מחפשים בנרות

מחפשים בנרות

social
facebook whatsup email tweeter
דוד שפרבר //
2.1.13
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר
אמנים עכשוויים הופכים את החנוכיה המסורתית לאביזר אמנותי פוסט-מודרני עם גוונים אקטואליים. דוד שפרבר מדליק איתם

מראשית שנות השלושים שלטה בכיפת עיצוב המוצר היהודי המגמה המודרניסטית, שהתאפיינה בניקיון, פשטות ופונקציונליות. משנות השמונים החלה לחדור המגמה הפוסט-מודרנית, המעדיפה ערכים רגשיים ורעיוניים ושמה דגש על תוכן הכלי ולא על העיצוב הפונקציונלי שלו. מגמה זו נותנת חשיבות לרושם שיוצר הכלי על פני השימוש בו, והאמנים רואים את עצמם כמייצרי אורח חיים וסמלי זהות יותר מאשר כמייצרי אובייקטים. מגמה זו גם הרחיקה את המוצר מהמסורת האסתטית היהודית המוכרת מהעבר. 
1
טובי קאהן, 1996, עירוב טכניקות

באמנות היהודית העכשווית בישראל ובחו"ל נפוץ השימוש בחפצי יודאיקה ובדימויים של החפצים הללו. בארץ החל התהליך בסוף שנות השישים והלך והתעצם במהלך שנות השמונים. כיום הוא משמש מוטיב רדיקלי חתרני, ונמצא באחד המוקדים המרכזיים של שיח האמנות המרכזי. בהקשר זה עולה לא אחת הבנה של היצירות הכורכת את הפואטיקה של הייצוג החזותי עם הפוליטיקה של הזהות התרבותית והמגדרית. הבנה כזו מאתגרת את מה שנחשב לתרבות גבוהה על ידי הצגתה של התרבות הפופולרית כאמנות. תשמישי דת נתפסים כסוג של תרבות עממית-פולקלוריסטית, ובמקום לייחס להם קדושה הם זוכים לייצוג ביקורתי. שילוב מוטיבים מתחום היודאיקה ביצירה העכשווית מתבטא לא אחת ביצירת אובייקטים חדשים, המתכתבים עם האובייקט המסורתי ומתיקים אותו מתפקידו הריטואלי המקורי לשדה האמנות הטהורה.
 

עשייה זו משתלבת בשיח פולקלורי ענף, המכוון לריבוי קולות ולהעצמה של הלא-קאנוני. שיח זה מקבל מקום חשוב ביצירה העכשווית, המציעה נִראוּת למה שאינו מוגדר. החיבור לעשייה הפולקלורית עשוי להפרות גם את השיח הקאנוני על ידי הארת אספקטים מהתרבות העממית והעברתם למרכז השיח. לעתים המתח בין חפץ ריטואלי לאובייקט אמנותי נגוז לחלוטין. אמנים רבים עוסקים בשילוב בין פרקטיקות תרבותיות-דתיות לאמנות, ויצירתם מערבבת בין הדיסציפלינות. כך הופכות האבחנות המקובלות בין ריטואל לאמנות לחסרות ממשות.  
 

חנוכיות שיוצרים אמנים עכשוויים הן דוגמה טובה לערבוב הדיסציפלינות המדובר: מצד אחד אלה יצירות שימושיות שנועדו לקיום ריטואל, ומצד שני הן נוצרות מתוך מודעות של אמן היוצר בשדה עכשווי מוגדר.  
 

פלירטוט עם גבולות החוק
 

האסתטיקה והפוליטיקה של ההלכה המודרנית יוצרות דואט בין מה שנראה כאסור ולא-הלכתי ובין פתרונות שנוצרו במסגרת דיון במהות החוק וגבולות המשפט. כך נוצרו פתרונות הלכתיים המתמודדים עם בעיות השעה החדשות, כמו שעון שבת, אפיית מצות לפסח במכונה ולא ביד, היתר המכירה בשנת השמיטה, ועוד. אמנים שונים מנכיחים נושאים אלה ומפלרטטים עם גבולות החוק ועם מה שנראה כאנטי הלכתי, אך בחינה מדוקדקת של יצירתם מגלה עמידה בקריטריונים הלכתיים והבנה עמוקה של מהות החוק היהודי.
 

על פי הדרישה ההלכתית שמונת נרות החנוכיה חייבים לעמוד כולם באותו גובה. הנרות של האמן האמריקאי טובי קאהן (T. Kahn) אינם נכנעים לקריטריונים אלה, מתוך רצון לפלרטט עם מעשה שאינו הלכתי וכן משיקולים אסתטיים. בחנוכיה שלו גובהם של הגביעים אמנם שונה, אבל בסיס המגרעת שבתוכה הם מוצבים הוא בגובה אחיד. הדבר יוצר נִראוּת מתעתעת בדואליות שבה: הלכתית מחד, ולא קונפורמית מאידך.  
 

