מתוך "מעשה באישה וחלוק"
"הייתי מספיק גדולה כדי לא לרצות שיראו לי": פאנל בעקבות הסרט שמעז לגעת בחומר נפץ הלכתי
social
facebook whatsup email tweeter
מיכל בירנבאום, ניו יורק //
5.7.15
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר
"נורית יעקבס ינון: קשה לאנשים לדמיין את הסיטואציה שאליה נקלעת הגיורת – היא ניצבת לבדה מול שלושה גברים, כשאין אף אישה איתה בחדר. היא נתונה לחסדיהם, שכן הם קובעים אם תהיה בת לעם היהודי ואם תוכל להיות אזרחית במדינת ישראל"
"רות בילסקי פרידמן: אנו שומעים לא מעט את זווית הראייה הגברית בנושא, אך לא מספיק את הנשים המרגישות את חילול המרחב המקודש שלהן. זו אחריותנו כמנהיגים דתיים להקשיב לרחשי ליבן ולהציב שלוש נשים שיצפו בגיור במקום בית הדין הגברי"
"מעשה באישה וחלוק" מטפל באחת הסיטואציות היותר בעייתיות ביהדות: ההכרח שעמו נפגשת כל גיורת לרחוץ במקווה לעיני דיינים כשלגופה חלוק בלבד. בפאנל שנערך לאחר הקרנת הסרט בניו יורק, סיפרו קרבנות של רב שהתקין מצלמה במקווה ונידון למאסר על הקצה הפלילי של התופעה

סוגיית הגיור בישראל נידונה לרוב בהקשרים של דת ומדינה ושל השאלה הנצחית "מיהו יהודי". אולם בפרויקט של נורית יעקבס ינון "מעשה באישה וחלוק" אנו עדים לפן פחות מדובר של הליך הגיור: הטבילה במקווה שמגיעה בסופו. על המתגיירות והמתגיירים לטבול בנוכחותו של בית דין המורכב משלושה דיינים גברים. מטעמי צניעות מובנים, הנשים הטובלות מקבלות מעין חלוק רחב, ואיתו הן נכנסות למקווה מול עיניהם הבוחנות של שלושת הדיינים.

 

יעקבס ינון הגיעה למרכז ה-JCC במנהטן לכבוד הקרנת הסרט שיצרה בעקבות מיצג באותו הנושא. מבחינתה, הסוגיה, שעשויה להיראות כשולית, שנוגעת למעט אנשים, מכילה שני נושאים דרמטיים ביותר – גיור ומעמד האישה. "קיבלתי לא מעט הרמות גבה בעקבות הסרט שלי", היא מספרת, "אנשים מהקהילה האורתודכוסית ורבנים שלא הבינו על מה המהומה. קשה להם לדמיין את הסיטואציה שאליה נקלעת הגיורת – היא ניצבת לבדה מול שלושה גברים, כשאין אף אישה איתה בחדר. היא נתונה לחסדיהם, שכן הם קובעים אם תהיה בת לעם היהודי ואם תוכל להיות אזרחית במדינת ישראל. כמו כן, החלוק הזה שנותנים להן לא באמת פותר את הבעיה. לא פעם הוא מתרומם, והן צריכות להגן על גופן מחשיפה. כל העניין הוא מגוחך לגמרי, ורחוק מלהיות טקס דתי מכובד".

 

 

נורית יעקבס ינון
היוצרת נורית יעקבס ינון

 

בתחילת הסרט מספרת חברת הכנסת לשעבר אורית זוארץ על חווית הגיור שלה בתור ילדה בת שש. זוארץ עלתה מרוסיה עם הוריה, ושנתיים לפני כן והיתה צריכה לעבור גיור אורתודוכסי ביחד עם אימה. היא זוכרת את החוויה כמשפילה, ובעבר אף תיארה אותה כסטייה ממש: "אמי הכריחה אותי להיכנס איתה למים אל מול עיניהם של הדיינים. הכותונת כל הזמן עלתה למעלה, ובגיל שש כבר הייתי מספיק גדולה כדי לא לרצות שיראו לי. לא הבנתי למה אימא מטביעה אותי במים פעם אחר פעם, ורק מאוחר יותר הבנתי שהיה מדובר בטקס גיור. לימים, כשהתחתנתי והייתי צריכה לטבול, אמי לא הגיעה איתי למקווה הטהרה; זה היה לה טראומתי מדי".

 

קריאה נוספת: במסגרת פרויקט גמר במכללה למנהל, סטודנטים העניקו פרשנות חדשה למושג מקווה

 

הרב דרוקמן לא מתרגש

 

הקרנת הסרט היא אירוע יוצא דופן בקהילה האורתודוכסית בעיר. ראשית, מכיוון שהוא מגלם שיתוף פעולה בין ארבעה גופים חשובים: ג'ופה (ארגון אורתודוכסי-פמיניסטי), ישיבת חובבי תורה, הישיבה לנשים מהר"ת ומדרשת לינדנבאום לנשים, הישראלית; ושנית, מכיוון שפאנל המשיבים כלל בין היתר את חוה אבנס, אישה שהתגיירה וכיום לומדת לרבנות בישיבת מהר"ת.

 

אבנס מספרת על חוויותיה כמתגיירת בקהילתו של הרב ברי פרונדל, שנידון למאסר של שש שנים וחצי אחרי שהתקין מצלמות במקווה הנשים בעיר וושינגטון. פרונדל היה הסמכות האורתודוכסית המגיירת המוכרת בידי הרבנות הישראלית. הפרשה, שטלטלה את יהדות ארצות הברית והקהילה המקומית, חשפה טפח של אירוניה אכזרית בכל הנוגע לסוגיית גיור נשים בידי גברים בלבד.

 

"במקרה שלי, לא היה חלוק, אלא יריעה מעל המקווה וחור באמצעה", מספרת אבנס, "הייתי עירומה מתחתיו, וכאשר היה עליי לטבול כמה פעמים, הייתי צריכה 'לקלוע' עם הראש שלי לחור ביריעה. כל זאת תוך כדי שאחד הדיינים צועק: 'אם את מאמינה בישו, הצהירי על זאת עכשיו'. מיותר לציין שזו היתה חוויה הזויה לגמרי וכלל לא כמו שדמיינתי את אחד הרגעים המשמעותיים בחיי שבו אני הופכת לבת לעם היהודי".

 

הרבנית האורתודוכסית רות בילסקי פרידמן, חברה נוספת בפאנל שהתקיים לאחר ההקרנה, גם היא מוושינגטון, סיפרה על מעשה הנבלה של הרב פרונדל: "לאחר שהבינו נשות העיר כי הרב ריגל אחריהן במקווה ורצה לצפות בהן בעירום כשהן מתכוננות לגיור, כינסנו אסיפה שבה מתגיירות הודו שהן לא מרגישות בנוח עם התהליך באופן כללי. אנו שומעים לא מעט את זווית הראייה הגברית בנושא, אך לא מספיק את הנשים המרגישות את חילול המרחב המקודש שלהן. זו אחריותנו כמנהיגים דתיים להקשיב לרחשי לבן ולהציב שלוש נשים שיצפו בגיור במקום בית הדין הגברי".

 

 

ואכן, הרגעים המקוממים ביותר בסרטה של יעקבס ינון הינם ראיונות שקיימה עם כמה רבנים המקיימים גיורים בארץ, ובהם אנו עדים לאותה זווית ראייה גברית וחד צדדית. כאשר נשאל הרב חיים דרוקמן, ראש מערך הגיור בארץ, מה דעתו על טקס הטבילה, הוא עונה בביטול כי "האישה לבושה במקווה באופן יותר צנוע מאיך שהיא מגיעה לבית הדין; בחוף הים הרי אין לה בעיה להתלבש באופן חשוף. ישנם בעלי עניין שמעודדים את הנשים להתלונן על הטבילה, אך זה לא בא מהן".

 

ומה דעת הפוסקות?

 

לדידם של הפוסקים, הימצאותם של הדיינים במקווה הינה חובה שאין לה תחליף. אולם, כאשר נשאלות נשות הלכה ופוסקות בנושא, התמונה המתקבלת שונה לחלוטין. הרבנית הישראלית מיכל טיקוצ'ינסקי מספרת בסרט כי בעבר נהגו הנשים להשגיח בטבילת אישה: "ישנן עדויות בארכיב של הרבנות הראשית המעידים על כך שהרכב בית הדין לא היה נכנס לצפות בטבילה".

 

גם על פי פסיקתו האחרונה של הרב יששכר כץ מישיבת חובבי תורה, אין בעיה הלכתית שנשים בלבד ינכחו בטבילה: "לפני שבועיים ערכתי גיור של אישה בניו יורק. נתנו לה את האפשרות לטבול מול הבלנית בלבד כאשר שלושת הרבנים עומדים מחוץ למקווה, אולם היינו חייבים להיות כנים איתה ולהסביר לה את ההשלכות. ייתכן שבעתיד יהיו רבנים שלא יקבלו את הגיור הזה וירצו למנוע ממנה להינשא או לקבל אזרחות ישראלית. האישה בחרה באפשרות לטבול בפני אישה ללא היסוס, העיקר לא לעבור את הטקס המביך".

 

מה תומר פרסיקו חושב על גיור?

 

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של בית אבי חי 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus