הורים עם דיפלומה

בשבוע שעבר נפתח מושב החורף של הכנסת. כבר ביומו הראשון הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק של חברי הכנסת דוד אזולאי, אברהם מיכאלי ויצחק וקנין מש"ס המציעה לבטל את החלטת היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז מ-2008 המתירה לבני זוג חד מיניים לאמץ ילדים. טענתם של מציעי החוק: היא "עלולה להביא לפגיעה באותם ילדים מאומצים, שכן נגזר עליהם לגדול בסביבה חריגה שבה הוריהם בני אותו המין". לשון ההצעה, "נגזר עליהם", מבהירה היטב מהי דעתם של הח"כים מש"ס על כישוריהם של הומוסקסואלים ולסביות כהורים.

 
"הורים לא ביולוגיים מודעים יותר" (צילום אילוסטרציה: ת'ינקסטוק) 

סלידתם הגלויה של חברי הכנסת החרדים מהקהילה הלהט"בית אינה דבר חדש, ולכן אי אפשר שלא לתהות על עיתוי הצעת החוק. החלטת היועץ המשפטי לממשלה, כאמור, קיימת ומיושמת כבר מ-2008. האם פטירתו של הרב עובדיה יוסף גרמה לח"כים מש"ס לרצות להביע את נאמנותם למורשת הרב, שכללה בין היתר שנאה עזה כלפי הומוסקסואלים (זכור במיוחד הכינוי שהעניק להם: "רשעים מתועבים")? הייתכן שחברי הפרלמנט הישראלי מושפעים מגל החקיקה נגד זכויות אדם שמקדמים עמיתיהם בפרלמנט הרוסי והם מבקשים לחקות את הקו ההומופובי הלוחמני של פוטין וחבריו?

 

תהא סיבת העיתוי אשר תהא, האמת הפשוטה היא שהטיעונים של חברי הכנסת מביעים הומופוביות גלויה. על פי לשון ההצעה, "מעבר לעובדה שאותם ילדים חוו פגיעה טראומטית בשל כך שאינם חיים עם שני הוריהם הביולוגים, עלולות להיגרם להם פגיעות נפשיות נוספות עקב האקלים שבו יחיו". לעניין הנזק הנפשי שנגרם, כביכול, לילדים שגדלים בסביבה חריגה - ממחקרים וממטא-מחקרים שנערכו בעשרות השנים האחרונות עלה כי ילדים לזוג הורים הומוסקסואלים או לסביות היו בריאים בנפשם, יציבים ומפותחים בדיוק כמו בני גילם שגדלו במשפחה הטרו-נורמטיבית (דוגמאות: כאן).

 

הצעת החוק, לכן, אינה רק מקוממת בשל הניסוח הפוגעני כלפי הורים מאמצים בכלל (שהחיים עמם הם "פגיעה טראומטית") והורים חד-מיניים בפרט ("סביבה חריגה"), אלא גם מעידה על בורות תהומית בכל מה שקשור למערכות התמיכה והפיקוח על הורים לילדים מאומצים. מערך הרווחה והמשפט בישראל בודק בשבע עיניים את ההורים המאמצים החד מיניים ומוודא שהילדים גדלים בסביבה אוהבת ותומכת - פריבילגיה שאין לילדים במשפחות הטרו-נורמטיביות.

 

אימא ואימא

 

בת-עמי נוימאיר-פוטשניק, 43, היא חברה בוועדה המנהלת של ארגון בת-קול, ארגון לסביות דתיות, ומגדלת עם בת זוגהּ אורית שתי בנות בכיתה ב' ותינוק בן ארבעה חודשים. לדבריה, הורים חד-מיניים לילדים נבדקים בקפדנות רבה פי כמה מהורים "קונבנציונליים", אף שלא חסרים מקרים של הורים ביולוגים שלוקים בתפקודם.

 

"כדי לרשום את בתי הלא ביולוגית בתעודת הזהות שלי, כלומר, כדי שהמדינה תכיר באמהוּת שלי כלפי הילדה שבחרתי להביא לעולם ובמקרה גדלה ברחם של בת הזוג שלי", היא אומרת, "נדרשתי לעבור תהליך של אימוץ. התהליך כלל פגישות עם פקידת סעד שבהן נדרשנו להראות שאנחנו נשים נורמטיביות, שיש לנו זוגיות טובה ואוהבת, שאנחנו מנהלות בהצלחה משק בית משותף, שאנחנו מגדלות את בנותינו באהבה ושהילדות שלנו מאושרות, מטופלות ואהובות. כלומר, מפקפקים בכל מה שאנושי ויקר לך כדי שתקבלי בסופו של דבר אישור שאת ממש בסדר ויכולה, מצדה של המדינה, להמשיך ולגדל את הילדים שלך". " ההורות הלא ביולוגית הופכת אותי לאימא טובה יותר של כל ילדיי, ביולוגים ולא ביולוגים כאחד. היא לא מאפשרת שימוש בטייס האוטומטי, היא מעלה אינספור שאלות – ביומיום, בכל דקה ודקה. עוד לפני שהם נולדו "

 

האם ההתערבות הבוטה הזאת מצד המדינה הרתיעה אותה מלחזור על הפעולה גם למען הילד השלישי? "זה עלה לי בבריאות, אבל עשיתי את זה, ואני אעשה שוב את כל מה שיידרש ממני כדי לאמץ באופן רשמי את בני הקטן והאהוב. הוא הילד שלי כבר עכשיו, גם בלי ההכרה של המדינה, והוא יהיה הילד שלי גם אם החוק המחליא הזה יעבור. מה שכן, החיים שלו יהיו יותר קלים וטובים אם המצב יישאר על כנו או אם המדינה תחליט להקל על כולם ולפשט את תהליך ההכרה בהיותם של לסביות והומואים הוריהם הלא ביולוגים של הילדים הביולוגים של בני הזוג ובנות הזוג שלהם".

 

מה לגבי ההנחה של חברי הכנסת מש"ס, שלפיה ילדים הגדלים להורים לא ביולוגים נידונים בהכרח לחיי סבל וטראומה? נוימאיר-פוטשניק מסבירה שדווקא הורים לא ביולוגיים נוטים להיות מודעים הרבה יותר לכל תו ותג בהתנהגות שלהם כלפי ילדיהם ולעשות כל מאמץ כדי למנוע פגיעה:

 

"ההורות הלא ביולוגית הופכת אותי לאימא טובה יותר של כל ילדיי, ביולוגים ולא ביולוגים כאחד. היא לא מאפשרת שימוש בטייס האוטומטי, היא מעלה אינספור שאלות – ביומיום, בכל דקה ודקה. עוד לפני שהם נולדו. לפני שהם נהרו כבר הייתי צריכה לתת לעצמי תשובה טובה לשאלה מה הופך אותי לאימא? ואז, בכל יום, מרגע שנכנסתי בפעם הראשונה לבנק הזרע ועד לרגע זה ממש, הייתי צריכה לשאול את עצמי אם התשובה שנתתי אתמול או לפני רגע עדיין טובה.

 

"יש לי יתרון נוסף על כל ההורים הביולוגים - יש בידי תסקיר חתום שנכתב בידי פקידת סעד והוגש לבית המשפט לענייני משפחה שגורס שאני אימא נהדרת. גם בת הזוג שלי, על פי אותו התסקיר, היא אימא נהדרת. ביחד אנחנו הורות מצוינות. מעבר לפקפוק הקבוע, הנשי כל כך, בכלל היכולות שלי, אני יודעת שאני אימא טובה מספיק לכל ילדיי. אני אוהבת אותם אהבה עצומה, והם יודעים את זה – וזה הדבר היחיד שיש לו באמת משמעות".

 

הח"כים המציקים

 

עם כל האהבה לילדים וההשקעה העצומה במשימה של הורות, עדיין קיימת סכנה שהילדים יסבלו מהצקות מצד הסביבה הפחות סובלנית. האם משפחתה של נוימאיר-פוטשניק נתקלה במקרים שמצדיקים, כלשון הצעת החוק, את ה"חשש כי הילדים עלולים לסבול מלעג והצקות מצד חבריהם ומכריהם לספסל הלימודים"? לדבריה, הלעג וההצקות היחידות שילדיה עלולים לסבול מהם מגיעים לא מסביבתם הטבעית בבית הספר, אלא בשל הדיסאינפורמציה שמפיצים אישי ציבור דוגמת הח"כים של ש"ס:

 

"הילדות שלי כבר בכיתה ב', וההצקות היחידות שהן חוו – גם אם בעקיפין, וגם אם הן עדיין לא יודעות על זה – הן מחברי הכנסת דוד אזולאי, אברהם מיכאלי ויצחק וקנין. הצעות חוק דומות הרי כבר עלו בממשלות קודמות ונפלו, בית המשפט העליון כבר הכריע מהי טובת הילדים שלנו. כל שופט שחתם על צו אימוץ כבר קיבל את אותה הכרעה. העלאת החוק הזה שוב ושוב נועדה, אך ורק, להציק לנו. לנו ולילדינו". " הצורך לחיות באהבה ובלי שקר גדולים מהפחד. ילדים שבאים מאהבה מאושרים מילדים שבאים לעולם מפחד ובושה. אימהות שחיות באמת ובאהבה הן אימהות מאושרות וטובות יותר מאימהות שחיות בשקר ובפחד "

 

השורה התחתונה, לדברי נוימאיר-פוטשניק, היא שהיחידים שמתעקשים להמשיך לגרום טראומה לילדים להורים חד מיניים הם אישי ציבור שעושים להם דמוניזציה מתמשכת ומסרבים להכיר במציאות הקיימת, שבה משפחות עם הורים חד-מיניים היא כבר חלק מהנורמה בחברה הישראלית. העובדה שהמתקפות הללו על אורח חייה מגיעות מנציגי ציבור דתי אינה מרתיעה את נוימאיר-פוטשניק, שמרגישה סמוכה ובטוחה שלא כל הציבור הדתי מסכים לדעתם של חברי הכנסת מש"ס:

 

"אני חברה בארגון בת קול, ארגון של לסביות דתיות. יש מאות נשים שחברות בארגון, ויש כבר עשרות ילדים לחברות הארגון. הגדולים בני עשר בערך, והקטנים בני חודשים ספורים. למעשה, אנחנו בעיצומו של בייבי-בום עליז ומקסים במיוחד. אני הפכתי לאמא בגיל 35, הצעירות הופכות לאמהות בגילי ה-20 שלהן, בדיוק כמו שנהוג במגזר. אין שום חוק ושום הומופוב שיוכלו לשנות את זה. הצורך לחיות באהבה ובלי שקר גדולים מהפחד. ילדים שבאים מאהבה מאושרים מילדים שבאים לעולם מפחד ובושה. אימהות שחיות באמת ובאהבה הן אימהות מאושרות וטובות יותר מאימהות שחיות בשקר ובפחד".

Model.Data.ShopItem : 0 6