ההלכה דורשת גם שנרות החנוכיה יעמדו בקו מתמשך אחד ולא יהיו "כמין מדורה" (תלמוד בבלי שבת כג ע"ב). אדוארד הרמנס   (E. Hermans)הדני משחק עם הדרישה הזו: הנרות שלו הם קוביות מלבניות המחוברות זו לזו ויוצרות בגובהן קו מתמשך, אלא שבגלל הצורה שבה העמיד האמן את המלבנים נוצרת אשליה שהם מתבלטים ויוצאים לעבר המרכז, ועקב כך נוצר מבע של מעין משולש סטבילי. 
 

קומבינציות חדשות כל יום
 

במסורת חז"ל יש שתי דעות בעניין נר חנוכה. לפי בית שמאי ביום הראשון מדליקים שמונה נרות, ובהמשך מפחיתים במספר הנרות עד שביום האחרון מדליקים נר אחד. לפי בית הלל מדליקים ביום הראשון נר אחד ו"מוסיף והולך" בכל יום משמונת ימי החנוכה (תלמוד בבלי שבת כא ע"ב). בהתאם לכך, ועל פי דרישת ההלכה, התפתחה החנוכיה המסורתית בדמות מנורה עם שמונה קנים וקנה אחד לשָמש (או לפי מנהג אחר, שני שמשים). לעומת זאת, אמנים עכשוויים רבים יוצרים חנוכיות שמשקפות את סך הנרות המודלקים במהלך החג כולו. זליג סגל ערך את נרות השמן שלו בצורת משולש, שבקודקודו נר היום הראשון ובבסיסו שמונת הנרות של היום האחרון - 36 נרות בסך הכל. כך ניתנת נראות למספרם הכולל של הנרות שיודלקו בשמונת ימי החג.

3
טקסט תיאור תמונה כאן

סאלו ראבד
 (S. Rawet), יליד ברזיל החי ופועל בארצות הברית, מקשר בין נס החנוכה לבין החיפוש אחר מזור למחלות חשוכות מרפא בעידן הסרטן והאיידס, ומשתמש במבחנות רפואיות כקנים לחנוכיה. המבחנות הרבות, על כמות השמן הגדולה שבהן, מבקשות לספק אור לתקופה ארוכה משמונה ימים. הציפייה למרפא בעידן העכשווי טוענת את הנס במשמעות אקטואלית, והציפייה לנס משולבת לרוב בהתמודדות יומיומית קשה עם סבל ואובדן. בנוסף לכך, הניסיון האנושי של הרפואה להשתלב ב"מעשי נסים" של מרפא ומזור מייצרת גם היא משמעות אקטואלית למושג נס.  

4
הארלי סוודלר, DERIVATION 36/8, 1992, מתכת ואלומיניום

הארלי סוודלר (
H Swedler) האמריקאי-קנדי יצר חנוכיית אלומיניום ארוכה עם 36 קנים, ועליה חריטה של הפסוק (בתרגום לאנגלית) "תחת הנעצוץ יעלה ברוש ותחת הסרפד יעלה הדס" (ישעיה נה, יג). שילוב הפסוק ביצירה מעלה על הדעת את הפיוט "מעוז צור" המושר לאחר הדלקת הנרות. אחד מבתי השיר מספר את מעשה פורים ומכנה  את מרדכי "ברוש".
 

בעבודה אחרת יצר האמן 36 נרות הנדמים לחלוקי נחל ועשויים מאלומיניום מוברק. שמונה נרות נוספים, לא בוהקים, משמשים שמשים. הנרות מתאימים לאחיזת כף יד. כל נר ייחודי ושונה מרעהו, וכך מתאפשרות קומבינציות חדשות בכל יום.  


הריבוע המחורר הדומה למצה של עמית  שור חוזר לצורה בסיסית של ריבוע, המאפשר הצבה של פתילים במגוון אפשרויות על פני הגריד. מגוון האפשרויות הופך את החנוכיה למכשיר ריטואלי אפשרי במגוון טקסים, דתיים וחילוניים, כגון ימי הולדת, שבתות, חגים ואירועים רומנטיים.
 

קשה להציע הסבר אחד שלם וגורף להסטה שתיארנו, שבה הפכה החנוכיה המקורית מבעלת שמונה נרות ושמש לחנוכיה אמנותית בעלת מכלול גדול יותר של נרות. תוצאה אחת ברורה יש למהלך זה: הטרנספורמציה שעושים האמנים לצורת החנוכיה המסורתית יוצרת יודאיקה פוסט-מודרנית חדישה, בעלת גוונים אקטואליים מפתיעים.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus