שפות רבות, דברים אחרים
שפות רבות, דברים אחרים
social
facebook whatsup email tweeter
אילן שטייר //
14.11.12
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר
ב-21 בפברואר מצוין ברחבי העולם יום שפת האם הבין לאומי. לרגל המאורע חוזר אילן שטייר לכמה מסמכים היסטוריים שמתעדים את המאמצים להקנות לאומה שפת אם אחת משותפת

שלום רב לך,

 

אני מודה לך אם הקדשת זמן לקריאת המכתב שכתבתי בט"ו בשבט. קיבלתי כמה תגובות אוהדות על הדברים שכתבתי, אז אם לא יצא לך -  הם יפים לכל נפש וטובים לכל ימות השנה. הפעם אני כותב לך לקראת מועד נוסף המתרגש ובא עלינו, הפעם כחלק מהאנושות כולה.

poster2012 יום שפת האם הבין־לאומי שנקבע ב־21 בפברואר. משנת 1952 בבנגלדש, ומשנת 1999 ברחבי העולם, נזכרים בתשעה שהקריבו את חייהם שם למען שימור שפת אִמם - שפת הבנגלה, וזוכרים גם את כל מי שנאבקו ונאבקים על קיומם של כ–6,000 ניבים בעולמנו.

 

כן, אני יודע, יש לנו מספיק מועדים - יהודיים, ישראליים וציונים, חדשים וישנים. אבל אולי הגיע הזמן שנכיר שבתוך עמנו אנחנו יושבים ועמנו יושב בין עמים רבים אחרים. עצם הציון של מועד אוניברסלי הוא ביטוי להכרה ברב־גוניות של האנושות ושל השפות כמרכיב מרכזי בתרבות. זו למעשה הכרה ברב־תרבותיות של האנושות, וזהו ערך בפני עצמו.

 

ובכל זאת, בינך וביני אני רוצה לחזור ולבחון את העניין ואת משמעות שפת האם אצלנו. רבים מאתנו, אחרי "כור ההיתוך" של הורינו או הורי הורינו, יכולים לדבר על עברית כעל שפת אם. אולם בשביל רבים אחרים סביבנו בדור הזה (דוברי ערבית, עולים ומהגרים), ודאי בדורות הקודמים כאן בארץ, הייתה העברית שפת אם נרכשת. מקצתם מרצון ומקצתם מאונס, אימצו את העברית ועשו אותה לשפתם העיקרית והיום־יומית – פחות או יותר.

 

לפני כמה שבועות ביקשה ממני תיירת מפינלנד לאתר קרובים שעלו מפולין לישראל בראשית שנות השבעים של המאה שעברה. מצאתי בקלות את רשימת העולים וגם איתרתי כמה מהם בטלפון, אך נדהמתי לגלות שאחרי ארבעים שנה בארץ כמה מהם אינם יכולים לנהל שיחה פשוטה בעברית.  

 

כתבתי לך במכתב הקודם שאפילו בראשית ימיה של התנועה הציונית בארץ לא הייתה העברית עניין מובן מאליו. אם בארץ כך, על אחת כמה וכמה בחוץ לארץ, בגולה (אז עוד לא השתמשו בכינוי החיבה "תפוצות" לשון ריבוי, פיזור ושגשוג. אמרו: "גולה" או "גלות" – עדיין כעונש מאלוהים, מקום שמדברים בו יידיש... געוואלד).

בראשית התנועה הציונית והחינוך העברי בארץ, כשהעלייה, הנטיעות וההתיישבות נתפסו עוד כסממנים של הזמן החדש, נחשבה השפה העברית למרכיב חשוב בזהות החדשה שמתגבשת. המתח בין שם לפה, בין הישן והמתחדש, היה ממשי. בזיכרונותיהם של ותיקי העליות הראשונות נמצא רבים המתייחסים למתח שבין השימוש בעברית בחיי היום־יום לבין ההתנזרות מלשונות שידעו על בוריין מהבית ולא דיברו או כתבו בהן עוד. מאוחר יותר נראה שהחלוצים התרככו קצת ורף הדרישות התנועתיות ירד גם הוא.

לאור זאת, אני מבקש לבחון אִתך את המכתב שכתבו ד"ר מאיר קלומל והסופר יהודה בורלא, שניהם מהדמויות המובילות ב"ברית העברית העולמית" שחרתה על דגלה את חיזוק מעמד השפה המתחדשת בקרב היהודים בכלל והציונים בארץ בפרט: 
מסמך מהארכיון הציוני המרכזי, כותרת התיק: השפה העברית
מסמך מהארכיון הציוני המרכזי,  כותרת התיק: השפה העברית 

 

לתשומת לבך, כמה ענייני צורה וסגנון (בכלל: המכתבים הם העיקר. אז אם לא תקרא אותם בעיון ולא תשים לב לפרטים יתכן ולא תבין כלל על מה אני מדבר). למשל, "אישור מסירה" ו"אישור קריאה" - בדואר האלקטרוני הם עניין של לחיצת כפתור; אם ההודעה לא מגיעה לנמעניה יש לכך חיווי אוטומטי. אבל כאן, ראה בעצמך: המכתב נשלח בדואר מתל אביב לירושלים והגיע ליעדו אחרי שבועיים. כיום, ללא נמען מוגדר הדואר היה מוחזר על ידי ה"אדמין" של האתר; ואילו כאן, פקיד רישום הדואר בהנהלת הסוכנות היהודית טרח, קרא, ומצא בעצמו שני מכותבים מתאימים למכתב: ה'[אדון] גרינבוים (מנהל מחלקת העלייה) וה'[אדון] קפלן (מנהל מחלקת הכספים), ושניהם חברי הנהלת הסוכנות – לא פחות ולא יותר.

אשר לתוכן, נשאלת השאלה מה פתאום נזכרו בעברית, עשרים שנה לאחר "מלחמת השפות", דווקא ב-1933?

הקונגרס הציוני הי"ח שהתכנס בפראג באוגוסט–ספטמבר באותה שנה ייזכר בהרבה הקשרים: החרפת המחלוקת בין הזרם המרכזי בתנועה לרוויזיוניסטים; התמודדות התנועה עם עליית היטלר לשלטון בגרמניה והתפשטות תורתו; ולהבדיל, קבלת "התקווה" כהמנון הציוני. אך גם לעברית ניתנה שם, לאחר שנים של הזנחה, תשומת לב ממשית. המכתבים שאני מצרף כאן לעיונך נשענים על ההחלטות הבאות:

 

[...] הפצת השפה העברית בין העולים

[סעיף] י'ד בקשר עם הגברת העליה המטיל חשש לבלבול השפות בארץ מחליט הקונגרס:

  1. לחייב את כל המשרדים הא"יים ואת מוסדות הכשרה לדאוג ולסייע לכך שהעולים יביאו אתם ידיעה בשפה העברית המדוברת.
  2. לחייב את כל ההסתדרויות הציוניות לזרמיהם בארצות השונות שתדאגנה להקנית השפה עברית להמונים העברים ע"י חזוק המוסדות הקימים לשם כך וליסד גם מוסדות חדשים.
  3. על האכזקוטיבה לדאוג לסדור מוסדות למען הפצת השפה עברית בארץ בין העולים החדשים. ומחובתה להשיג את האמצעים הדרושים לכך.
  4.  

הארכיון הציוני המרכזי בירושלים, חטיבת תיעוד L9, תיק 98 – כותרת התיק: הקונגרס הציוני הי"ח... 1933

ממש לשפשף את העיניים ולקרוא שוב - כאילו היינו אמריקה, שהמהגרים צובאים על שעריה. זרם פליטים מגרמניה, פולין וארצות נוספות גדל אז ולסרטיפיקטים היה ביקוש שיא, אבל האם המוטיבציה היתה גבוהה כל כך עד שאפשר היה להגביל את המעוניינים ולדרוש מהם בנוקשות עמידה בבחינות? כנראה שכך השלו את עצמם צירי הקונגרס. בפועל כנראה שמעולם לא התממש חזון של מבחני עברית לעולים טרם עלייתם.

 

בקיצור, על אליעזר קפלן ויצחק גרינבוים, מראשי "האכזקוטבה" (שקדמה בעברית להנהלה), הוטל לפעול "למען הפצת השפה העברית...". ראשי רשת בתי הספר "תרבות" בפולין, רשת בתי הספר הוותיקה לחינוך עברי באירופה פנו לעזרת גרינבוים שיצא מפולין. צבי זהר (אם זיהיתי נכון את החתימה), שליח מהארץ להוראת עברית בפולין ואחד ממובילי החינוך העברי שם, כתב:  

אילן תרבות
מסמך מארכיון הציוני המרכזי , כותרת התיק: השפה העברית

 

זהו מכתב מנהלי ובו הצגה של בעיות, הצעות לפתרון, מתווה לתוכנית עבודה ועלויות. איך אפשר אצלנו בלי קצת קיטורים על המצב הכלכלי ועל כך ש"אך קומץ אנשים נושא בעול התנועה" בלי מעות ובלי תמורה הולמת. ולמרות הכול, נושא המכתב הוא השפה והתרבות, והכותב הוא מורה לעברית, ולכן גם ב"יובש" הזה יש לחלוחית, ואני שמח שוב "לתת לך מושג" או שניים על העברית ועל מצבה המשופר אז:

שתנתן ל"תרבות" באות-כחות בזכות דעה מיעצת במשרד הא"י... – זה מובן, פחות או יותר, אבל ככה מדברים היום רק עורכי דין, כשהם רוצים לעשות רושם...
אילן חותמות
מהארכיון הציוני המרכזי,  כותרת התיק: מפעל למען אגודת "תרבות" בפולין שאורגן 
בארץ ישראל בידי הסוכנות היהודית והברית העברית העולמית

הוצאת ספר עם מקיף למונחי הלשון לכל שטחי החיים [...] ולצאת לאור בצורה מצוירת – בקיצור: שיחון מאויר, מילון שימושי.

להוציא ב-10,000 אגזמפלרים – (מלטינית) – היום היינו כותבים "אקסמפלרים", ורובינו היינו משתמשים במונח – "עותקים".

אבל באנו כבר עד לידי משבר כזה, שאין אפילו כדי לנהל עבודה מעטה – "חסר לנו כסף ואנחנו עובדים במתכונת מצומצמת בלבד".

להחלץ מן המיצר – בפשטות - לצאת מהבוץ. "מן המיצר קראתי יה" (תהלים קיח, ה'). אך המילה "מיצר" חביבה עליי כמו ההיחלצות, במיוחד בזכות השיחה האלמותית הבאה:

  - מארב – אמר חזרזיר – הוא, כפי שעמדתי להסביר לפו, מין הפתעה.

  
- אם אתה בא בין המצרים, ומישהו מתנפל עליך לפתע, הרי זה מארב – אמר הינשוף.

  
- מארב, פו, זהו כשמישהו מתנפל עליך לפתע ואתה בא בין המצרים – הסביר החזרזיר.

 
- פו, שמעתה נתברר לו כבר מהו מארב, אמר שיום אחד התנפלה עליו מאורת שפנים והחזיקה בו שבוע ימים בין המצרים,  עד שבעמל  רב נחלץ משם.

  
א"א מילן, פו הדב, תרגמו מאנגלית ו' ישראלית וא"ד שפירא, הוצאת מחברות לספרות, תל אביב, פרק ח – בו יוצא כריסטוף רובין בראש מנסע לציר הצפוני

אפקים 1-2, 3 – לא התעצלתי, למורת רוחך, חקרתי ומצאתי עותק של החוברות:

אילן אפקים
אפקים, עורך צבי זהר, הוצאת "תרבות" ,
 חוברות 1-7, 1932 – 1934

 

 

 לסיום, האתר שאני כותב לך ממנו ושחשבתי שיהיה לי לחוף מבטחים ממסעותיי לפחות לזמן־מה, יוצא בעצמו למסע התחדשות. אך כשישוב אני מקווה לחדש אתך את קשר המכתבים ואולי למצוא גם מכתב ממך בתא הדואר שלי.

 שלך בידידות מעבר לים ולזמן, אילן

נ"ב

לא הצלחתי להתאפק – אני מצרף מכתב נוסף. שלא תהיה לך אשליה, בעיות תקציב היו ונשארו גם מנת חלקה של השפה העברית, ולא רק של האם העברייה. שפת אם, ובמיוחד כשהיא שפת אם נרכשת, עולה לא מעט כסף...

 

 

 

DSCN7830
קטע מתוך מאמר על העברית המצויירת

 

 

 


אילן שטייר הוא פרח היסטוריונים  ומייסד חברת "עושים היסטוריה"  

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus