים נמאס", כתב הילדסהיים (בעקבות מטבע הלשון שטבע מייקל מור), "הם החליטו להגיד פאק יו לאוליגרכיה שדאגה דרך הלוביסטים שלה להעשרתה על חשבון רמיסת כבודם ופרנסתם של שאר האזרחים. פאק יו לתקשורת שבחרה צד במקום לדווח על המציאות. [...] פאק יו לפדרל ריזרב שדאג להזרים טריליונים למערכת הפיננסית העשירה ממילא, אבל לא העביר סנט אחד לאמריקאים החלשים שבאמת זקוקים לכסף.

 

"פאק יו לדת הכלכלה שמיוצגת על ידי כלכלנים שמטיפים מוסר, אחרי ששוב ושוב הם מייצרים מודלים, גרפים, מאמרים ומדדים שכל מטרתם להגן על הכלכלה הנצלנית והמשעבדת. פאק יו לאנשי פיננסים שאיימו במפולת בבורסה, אותה בורסה שבוחרי טראמפ לא נהנו מהעליות שלה ולכן גם לא מעניין אותם אם היא תקרוס. פאק יו לאמנים שיונקים מיליונים מפטמות תאגידי הפרסום וההפקה הגדולים. פאק יו לליידי גאגא, מדונה וג'יי זי, שלא היססו להטיף לציבור שלא גומר את החודש להצביע לנציגת האוליגרכיה שרמסה אותם. פאק יו לכל הסכמי הסחר ששמו את התאגידים מעל האזרחים והדמוקרטיה באמתלה של שוק חופשי".

לא שטראמפ ישקם משהו מזה. אבל שיהיה. פאק יו.

 

אנטישמי? תלוי מתי

 

שני דברים מעניינים קופצים לעין בעניינם של יהודים וישראלים. הראשון: טראמפ הוא המנהיג האמריקאי שמשנה בצורה רדיקלית את המשמעות של הזהות היהודית-אמריקאית. "לשני המתמודדים יש חתנים יהודים", אמר קרוב משפחה ניו יורקי בקיץ הנינוח, כשעוד חשב שנצחונו של טראמפ אינו אפשרי. "מעל הכול", הוא אמר, "זה סימן לאינטגרציה מוחלטת של יהדות ארצות הברית".

 

 

צילום: נועם רבלין פנטון, פלאש90

 

לא בטוח שכשאמר אינטגרציה, הוא התכוון לאינטגרציה הזאת: אינטגרציה רדיקלית כל כך, ואוקסימורונית כל כך. אינטגרציה מפוצלת: סך כל חלקיו הפוליטיים והאישיים (שמעתה לא יהיו נפרדים) של טראמפ מורכבים משני קטבים. מצד אחד, הוא אביה של איוונקה. איוונקה היא הבת האהובה שהתחתנה עם ג'ראד קושנר, האיש שנולד עם כפית נדל"ן בפה, התגיירה למענו והלכה יחד איתו להתפלל ערב הבחירות באתר קברו של הרבי מליובאביטש. לטראמפ יש חתן יהודי, יש לו נכדים יהודים ויש לו ספונסר יהודי - שלדון אדלסון.

 

מצד שני, טראמפ מכיל גם את האמריקאים שרוצים לשלוח את היהודים למשרפות. מנהיג הקו קלוס קלאן לשעבר, דיוויד דיוק, הכריז אתמול עם פרסום התוצאות: "שלא תטעו. האנשים שלנו שיחקו תפקיד עצום בניצחון טראמפ". טראמפ – שקרא לתנועה שלו ״אמריקה תחילה״, שמו של ארגון אנטישמי שתבע מארצות הברית לאפשר להיטלר לכבוש את אירופה – אמנם התנער ספציפית מדיוק, אך הכיל את האנשים של דיוק בדרכים רבות, לא רק פסיביות.

 

בעבר אמר טראמפ שהוא מעדיף שאת הכסף שלו יספרו "אנשים עם כיפה". אולי קושנר ואדלסון סופרים עכשיו את הכסף שלו. במהלך הקמפיין, טראמפ ויועציו צייצו יותר מפעם אחת מסרים של ארגונים גזעניים. הוא סירב לגנות את ההתקפה האנטישמית על העיתונאית היהודייה ג׳וליה יופה אחרי שפרסמה כתבה על אשתו מלניה ולא גינה איומים אנטישמיים על עיתונאים ביקורתיים יהודים אחרים. האתרים המקוונים היהודים-אמריקאים התקשו להגיב אתמול לנוכח ניצחונו. ב"טבלט" לא היתה התייחסות לבחירתו של טראמפ שעות רבות אחרי שניצח. ב"פורוורד" כתבה ג'יין אייזנר: "אמריקה היא מקום חדש הבוקר, ואני לא יודעת איך אני, כיהודייה, יכולה להשתלב בו".

 

השאלה אם טראמפ אנטישמי היא מגוחכת. יכול להיות שהוא אנטישמי ויכול להיות שהוא לא. יכול להיות שהוא לפעמים אנטישמי ולפעמים לא. אולי בארוחות השבת בבית של איוונקה הוא לא אנטישמי, ויכול להיות שהוא גם לא אנטישמי כשהוא משחק בפליימוביל עם הנכד היהודי שלו. לעומת זאת, כשסופרים לו את הכסף, יכול להיות שהוא אנטישמי מאוד.  

 

הפרשנים המבולבלים של סי.אן.אן הזכירו אתמול שוב ושוב את המילה "volatile", שמשמעותה לפי מילון מורפיקס היא "נדיף" או "הפכפך". המילים האלה הן טקטיקות ההישרדות וצבירת הכוח של טראמפ זה עשורים. טראמפ הוא ריק הלובש ופושט צורה. הוולטיליות שלו מכילה גם את היהודים עם הכיפות וגם את הנוצרים עם צלבי הקרס. מה שחדש כאן הוא לא עוד מנהיג וולטילי ומקיאווליסטי, שרבים כמותו משגשגים באחרונה. מה שכדאי שנתחיל לשים אליו לב הוא האופן שבו הוולטיליות של מנהיגנו המקיאווליסטים משנה אותנו. כשטראמפ מכיל את היהודים ואת הניאו-נאצים, הוא כופה גם על הקצוות להכיל באופן מוזר זה את זה.

 

 

בין המלבישים למפשיטים

 

חוץ מזה יש עוד דבר, שהקשר שלו לישראל לא נראה מייד אבל הוא מהותי, והוא קשור לדבר היחיד שטראמפ מגלה בו עקביות שאינה פושטת ולובשת צורה: נשים

.

רבים מתומכי הצבעת הפאק יו, שאת נימוקיה הצודקים פירט הילדסהיים, מנופפים בידם בביטול כשמדברים איתם על טראמפ ונשים. לפי הסקרים, נשים אמריקאיות רבות נופפו בידיהן בביטול כשדיברו איתן על טראמפ ונשים והצביעו בקלפי בעד טראמפ. כשהלחם ומקום העבודה חשובים יותר מכול, מתייחסים בביטול לצדדיו הרצחניים של הפטריארך - בעולם המתפתח, ועכשיו גם בארצות הברית.

 

עזבו את שיחות הלוקר רום. גם לנו, לנשים, יש שיחות לוקר רום, והן יכולות להיות גסות מאוד. תתייחסו למכלול ההאשמות, חלקן קשות מאוד, לכאורה. תסתכלו על ההופעה של טראמפ בתוכנית של דיוויד לטרמן ב-2006: גבר גבוה נכנס אל האולפן עם כמה מלכות יופי, מבקש מהן לעשות סיבוב, מבקש מלטרמן לנשק את ידן, ואז משלח אותן אל מאחורי הקלעים ומתיישב מול המנחה.

 

 

אתם חושבים שזה לא עמוק? זה עמוק כעומק האוקיינוס. יעברו שנים עד שנצליח לשקם את ההרס של מה שהדימוי הזה מייצג. אתם חושבים שזה חסר משמעות? שהמשמעות של זה שולית? פאק יו.

 

איפה ישראל ממוקמת בעניין הזה? האם היא חוליה בין ה"מזרח" ל"מערב", בין המלבישים בכוח למפשיטים בכןח? האם היא צומת שבו עוברים רעיונות של מלבישים בכוח ומפשיטים בכוח? האם הצומת הזה מייחד אותו ממקומות אחרים? האם יש מקום נקי שבו לא מפשיטים בכוח ולא מלבישים בכוח, או שכל פעולות ההתלבשות הן פוליטיות? נוכחותו התמידית של טראמפ בחיינו בשנים הקרובות תחדד גם את התשובות לשאלות האלה. 

 

 

הצטרפו לדף הפייסבוק של בית אבי חי

Model.Data.ShopItem : 0 6