הו הא מי זה בא? סוף סוף עשו פה סאטירה יעילה
הו הא מי זה בא? סוף סוף עשו פה סאטירה יעילה
social
facebook whatsup email tweeter
אביעד רוזנבוים //
16.11.14
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר
אחרי מסלול מכשולים מפרך בערוץ הראשון, מגיעה אל המרקע סדרת הסאטירה "היהודים באים". אביעד רוזנבוים מצביע בשלט

משב הרוח הטלוויזיוני המרענן של התקופה מגיע דווקא מערוץ 1. תוכנית הסאטירה החדשה "היהודים באים" מתבססת על קונספט מפתיע אבל גם פשוט ואפקטיבי - מערכונים שהתרחשותם ממוקמת באירועים מתולדות העם היהודי, החל בתקופת התנ"ך וכלה בעת המודרנית. דווקא ההתכתבות עם ימים עברו מצליחה ליצור אמירה משמעותית, עכשווית, ובעיקר, מצחיקה מאוד.


 

זהו בדיוק הכוח של "היהודים באים" – היא אינה מתחרה במגרש של "ארץ נהדרת" או של "מצב האומה"; יש לה נישה ספציפית משלה. ובכל זאת, הסאטירה שלה נטועה עמוק במה שמתרחש עכשיו בישראל ומצליחה להיות רלוונטית במיוחד. כך למשל, המערכון שמתקיים במשרד העלייה והקליטה אי-שם בשנותיה הראשונות של המדינה. השר וחבריו דנים בצורך להעלות את היהודים מאפריקה לישראל. עוזריו של השר מנסים למצוא להם פתרון תעסוקתי ומציעים עבודה בשדות הכותנה או הטבק. השיחה מתגלגלת ונגזרת ממנה ההשוואה הבלתי נמנעת בין היהודים העולים שבדרך לארץ הקודש לשחורים שהגיעו מאפריקה לארצות הברית. אחת מעוזרות השר אפילו מבקשת לקרוא להם "אפרו-יהודים". מערכון שכזה מתכתב בחוכמה עם הדיון המתחדש סביב מזרחיות ופוגע בדיוק בעצבים החשופים. בלי מבטאים, בלי חיקויים ועם הרבה אומץ.


סאטירה בישראל היא זן נדיר שהולך ונעלם. טוב לראות בטלוויזיה שלנו תוכנית שלמה שמצליחה לעורר אי נוחות. הנושאים שבהם היא עוסקת הם במתכוון ובלי פחד רגישים ונוטים להרגיז. תוכנית שבפרק הראשון שלה מופיע מערכון על ההוצאה להורג של אייכמן כמו מצהירה שאיננה מעוניינת לעשות חיים קלים לצופה שלה. היא רוצה לעורר רעש, להביא להתנגדות. וטוב שכך; חשוב שתהיה תוכנית טלוויזיה בוטה שעומדת מאחורי האמת שלה ושל יוצריה. הצופה כבר יגבש דעה בעצמו; העיקר שמישהו מעז לומר לו משהו.


זאת אולי הסיבה שהתוכנית עברה דרך חתחתים במשך יותר משנה עש שעלתה בערוץ 1. אחרי שבזמנו כבר עלו לשידור לקראת עלייתה פרומואים, התבטאו פעילים פוליטיים נגדה, ומנהלי רשות השידור דאז נכנעו לכך. הסדרה הוקפאה ולא עלתה לאוויר. כיום, בימים שלקראת הרפורמה וההתחדשות בערוץ, יש ממונים חדשים, והתוכנית אושרה מחדש ועלתה לשידור. זאת החלטה חשובה שמסמלת את דרכו הנוכחית של הערוץ, וזאת בדיוק הדרך שהוא צריך ללכת בה - הפקות מקור אמיצות ומאתגרות שאינן משועבדות לרייטינג, אבל גם אינן מפחדות להצליח. בשדה הזה, "היהודים באים" בהחלט מצליחה גם כן. היא תוכנית שזמעוררת הרבה דיבור ועניין, במקום שלצערנו מעטות הן הפעמים שהוא מצליח ליצור אותם.
" סאטירה בישראל היא זן נדיר שהולך ונעלם. טוב לראות בטלוויזיה שלנו תוכנית שלמה שמצליחה לעורר אי נוחות. הנושאים שבהם היא עוסקת הם במתכוון ובלי פחד רגישים ונוטים להרגיז. תוכנית שבפרק הראשון שלה מופיע מערכון על ההוצאה להורג של אייכמן כמו מצהירה שאיננה מעוניינת לעשות חיים קלים לצופה שלה. היא רוצה לעורר רעש, להביא להתנגדות. וטוב שכך; חשוב שתהיה תוכנית טלוויזיה בוטה שעומדת מאחורי האמת שלה ושל יוצריה. הצופה כבר יגבש דעה בעצמו; העיקר שמישהו מעז לומר לו משהו "


מוכרחים לציין שיותר מכול, פשוט מדובר בתוכנית מצחיקה. הנשכנות ינה באה על חשבון השאר, וכותבי "היהודים באים" אינם שוכחים מה המטרה הבסיסית שלשמה התכנסנו. אמנם לא כל מערכון פוגע בול, וחלק מהמערכונים נמרחים מעט, אבל זה מיעוט בתוך מכלול מוצלח. את ההצלחה הזאת אפשר גם לזקוף לזכות השחקנים, ובראשם למוני מושונוב, יוסי מרשק ויעל שרוני, אשר יוצרים צוות קומי מצוין.


תנ"ך עכשיו


המערכונים שעוסקים בתנ"ך מצליחים לרענן ולהפתיע. אנשי "היהודים באים" אינם הראשונים שמתעסקים בחומרים כאלה, אבל הכיוון הסאטירי עובד איתם מעולה. אפשר לציין בהקשר זה מערכון על הקב"ן של מצדה או המערכון על משה שבא עם לוחות הברית אל העם וסופג הערות נרגנות וקנטרניות לגבי עשרת הדיברות. סיפורים מוכרים מתעוררים מחדש, והמדרש הסאטירי מאיר אותם באופן שאולי מעולם לא חלמו עליו. גם אם מדובר בהקצנה ובכיוונים לא קונבנציונליים, יש בכך משהו שבהחלט מעורר מחשבה. אולי אפשר להגדיר זאת כעדנה מחודשת למושג המפורסם של "הומור יהודי".
 

כיום רשת האינטרנט, חסרת הגבולות והבקרה, שמאפשרת אמירות רדיקליות ולא מובנות מאליהן,  היא הזירה המרכזית לסאטירה. "היהודים באים" מיישרת קו עם הרוח הזאת, גם בזכות הרקע של חלק מכותביה, שמגיעים ממחוזות הפייסבוק היישר למסך הביתי שלנו. הערך לכך הוא לא מבוטל. אם הטלוויזיה רוצה להתקדם ולא להישאר מאחור, זה בהחלט הכיוון שאיתו היא צריכה להתכתב. העובדה שמדובר בתוכנית בערוץ ציבורי ממלכתי, ולא בערוץ נישה, רק מדגישה את גודל המאורע.



מה שחשוב בסופו של דבר הוא מבחן הקהל - אם "היהודים באים" תזכה להצלחה ולחיבוק אמיתי מהצופים. יש לקוות שכן, על אף התכנים הלא פשוטים ועל אף הפלטפורמה השידורית. אנחנו צריכים כאן אצלנו יותר תוכניות מסוג זה, יותר הפקות ישראליות מקוריות, ובטח כחלק משידור ציבורי מוצלח. זה הזמן להצביע בשלט.

הצטרפו לדף הפייסבוק של בית אבי חי

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus